פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, כך, במלים הללו:
פסוק ב:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צווה עליהם, וְיִקְחוּ לִי, בעבורי, לשמי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. כיוון שזוהי תרומה ולא מס, היא תלויה בנדיבות הלב.
פסוק ג:וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. רשימת החומרים מושתתת על תכנית הבנייה של המשכן, ולכן זוהי רשימה סגורה : זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. אלה הן שלוש המתכות המשמשות במשכן ובמקדש. מתכות אחרות שהיו מצויות בידי ישראל במדבר אינן ברשימה.
פסוק ד:מן המתכות אל חוטי האריגים: וּתְכֵלֶת, צמר הצבוע בצבע שהופק מדם חילזון באחד מגוני הכחול, כנראה עמוק וכהה יותר מן הכחול. וְאַרְגָּמָן, צמר צבוע אדום הנוטה לסגול. צבעו הופק מחלזונות שונים. הארגמן נחשב יקר מאוד, ובמקומות רבים סימל גדולה. וְתוֹלַעַת שָׁנִי, צמר צבוע אדום בהיר, שצבעו הופק מכנימות. ומלבד חוטי צמר הכבשים הצבועים שֵׁשׁ, פשתן נקי ושער עִזִּים קלוע, שנחשב לגס יותר.
פסוק ה:חומרי יריעות הגג וחומרי הכתלים: וְעֹרֹת אֵילִם, זכרי הכבשים, מְאָדָּמִים, שהסירו מהם את השער וצבעו אותם באדום, וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. זהותו של התחש אינה ברורה. היו שאמרו שהוא בעל חיים שנכחד, והיו שראו בו מין דולפין או יונק ימי אחר. נראה שעורו היה יקר ויצרו ממנו נעליים. וַעֲצֵי שִׁטִּים, קורות עץ שיטה. בעץ חזק זה, העָמיד בפני תולעים ובפני רקב, השתמשו גם במצרים העתיקה.
פסוק ו:שמן ובשמים: שֶׁמֶן הראוי לַמָּאֹר, בְּשָׂמִים לְשם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
פסוק ז:אַבְנֵי שֹׁהַם. ייתכן שאלו הן אוניקס, אבנים שלָרוב גונן הוא צהבהב־חום. וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, אבנים משובצות. באבני השוהם ישתמשו לָאֵפֹד וְבאבני המילואים לשיבוץ בחֹשֶׁן.
פסוק ח:וְעָשׂוּ לִי בני ישראל מִקְדָּשׁ, מקום מקודש, וְשָׁכַנְתִּי באמצעותו בְּתוֹכָם.
פסוק ט:כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, משה, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, שיפורטו בהמשך, וְכֵן תַּעֲשׂוּ אחר כך, כשתקיימו את הציווי. או את מיקומם במרחב, אך ייתכן שהוא מבטא את דרגת חשיבותם.
פסוק י:וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, גובהו. אורכו גדול מגובהו, ועל כן תיבה מלבנית זו אינה ניצבת אלא שכובה.
פסוק יא:וְצִפִּיתָ אֹתוֹ מעל עצי השיטים בזָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ. אין כאן הוראה לגבי אופן הכנת הארון ולגבי עובי הציפוי וצורתו. חכמים הסבירו כי אין זו הדבקת ציפוי על לוחות העץ, אלא הכנת יחידות ציפוי שלמות — ארגז זהב בפנים וארגז זהב בחוץ. וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר צורה מעוצבת כעיטור זָהָב סָבִיב. גודלו וצורתו של הזר אינם מפורשים בכתוב. מתוך הקִּרבה המצלולית בין המלים 'זר' ו'נזר', והעובדה ששניהם מקיפים סביב, נראה שהוא משמש מעין כתר לארון, כעין המצוי בשולחן.
פסוק יב:וְיָצַקְתָּ לּוֹ— לארון, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, פינותיו או רגליו, אף על פי שאין ציווי מפורש להתקין לו רגליים, וּשְׁתֵּי, שתי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, צדו האחד, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.
פסוק יג:וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, קורות, מוטות עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ גם אֹתָם זָהָב.
פסוק יד:וְהֵבֵאתָ, השחל אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, כדי לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, באמצעותם, שכן המשכן וכליו צריכים להתאים למסע. מבחינה פיזיקלית קשה להבין כיצד טבעות זהב טהור — מתכת שאינה חזקה במיוחד — נשאו כובד כזה.
פסוק טו:בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים. לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. בדי הארון אינם רק אמצעי לנשיאתו; הם חלק ממבנה הכלי, ולכן אין להסירם גם כשהארון אינו זקוק להם לשם תזוזה ממקום למקום.
פסוק טז:וְנָתַתָּ אֶל, בתוך הָאָרֹן אֵת לוחות הָעֵדֻת, לוחות הברית אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
פסוק יז:וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, מכסה מזָהָב טָהוֹר, ואף היא אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.
פסוק יח:וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, דמויות מלאכים יצורי מרום זָהָב, מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם. מגוש הזהב של הכפורת יש ליצור את הכרובים, שלא כתוספת לכפורת אלא כחלק מאותו גוש. פעולה זו אפשרית באמצעות יציקה, אך המלה מִקְשָׁה מרמזת על כך שעיצוב הכרובים לא ייעשה ביציקה לתבנית אלא באמצעות פעולת הקשה והכאה. אופן הכנה זה מסובך וקשה מאוד לביצוע. מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.
פסוק יט:וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מקצה הכפורת מִצד זֶּה, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה. מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.
פסוק כ:וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הכרובים יפנו זה לקראת זה, ועם זאת אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. מבטם יפנה מטה, לעבר הכפורת.
פסוק כא:וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה, וְאֶל תוך הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת לוחות הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
פסוק כב:וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, אפגש אתך שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זה עתיד להיות מקום התגלותי אליך. וזר הזהב שעליו זוהה עם כתר מלכות, המבטא את השלטון ואת הדאגה לצרכי העם.
פסוק כג:וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן מעֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
פסוק כד:וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב, כמו הארון, אף השולחן יעוטר במין כתר.
פסוק כה:וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת שגובהה טֹפַח, טֶפח סָבִיב. וְעָשִׂיתָ את זֵרה זָהָב האמור לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.
פסוק כו:וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, הפינות אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו של השולחן.
פסוק כז:לְעֻמַּת, מול הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת, והן ישמשו לְבָתִּים, כלי קיבול לְבַדִּים, למוטות לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן בהם.
פסוק כח:וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב, וְנִשָּׂא בָם, באמצעותם אֶת הַשֻּׁלְחָן. כמו הארון, אף השולחן ניתן לנשיאה ממקום למקום באמצעות הבדים.
פסוק כט:וְעָשִׂיתָ גם את כלי השולחן: קְּעָרֹתָיו העשויות להכיל סולת או בצק, וְכַפֹּתָיו המיועדות להכלת הלבונה, וּקְשׂוֹתָיו, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם, וּמְנַקִּיֹּתָיו, עמודים משני צדי השולחן, שאליהם יוצמדו הצינורות כך שייווצרו מעין מגרות זו מעל זו, אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן, שיסוככו מעל השולחן. וכל אלה — זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
פסוק ל:וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לחם שיש לו חזית, והוא יונח לְפָנַי תָּמִיד.
פסוק לא:וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. כמו כפורת הארון וכרוביו, אף המנורה לא תיעשה ביציקה ולא בחיבורן של חתיכות, אלא כעיצוב של גוש זהב אחד באמצעות הקשה. יְרֵכָהּ, בסיס המנורה. לפי מסורת חכמים, היו לירך המנורה רגליים. וְקָנָהּ— הקנה המרכזי שלה, או: כלל קניה, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, עיטורים שונים שמיקומם יפורט להלן — מִמֶּנָּה יִהְיוּ, כולם ייעשו מאותו גוש זהב.
פסוק לב:וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.
פסוק לג:וזוהי התבנית הקבועה של קישוט הקנים: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים, העשויים ליופי, מְשֻׁקָּדִים, מעוצבים ומעוטרים באופן דק ועשויים בשקידה ובזהירות, או: בעלי תבליטים בצורת שקדים, בַּקָּנֶה הָאֶחָד, בכל קנה. ונוסף על הגביעים היה גם כַּפְתֹּר, שצורתו אינה ידועה, וצורת פֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח — כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כל קני המנורה ייעשו מזהב, ויהיו שווים בעיטורי הגביעים, הכפתורים והפרחים.
פסוק לד:וּבגוף המְּנֹרָה, בקנה האמצעי שלה, אַרְבָּעָה גְבִעִים, מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. גם הכפתורים והפרחים יעוצבו בצורת השקדים האמורה בגביעי הקנים.
פסוק לה:וְכַפְתֹּר יהיה תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים האחרים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, כך לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. התבנית החוזרת היא עיטור של כפתור בכל נקודת חיבור של צמד קנים בקנה האמצעי.
פסוק לו:והוא חוזר ואומר: כַּפְתֹּרֵיהֶם של הקנים וּקְנֹתָם עצמם — מִמֶּנָּה יִהְיוּ. ייעשו מהמנורה עצמה, כֻּלָּהּ, על קניה וקישוטיה מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
פסוק לז:וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ, כלי הקיבול לשמן ולפתילות שעל הקנים — שִׁבְעָה. שישה על הקנים היוצאים מצדיה, והקנה המרכזי — גוף המנורה. וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ, ידליקו את הפתילות שבנרות, וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. כל הלהבות יפנו כלפי הקנה המרכזי, או: כלפי חזית המנורה, השטח שלפני הקנה המרכזי.
פסוק לח:וּמַלְקָחֶיה, המלקחיים שישמשו לטיפול בפתילה, וּמַחְתֹּתֶיהָ, כלי גריפה וכלי קיבול קטנים, מעין כפות שתחתיתן שטוחה וצדם הקדמי פתוח, ובהן ייטלו את הפתילות השרופות מן הנרות — כל אלה עשויים זָהָב טָהוֹר.
פסוק לט:כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ ואֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. המשקל הכולל של המנורה וכליה הוא כיכר זהב טהור, כשלושים עד חמישים קילוגרם זהב, לפי שיטות החישוב השונות.
פסוק מ:וּרְאֵה וַעֲשֵׂה את המנורה ושאר הכלים בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. על אף אריכות הלשון קשה מאוד לתאר במלים צורות מורכבות ומפורטות אלו. לכן ה' הראה למשה את תבנית הכלים, כך שיוכל להדריך את האומנים בעשיית הכלים כראוי. משה ראה משכן של מעלה, ובו כל הכלים ופרטיהם, וחיזיון זה השלים את מה שלא תואר בלשון בשלמות. על פיו יוכלו ליצור את הכלים הממשיים במשכן שלמטה. גם במבנה בולט ההבדל בין סדרן של ההוראות לבין סדר הביצוע: משה מצֻווה תחילה על יריעות הגג שבהן יכוסה המשכן, ורק לאחר מכן יקבל את ההוראות בדבר דפנותיו ומחיצותיו.
