פסוק א:וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי במראה הנבואה וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת, מעין קורות ניגוח גדולות המשמשות לביקוע חומות.
פסוק ב:וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: מָה משמעותן של אֵלֶּה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת המנגחות והשוברות מסמלות את אויבי ישראל אֲשֶׁר זֵרוּ, פיזרו אֶת־יְהוּדָה, אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם.
פסוק ג:וַיַּרְאֵנִי ה' לאחר מכן אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, בעלי מלאכה בחומרים קשים.
פסוק ד:וָאֹמַר: מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, במלים אלו: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה כְּפִי, עד כדי כך שאִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ. הקרנות שראית הרסו ודיכאו את הארץ, עד שאיש לא העז להרים ראש. וַיָּבֹאוּ החרשים האֵלֶּה לְהַחֲרִיד, לזעזע ולשבר אֹתָם – את הקרנות לְיַדּוֹת, להשליך, לסלק אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ.
פסוק ה:וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה־אִישׁ מהלך וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה, חבל ארוך שמשמש מודדי שטח.
פסוק ו:וָאֹמַר: אָנָה, לאן אַתָּה הֹלֵךְ? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָמֹד, למדוד אֶת־יְרוּשָׁלִַם, לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ. ירושלים נתונה בתהליכי בנייה, ואני הולך להכין את תכנית בניין העיר.
פסוק ז:וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, שאמר לי לאן הוא הולך, יֹצֵא, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ,
פסוק ח:וַיֹּאמֶר המשלח את המלאך, אֵלָו: רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז, המשרת ההוא, המודד. לחלופין: המלאך היוצא אמר למלאך הדובר בי לומר 'לצעיר ההוא', לזכריה. יש בביטוי זה נימה כלשהי של זלזול. לֵאמֹר: פְּרָזוֹת, ללא חומה סביב תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. ירושלים לא תוגבל. היא תגדל ותתפשט.
פסוק ט:ובמקום החומה היא תוגן באופן אחר – וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ, נְאֻם־ה', חוֹמַת אֵשׁ להגנתה סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.
פסוק י:הוֹי הוֹי, קריאות דרבון, צאו וְנֻסוּ, מהרו, לאו דווקא בבריחה מגורם מאיים, מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וחזרו לארצכם, נְאֻם־ה', כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי, הרחקתי אֶתְכֶם. אתם מפוזרים בכל קצווי תבל. נְאֻם־ה'.
פסוק יא:הוֹי, צִיּוֹן הגולה, הִמָּלְטִי, אַת היוֹשֶׁבֶת בתוך בַּת, אוכלוסיית בָּבֶל.
פסוק יב:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שאַחַר כָּבוֹד, בשביל כבודכם שְׁלָחַנִי. או: ה' מעניק לי את הכוח וממילא גם את הכבוד להישלח אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים, השודדים אֶתְכֶם, ותפקידי להזהיר אותם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, ישראל, לרעה, כאילו נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ שלו. מעשה זה עצמו יביא לו את העונש.
פסוק יג:כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם – על הגויים המציקים לכם, וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם היהודים. וכשתראו את הדברים הללו מתקיימים – וִידַעְתֶּם כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי.
פסוק יד:רָנִּי, שירי וְשִׂמְחִי, בַּת־צִיּוֹן, כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ. נְאֻם־ה'.
פסוק טו:וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם יחד אתך, וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, וכאשר תראי זאת – וְיָדַעַתְּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.
פסוק טז:וְנָחַל, ינחיל ה' אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ, ה' ישיב ליהודה את נחלתו עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, וּבָחַר עוֹד, שוב בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק יז:הַס, החרישו כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה', כִּי נֵעוֹר, כבר התעורר מִמְּעוֹן, מבית קָדְשׁוֹ, מן השמים להושיעך ולשכון בך.
