פסוק א:ולפי שהיה הנביא במבוכה במחשבתו האותו הגלות האחרון על ידי מי יהיה האם על ידי פרס או על ידי יון העתידה לבא, לכן באה לו באותה הנבואה עצמה המראה השנית שהראהו השם יתברך ארבע קרנות להודיעו שארבע מלכויות יהיו מושלים על יהודה וירושלם בבל פרס ויון ורומי, והמשילם בקרני השור המנגח כי כן היו המה מנגחים את ישראל ומפזרים אותם, (ב) וכמו שביאר ואמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה וגומר וכן ת"י ארבע מלכוון, ועם היות שכבר נחרבה מלכות בבל הראה לו הש"י ענין ממשלת ארבע המלכיות מראש ועד סוף כפי מה שהיה מסודר ונגזר לפניו בגזרת עירין ובמימר קדישין.
פסוק ג:ולכן הראהו במראה שלישית גם כן ארבעה חרשים שהם אומנים כמו חרש עצים להודיעו שהכין אותם הש"י לגדע את הקרנות ההם, כי ראה את פרס שהיה חרש לגדע ולכרות מלכות בבל וראה יון שהיה חרש לגדע ולהשחית את מלכות פרס וראה רומי שהיה חרש לגדע ולהכרית את יון, וישראל באחרית הימים שיהיה חרש חכם להשחית ולהחריב את רומי, או יהיה החרש לרומי אשור ואנשי הצפון אשר יבאו עליהם ביום נקמת ה' כמו שכבר הודעתיך.
פסוק ד:וזהו שביאר המלאך לנביא אלה הקרנות אשר זרו יהודה כפי איש לא נשא ראשו ר"ל אלה הקרנות אשר הראיתיך שזרו את יהודה בגלות באופן שאיש מיהודה לא נשא ראשו כנגד אלה הקרנות לרוב הצרה יבאו אלה ר"ל החרשים שהראיתיך להחריד אותם הקרנות לידות ולהשליך אותם קרנות הגוים מן הארץ לפי שהיו נושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה כלומר שמשלו על הארץ והשחיתוה, ומלת לידות היא מלשון השלכה כמו וידו אבן בי (איכה ג, נג).
פסוק ד:וחז"ל בפרק החליל (סוכה נב, ב) אמרו ארבעה חרשים מאי נינהו משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק, ולפי דרכם זה אפשר לפרש הארבע קרנות כולם על מלכות רומי שהחריבה בית שני שע"ז היתה המראה שהם ד' מחוזות כולם מבני אדום שעמד בהם מושב הקיסרות, האחת רומי שהם התחילו הקיסרים ראשונה, והשנית קוסטנטינ"ה שנעתק מושב הקיסרות שמה על ידי הקיסר קוסטנטינ"ו, והשלישי צרפת שנעתק מושב הקיסרות שם בימי הקיסרות שם בימי הקיסר קארלו מגנו שהיה גם כן מלך צרפת, והד' אשכנז שנעתק שם מושב הקיסרות בימי הקיסר אנטונינו ושם עומד היום, ויש קבלה ביד היהודים האשכנזים שבהיות מושב הקיסרות שמה יבא משיח, ואולי שעליהם אמר שלמה שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל שזה אמר על רומי ששם היתה הגדולה והגבורה והתפארת, והשנית זרזיר מתנים שזה אמר על קוסטנטינה שהיתה ביון רומז לזריזות קוסטנטינו בממשלתו וקבול דתו, והשלישית הוא אומרו או תיש שהוא רומז לצרפת ששם היה הקיסרות יותר חלש ולכן המשילו לתיש, וכנגד אשכנז שהוא הד' אמר ומלך אלקום עמו, ועל כללות האומה אמר אם נבלת בהתנשא, ועל אחריתו אמר כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, ואולי שלזה כיון רש"י במה שפירש הד' קרנות שראה הנביא כאן שהם ד' רוחות העולם, ויהיה לפ"ז אומרו אלה הקרנות אשר זרו את יהודה לא להגיד שהמחוזות בעצמם זרו אותם כי אם שהיו ישראל מפוזרים בארצותם גם שהכבידו עליהם עולם בגלות אבל כפי פשט הכתובים מה שפירשתי ראשונה היותר נכון:
פסוק ה:ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה וגומר עד רני ושמחי בת ציון: אחרי שהראה הש"י לנביא במראת הקרנות ענין הגליות ובמראת החרשים ענין נקמת האומות שהצרו אותם, הראהו עוד נחמת ירושלם ויישובה במראה הד' הזאת והוא שראה איש ובידו חבל מדה והוא החבל שרגילין למדוד בו את החומות.
פסוק ו:ואמר לו שהיה הולך למוד את ירושלם כמה רחבה וכמה אורכה, וכבר ראה יחזקאל בסוף ספרו שמדד המלאך אורך ירושלם ורחבה לעתיד לבא הוא המורה שנבואה הזאת לעתיד לבא היא, וענין מראה זאת היא שהקב"ה הודיע לנביא שירושלם לעתיד לבוא יתישבו בה אוכלוסים רבים מישראל ומיהודה לכן הראהו כאלו איש מחרשי האדמה היה הולך למוד את ירושלם באותו עת המראה לראות כמה היא אז רחבה וכמה אורכה ולא ביאר לו אם תהיה ירושלם העתידה במדה הזאת או גדולה ממנה, האמנם מאשר היה הולך למדוד אותה היה נראה לו שתהיה לעתיד לבוא באותו גודל שהיא עתה לא פחות ולא יותר שאם לא כן מה היה צורך במדה.
פסוק ח:והנה המלאך הדובר בזכריה מאשר סופק אצלו רצה להשיגו, ובעבור שהשכלים הנבדלים מקבלים מדעיהם והשגותיהם זה מזה בדרך השתלשלות כפי הדעת האמתי עד הראשון יתברך שהוא סבת הכל, לכן ראה זכריה כאלו המלאך הדובר בו היה יוצא רוצה לומר יוצא ממחיצתו והולך לשאול מעלתו ביאור הענין הזה ר"ל צורך המדה ההיא ואיכה ואיככה לא תהיה ירושלם העתידה כ"א במדתו של זאת שהיתה בבית שני, וראה מלאך אחר יוצא לקראתו והוא השכל שהיה עלת המלאך הדובר בזכריה כי כמו שיצא העלול לשאול מעלתו ככה יצא העלה להשפיע על העלול ולהשכילו בינה, וענין היציאה שנזכרה בפסוק הזה אינה תנועה מקומית כי אם התעוררות לדבר וכמו שכתב הרב המורה בשתופה, וזהו שאמר השכל עלה ההיא לעלולו (ח) רוץ דבר אל הנער הלז כלומר מהרה חושה ודבר אל הנער הלז שהוא זכריה כי היה נער בעת התנבאו, ושלשה נביאים העיד הכתוב שהיו נערים בהתנבאם שמואל וירמיה וזכריה, ואמר לנער הזה שלא יחשוב שלא תהיה ירושלם לעתיד לבוא גדולה מאשר היא עתה כי הנה תהיה גדולה כ"כ עד שלא יקיפו בה חומות כי פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה שיהיו בתוכה, לפי שיהיו כל כך היושבים בה שלא יוכלו לשבת בתוך החומה ויתישבו מחוץ לחומה במגרשי העיר בערי הפרזות, ובזה הודיעו שלא היתה המדה אשר ראה אלא להודיע שהיתה ירושלם עתה דבר מועט בערך אל מה שיהיה בזמן העתיד ההוא.
פסוק ט:ואמר עוד שלא יחשוב שבהיותם בפרזות ובמגרשים מבלי חומה ומאין דלתים ובריח יהיו בסכנה מן האויבים גנבים ושודדי לילה שיבואו עליהם לשלול שלל ולבוז בז להיותם בעיר פרוצה אין חומה, וגם שיהיה להם קלון מתמיד וחרפה רצופה בהיותם יהודים פרזים כיושבים בערי הפרזות שאין להם הכבוד והמעלה שיש ליושבי הערים מוקפי חומה, כי הנה שתי החסרונות האלה שימצאו ביושבי הפרזות לא יהיו בהם לעתיד לבא רוצה לומר הסכנה והבזיון, לפי שהאל יתברך יהיה לירושלם כחומת אש סביב שלא יוכל אדם לגעת בה ולהכנס בתוכה פן יכוה וישרף, והנה חומת אש לא אמר כי אם בבחינת האויבים ולכן אמרו חכמים ז"ל בפרק הכונס (ס, ב) אמר רבי יצחק נפחא אמר הקדוש ברוך הוא אני הצתי אש בירושלם שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון אני עתיד לבנותה באש שנאמר (לעיל ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב לה, שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם מה שהבערתי, רצו בזה שהאש הוא רמז לנקמה על כל פנים ובחרבן ירושלם היתה כנגד ישראל ולכן ויצת אש בציון, אמנם לעתיד לבא תהיה הנקמה כנגד האומות ולכן כחומת אש סביב לשרוף את אויביה. ואחר שזכר שיהיה בערך האויבים חומת אש זכר שיהיה כנגד ישראל לכבוד וזה כנגד הבזיון שישיג ליושבי הפרזות שלא יהיה כן לישראל כי שכינת השם יתברך תהיה בתוך ירושלם והיא תכלית הכתוב והמעלה, ולא אמר כל זה המלאך השני היוצא לזכריה והוצרך לומר לעלולו היוצא לשאול ממנו שיאמר אותו אליו לפי שאין כל נביא מוכן לקבל השפע מאי זה שכל מאותם מלאכי עליון המשפיעים בנביאים אבל כפי הכנת המקבל כן מעלת המשפיע בו, ולכן זכריה היה מקבל מהמלאך הדובר בו ומה שנעלם ממנו יצא לשאול לו מעלתו והיא הודיעתו תוכן הענין, וצוהו שיאמר אותו לנביא להיותו הוא המלאך המיוחד להשפיע על זכריה לא עלתו כי לא הגיע הכנת זכריה לקבל ממנה. הנה התבאר ענין נבואה זאת וענין המלאך היוצא והמלאך האחר היוצא לקראתו שהוא רמז להשפעת העלה על העלול המדע האלהי. והנה הייעוד הזה מרבוי העם המופלג ההוא אי אפשר שיתאמת ויתקיים כפי מה שנתדלדלה האומה ונשארה מעט מהרבה שנים שלשה גרגרים בראש אמיר אלא עם אמונת פנת תחיית המתים שתהיה באותו זמן כי מהם ימלאו חרבות ירושלם, וכמו שניבא על זה עצמו ישעיהו (ישעיה מט, כ - כא) עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשובה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגומר וכמו שפירשתי באותה פרשה, ומפני שיהיה הייעוד הזה כולל אמונת הגדולה העתידה ואמונת תחיית המתים הוצרך הנביא להגיד ולבאר שהמלאך הדובר בו קבלו מרבו ועלתו ואין ספק שאי אפשר לרבו שקבלו גם כן מרבו ועלתו עד הקב"ה, והותרה בזה השאלה השלישית:
פסוק ט:ואפשר עוד אצלי לפרש המראה הזאת באופן אחר, והוא שהנביא ראה בנבואתו זאת עליית האומות לעתיד לבוא על א"י לכובשה, ולכן ראה האיש ההוא כאילו היה מבקש למדוד את ירושלם לארכה ולרחבה כדי לחלקה אל המלכים העולים עליה, ואולי היה האיש ההוא אשר בידו חבל המדה שרו על עשו ולכן ראה כאילו המלאך הדובר אל זכריה היה יוצא כלומר להלחם באותו איש המודד, וגם ראה שהמלאך אחר היה יוצא ג"כ לקראתו והוא לעזרו וזהו על דרך מה שאמר בספר דניאל (דניאל י, כ) שאמר לו המלאך גבריאל הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא ואמר והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ככה זכר כאן הנביא שיצא המלאך הדובר בו ומלאך אחר לקראתו שהיו שניהם כנגד האיש אשר בידו חבל המדה, וכדי שהנביא לא יתיאש ולא ישתומם מן המראה אמר אחד מאותם המלאכים אל האחר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם ר"ל שלא יירא ולא יפחד מזה כי עצת הגוים לא תקום ולא תהיה אבל בהפך שפרזות תשב ירושלם ר"ל מקום נקל לכובשו בעיני האומות כמו ערים הפרזות שאים להם חומה, ועם כל זה אני אהיה להם חומת אש לשרוף ולכלות שם את הבאים עליה וכמ"ש (לעיל ב, יג) כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעובדיהם, וזהו אצלי פירוש נכון בנבואה הזאת, וידענו מזה שדניאל וזכריה לשניהם עלה סגנון אחד בענין הנבואה הזאת.
פסוק ט:ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה, ב) אמרו דרש רבי חנינא בקש הקדוש ברוך הוא למוד את ירושלם במדה אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם הרבה כרכים נתת להם לאומות העולם ולא נתת להם במדה ירושלם ששמך בתוכה וצדיקים בתוכה תתן להם במדה מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז פרזות תשב ירושלם מרוב אדם וגומר ר"ל שלא היה פרזות תשב ירושלם דבר סותר לחבל המדה בפעל כי אם שראשונה עלה במחשבה לתת לה קצבה גדולה ואחר כך מפני בקשת מלאכי השרת המליצים על ישראל נחם השם על דברו וצוה שלא ימדדו: ולזה פרש"י רוץ אל הנער הלז המלאך הדובר בו היה האיש אשר בידו חבל המדה צוהו אל תצא למדוד כי נמלך הקדוש ברוך הוא בפמליא שלו שלא יהיה לה קצב ושיעור נמשך הרב לדעת המדרש: אמנם בפסיקתא רבתי (לו, ב) ביארו מה ענין חומת האש שנזכר כאן ואמרו שם אמר רבי שמעון בן לקיש אני וכל פמליא שלי נעשים לה חומות לירושלם לעתיד לבוא ואני מצוה למלאכים לשומרה שנאמר (ישעיה סב, ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וכי מאחר שהאש מוקף בה מי יכול להכנס לתוכה, רצו לבאר שהיה האש שיהיה סובב את ירושלם השגחת השם יתברך ומלאכיו שיצוה לה לשמרה תמיד.
פסוק ט:ואמנם אומרו הוי הוי ונוסו מארץ צפון כבר הודעתיך שדעת המפרשים כולם שנאמר על הנשארים בבבל שינוסו משם ויעלו לבית שני:
פסוק י:והראיתיך הספיקות שיתחייבו אליהם, ולכן אחשוב שלא אמר זה כי אם על הגאולה העתידה ועל עשרת השבטים שגלו לאשור לארץ הצפון אמר כאילו קורא אותם שיבאו הוי הוי ונוסו מארץ צפון ר"ל בואו משם, ולפי שהם היו רחוקים ממנו מאד אמר כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם ר"ל הרי אתם בגלותכם רחוקים מאחיכם בני יהודה בגלותם כמו שירחקו ארבע רוחות השמים זו מזו על דרך כרחוק מזרח ממערב.
פסוק יא:וכנגד מלכות יהודה אמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל ר"ל את בת ציון ומלכות יהודה המלטי מגלותך, וקראה יושב בבל לא מפני שהיתה אז שמה כ"א לפי שהיא כולה היתה גלות ירושלם שגלה נבוכדנצר לבבל שעליהם באיזה מקום ומחוז שיהיו אמר הוי המלט (יב) כי כה אמר ה' צבאות שהוא אדון צבאות ישראל ועתיד לקבצם ולמלוך עליהם, כה אמר אלי אחר כבוד רוצה לומר אחר שאמר לי שיהיה לירושלם לכבוד בתוכה כמו שזכר למעלה שלחני להנבאות על הגוים השוללים אתכם, ומ"ש לי הוא כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו כלומר שלא לבד ייטיב לכם אבל גם ינקום נקמתכם מכל הנוגע בכם להרע אתכם כאילו נוגע בבבת עינו של הקדוש ברוך הוא, (יג) ולכן יניף ידו על אותם הגוים השוללים אתכם בחרבן ירושלם ובגלותכם באופן שהם יהיו שלל לישראל שיהיו עבדיהם בגלות, וכאשר תתקיים הנבואה הזאת תדעו כי ה' צבאות שלחני ומאתו היו דברי. ואפשר לפרש אחר כבוד שלחני שהכתוב מסורס ויאמר אחר הכבוד ששלחני לומר הקדוש ברוך הוא על ידי המלאך כה אמר על הגוים השוללים אתכם, ולא יהיה לפי זה מלת שלחני סמוכה אל הגוים רוצה לומר שלחני אל הגוים אבל יהיה סמוך אל כבוד אחר הכבוד ששלחני לומר לי ויהיה כי כה אמר ה' צבאות סמוך אל הגוים השוללים: הנה התבארה הפרשה הזאת והותרה השאלה הרביעית:
פסוק יד:רני ושמחי בת ציון וכולי עד ויראני את יהושע הכהן הגדול: אחרי שייעד זכריה הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האויבים אמר כנגד בת ציון כמבשר רני ושמחי בת ציון כי הנה בא ושכנתי בתוכך רוצה לומר אל תחשוב שתהיה הגאולה העתידה כפקידת בית שני לא תהיה כן כי היא לא תהיה תלויה ברוח אדם כמו כורש או דריוש מלך פרס כי הנני בא ואני אבוא לכם לא אדם גם בבית שני לא ירדה שכינה ונבואה אמנם בגאולה העתידה אבוא ושכנתי בתוכך כימי קדם.
פסוק טו:ועם היות שבזמן ההוא ילוו גוים רבים אל ה' כולם יהיו לו לעם לפי שיקבלו אמונתו כמו שאמר צפניה (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, הנה עם כל זה לא תשכון השכינה בתוכם כי אם בקרב ישראל והוא אומרו פעם שנית ושכנתי בתוכך וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך ר"ל ואז תדע שעם היות הקדוש ברוך הוא אלהי צבאות הגוים כולם הנה עיקר הייעוד לך היה ולך שלחני לייעד ולא לשאר האומות. ואפשר לפרש ונלוו גוים רבים אל ה' שיקבצו הגליות כולם בזמן ההוא והיו לו לעם כי ימול השם ויסיר לב האבן מבשרם ואחרי ה' ילכו בו ידבקון.
פסוק טז:ואמנם אומרו ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקדש פירשו המפרשים שיהיה הקב"ה הוא הנוחל לפי שיהודה שהוא חלק השם כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט) הוא יתברך ינחל אותם ותהיה אותה נחלה שלו על אדמתם הקדש, והביאם אל הפירוש הזה לפי שחשבו שאם היה יהודה הוא הנוחל והקב"ה מנחיל אותו היה ראוי שיאמר והנחיל, אבל אין צורך כי ונחל הוא כמו והנחיל כמו ושב ה' אלקיך את שבותך (שם ל, ג) שהוא כמו והשיב, וגם בענין הנחלה מצינו אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ (במדבר לד, יז) שהוא כמו אשר ינחילו כן ונחל ה' את יהודה הוא כמו והנחיל, ופירוש הכתוב וענינו הוא שבבית שני בני יהודה החזיקו בכל הארץ ובירושלם גם כן ולא נתחלקה הארץ לשבטים לפי שלא חזרו כולם לנחול את חלקם וגם לא נתנו ממנה תרומה לה', ואף בבית ראשון הנחיל יהושע את יהודה חלקו קודם מדידת הארץ וחלוקתה בעבור כלב בן יפונה שהיה משבט יהודה ולכן לקח לו שבט יהודה יותר מראוי לו עד שמפני זה אמר לשמעון עלה אתי בגורלי, והיה גמגום בין השבטים על חלקם ונחלתם כמו שתראה בספר יהושע מצווחת בני יוסף, ולכן אמר כאן שבגאולה העתידה לא יהיה כן אבל שינחיל ה' את יהודה חלקו הראוי לו בלבד על אדמת הקדש לפי שיעשו ממנה חלקים שוים לי"ב שבטים כמו שזכר יחזקאל ויהודה ינחל חלקו לבד ככל אחד משאר השבטים ולא עוד.
פסוק טז:ועוד יעד, שיבחר הקדוש ברוך הוא בירושלם רוצה לומר שתהיה ירושלם תרומה לה' מכל הארץ כמו שניבא יחזקאל ולא יחזקו בה יהודה ובנימין בלבד כמו שהיה בחלוקת הארץ שעשה יהושע, ועל זה אמר ובחר עוד בירושלם, ואמר מלת עוד להגיד שלא יעשו י"ב חלקים מא"י בלבד אבל יחלקו אותה לי"ג חלקים והחלק הי"ג יהיה לתרומת ה' ובו תהיה ירושלם כמו שביארו יחזקאל בחלוקתו, ואמר שבזמן ההוא לא יצעקו ולא יצוחו אחד מן השבטים מחלוקת הארץ לא מפאת חזקה מהזמן הראשון ולא מהיות לזה יותר אוכלוסים מזה כי כל אחד יקבל חלקו בסבר פנים יפות וישתוק, (יז) וזהו אומרו הס כל בשר מפני ה'. והמפרשים פירשו הס כל בשר על האומות ונכון הוא בשגם הם בשר ורוח אין בקרבם, והענין שידמו כמו אבן ולא יפתחו פיהם לפי שהם בזמן ההוא יעיר ממעון קדשו רוצה לומר כאיש אשר יעור משנתו על דרך ויקץ כישן ה' וגומר ויך צריו אחור (תהלים עח, סה - סו), ואפשר לפרש מעון קדשו על בית המקדש כי בסבת אותו מעון קדשו יעור להנקם מאויביו:
