פסוק א:על משמרתי אעמדה, ואתיצבה על מצור. יש הבדל בין עמד ובין נצב, שהעמידה היא רק הפך הישיבה, וההתיצבות היא התחזקות לעמוד על איזה מקום (כמ"ש ישעיה ג' י"ג, כ"א ח'), וע"כ על המצור אמר אתיצבה כי צריך להתחזק נגד המתקומם כנגדו, ומצייר הוכוח כמצור שצרים על עיר לכבשה כן המתוכח יערך חצי דבריו לנצח בזכותו:
פסוק ב:כתב על הלחות. כמ"ש עתה כתבה על לוח אתם (ישעיה ל' ח') עמש"ש:
פסוק ג:ויפח. מורה על הדיבור הבלתי נשלם. כי קץ הפלאות לא נאמר לדניאל בפירוש רק ברמז:
פסוק ג:יכזב. דבר הפוסק ואינו מתקיים כמו היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח).
פסוק ג:יתמהמה, לא יאחר. האיחור מאחר זמן הקבוע, ויש מאחר ובלתי מתמהמה, כמו אם נקבע הזמן על שעה אחת והוא בא לשתי שעות, ויש מתמהמה ובלתי מתאחר, אם נקבע הזמן לאלף שנה ובא בעתה, וחז"ל קבעו זמן על לאו דלא תאחר האמור בתורה כי לא יצוייר מתאחר רק אם יש זמן קבוע:
פסוק ד:עפלה. שם עופל מורה על מבצר שהוא בנוי במקום גבוה, ופעל עפל מי שמפציר לעלות למקום גבוה הנשגב מכחו, כמו ויעפילו לעלות ההרה, ופעל עפלה על הנפש, הנפש הבלתי ישרה תתנשא לעלות למעלה ממדרגתה:
פסוק ה:היין בגד. פעל יוצא, כמו הנה דור בניך בגדתי, היין עושה את הגבר יהיר לבוגד, או בוגד בגבר יהיר, והוא עומד:
פסוק ה:ולא ינוה. לא ישכון בנוהו ומשכנו:
פסוק ה:ויאסף כל הגוים ויקבץ כל העמים. יש הבדל בין גוים ובין עמים, שגוים הם הקבוצים הפחותים שא"ל מלך והעמים י"ל מלך (כמ"ש ישעיה א' ג' ובכ"מ), (ולפעמים יציין בשם גוי גוי גדול יותר משם עם. ויש הבדל בין אסף ובין קבץ שהמקבץ מקבץ נפזרות והאוסף יאסף את המקובץ אל רשותו, כמ"ש ישעיה י"א, מיכה ב' י"ב), עפ"ז יאמר שגוים הפחותים הם עצמם נתקבצו אליו והוא אספם אל רשותו, ועמים החשובים קבץ אותם בחזקה:
פסוק ו:משל ומליצה. המליצה הוא הנמשל, שהוא מליץ ומסביר כוונת המשל, וכינוי לו ר"ל להמשל:
פסוק ו:המרבה. פעל משם נשך ותרבית ר"ל נותן רבית, וכן ולא רבית במחיריהם (תהלות מ"ד) ר"ל לא לקחת רבית:
פסוק ו:עבטיט. מענין והעבטת גוים רבים, ושרשו עבט, ונכפל למ"ד הפעל כמו, סגריר, חכליל, פרחח:
פסוק ז:נשכיך. מלשון לא תשיך לאחיך:
פסוק ז:ויקצו. שרשו יקץ, והיו"ד יו"ד האיתן. ויו"ד פ"א הפעל חסר כמו ויצקו על העולה (מלכים א י״ח:ל״ד), כ"כ במכלול:
פסוק ח:גוים, עמים. כבר בארתי (פסוק ה') שעמים מציין אלה שי"ל מלך, כי מדי ופרס ששללוהו היה להם מלכים:
פסוק ח:מדמי. המ"ם מ"ם הסבה ע"י ששפכת דם אדם, ומוסב גם על חמס, ומחמס ארץ, ור"ל ישלוך, קריה, ישללו קרית בבל:
פסוק י:קצות. ענין כריתה והוא מקור מהקל, וחוטא שם התואר, קצות חוטא אחד, שהיא נפשך החוטאת:
פסוק יא:וכפיס. ת"י ושיפא מגו מרישא, חתיכת עץ:
פסוק יב:בנה עיר, וכונן קריה. בונה הוא תחלת הבנין וכונן מורה על הגמר, תבנה ותכונן עיר סיחון, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. וקריה נקרא ע"ש הקירוי והקריתם לכם ערים, (עמ"ש ישעיה א' כ"ו):
פסוק יג:וייגעו עמים בדי אש ולאמים בדי ריק יעפו יש הבדל בין עמים ובין לאומים, ששם לאום מצייר אומה שיש לה דת מיוחד, ופה מדבר בבחינת הכרת כבוד ה' כמ"ש כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה', ויאמר שהעמים ייגעו לכבות האש, אבל הלאומים בעלי הדת יכירו שהוא מאת ה' וייעפו מעשות דבר באשר ידעו שהוא בדי ריק ולא יועיל, כי ידעו כבוד ה' שהוא פעל ועשה ועז"א יעפו שמורה שייעפו מלהתיגע ולעשות דבר, כמ"ש בהבדל בין יעף ובין יגע, שהיגע הוא ממלאכה והיעף הוא בכח החי עצמו שיעף מעצמו (ישעיה ט' מ', כ"ח כ"ט ל' ע"ש), ובירמיה (נ"א נ"ח) חומת בבל ערער תתערער ושעריה באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאומים בדי אש ויעפו, שם דבר בבחינה אחרת שיתיגעו להציל העיר, שתחלה ייגעו עמים ויהיה בדי ריק כי ערער תתערער, ואח"כ ייגעו לאומים בעלי דת בבל לכבות האש, ושניהם ייעפו וילאו ולא יוכלו להועיל מאומה:
פסוק טו:רעהו. כמו רעיו, כמו מגן גבוריהו:
פסוק טו:מספח, ענין חבור, כמו ונספחו על בית יעקב:
פסוק טו:וחמתך. מענין בחמם אשית משתיהם, כי חמה, חמם, יחם, משתתפים במובנם:
פסוק טו:מעוריהם. מענין תשכרי ותתערי, שיוצק מה ששתה ומקיאו:
פסוק טז:שבעת. בא גם על שביעת השתיה, לשתות מים ולא ישבעו (עמוס ד' ח'), ואמרו חז"ל ושבעת זו שתיה, שתית קלון מכלי כבוד.
פסוק טז:והערל. כמו ו¡ה?ר¢ע?ל. תמלא רעל, כמו כבש כשב, קיקלון קיא וקלון או ר"ל שתקיא את הקלון על כבודך:
פסוק יז:יחיתן. שרשו חתת והראוי י¡ח ית?ן בא הנח תמורת הדגש, ר"ל יחית וישבר אותם, ומפרש למי, לקריה וכל יושבי בה, ובא הכינוי עם עצם הפעול, כמו הנני מאכילם את העם הזה (ירמיה ח'):
פסוק יח:כי בטח יוצר. פעל בטח נמשך לשנים בטח יוצר [בטח] יצרו, הפועל נקרא יוצר והפסל הוא יצרו, ור"ל מה שבטח יצרו עליו בטח היוצר ג"כ:
פסוק יט:לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם. התעוררות היא קלה מן היקיצה, ואמר תמיד העירה והקיצה, ר"ל אף הקיצה, ובשלילה אמר בהפך לא יקוצו ולא יעורו משנתם (איוב י״ד:י״ב), והעץ שיש בו התעוררות של נפש הצומחת אומר לו הקיצה שהיא פעולת הבע"ח, והאבן דומם שאין בו שום התעוררות נפשיי אומר לו עורי:
פסוק יט:הוא יורה. ויראה אמתת הדבר: