פסוק א:ואשא - גם זה במראה.
פסוק א:ארבע קרנות - מארבע פאות ירושלם.
פסוק ב:ואומר - והנה טעם קרנות האויבים שהיו סביבות ירושלם הבאים לזרותה, כדרך: וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו.
פסוק ג:ויראני - הזכיר השם, כי זה סוד המראה הראשונה וחרשים חרשי משחית.
פסוק ד:ואמר - אל המלאך הדובר בי, אע"פ שלא הזכירו כי תפש דרך קצרה.
פסוק ד:וטעם כפי איש - על בני יהודה כל אחד כפי מעלתו.
פסוק ד:לא נשא ראשו - אחד מהם כנגד אלה הקרנות.
פסוק ד:ויבואו אלה - האנשים.
פסוק ד:לידות את קרנות - להשליכם ממקומם, כמו: ידו גורל. והנה הטעם: שיסורו כל השוטנים ויבנו הבית.
פסוק ה:ואשא - גם זאת במראות הלילה.
פסוק ו:ואומר - למוד מפעלי הכפל, כמו לחוג לרוס לבוז, והנה ראה כי השם צוה וגזר שתהיה בנויה, ככה באורך וברוחב לפנים מהחומות.
פסוק ז:והנה, יוצא - מבין ההדסים והנה מלאך אחר יוצא והנה שליח אחר מהשם אל המלאך הדובר בי.
פסוק ח:ויאמר, הלז - כמו הלזה, אותו העומד והנה שלשה נתנבאו והם נערים: זכריה שמואל וירמיה.
פסוק ח:פרזות - מחוץ לחומה.
פסוק ט:ואני, חומת אש - לשמור ירושלים.
פסוק ט:והפרזות – סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.
פסוק י:הוי - לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ.
פסוק י:מארץ צפון - היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי. וטעם: כי בארבע רוחות כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.
פסוק יא:הוי, יושבת עם בת בבל - והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.
פסוק יב:כי - אחר שילוח כבודו אלי שלחני, והטעם לומר ליושבי בבבל, כי אין להם פחד כל אויב בדרך, לשוב אל ציון.
פסוק יג:כי - אני מניף ידי להכות כל מבקש לשלול אתכם.
פסוק יד:רני, ושכנתי - על תנאי, אם התחברו ישראל מכל הגוים והנה לא עשו כן כאשר פירשתי במגילת שיר השירים, וככה מראות האיפה כאשר אפרש.
פסוק טו:ונלוו - אם ישראל יבואו.
פסוק טז:ונחל - יקחנו לחלקו כמו ונחלתינו, או הפועל יוצא, כמו: אשר ינחלו לכם.
פסוק יז:הס - על דרך: ידמו כאבן.
פסוק יז:ומלת נעור – מבנין נפעל כמו נכון וזה הבנין יבוא בלשון הווה פועל, גם בלשון עבר כמו נכונו ללצים שפטים והממלכה נכונה גם זה נעור לשון עבר והעתיד אשר יעור משנתו, ובא קמץ קטן תחת גדול, אולי היה כן בעבור אות הגרון, והמפרש כי הוא כמו: נערו כגורי אריות סברא נכונה, חשב בעבור מלת הס.