פסוק א:המשא אשר חזה חבקוק הנביא. הנביא הזה לא ידענו דורו ולא משפחתו ובסדר עולם יואל נחום חבקוק נתנבאו בימי מנשה ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו ונבואתו על נבוכדנצר על הרע שעשה לישראל מכל העמים והתנבא על הרע שיעשו פרס ומדי לזרעו באחרונה והחל להתרעם כנגד האל יתברך על מעשה הרשעים שמריעים לישראל הצדיקים ומצליחים בדרכיהם וזכר בלשון הצדיקים שבדורו או אחר דורו בדרך נבואה על נבוכדנצר שעתיד למלוך ולהרע לישראל ונראה כי בדורו החלה מלכות נבוכדנצר כמו שאמר כנגד אנשי דורו כי פעל פעל בימיכם ואמר:
פסוק ב:עד, חמס. פי' בעבור החמס הנעשה לישראל אזעק אליך ולא תושיע:
פסוק ג:למה. אנשי און שעושים לי און ואראה לפני ואתה כמראה אותם שלא תבערם מן הארץ גם אתה תביט בעמל שעושים ואין אתה משלם גמולם וכן אמר דוד עמל וכעס תביט וכל זה להודיע כי ה' יתברך משגיח במעשה בני האדם אם לטוב אם לרע ואחר שכן הוא איך מאריך להם:
פסוק ג:ויהי. לנגדי מי שישא אלי ריב ומדון ויש מפרשים ריב ומדון האויב ישא ויסבול ישראל:
פסוק ד:על כן. לפי שאין אתה עושה דין ברשעים תרפה התורה ותחלש כי רבים מרפים ידיהם ממנה ולפי שרואים הצלחת הרשעים ורעת הצדיקים:
פסוק ד:תפוג. ענין רפיון וחלישות וכן כל אשר בשרשו:
פסוק ד:ולא יצא. לפי שהם רואים שלא יצא לנצח משפט הרשעים:
פסוק ד:כי רשע מכתיר את הצדיק. מקיף אותו להרע לו תמיד כענין כתרו את בנימין:
פסוק ד:על כן יצא משפט מעוקל. על כן אומר כי המשפט מעוקל ומעוות וכת"י על כן אמר לא נפיק דינא כיון:
פסוק ה:ראו. אמר כנגד ישראל ראו בגוים והביטו כי מה יצא להם המשחית:
פסוק ה:והתמהו תמהו. הכפל לחזק התימה לרוב מעשה הרע שיעשה נבוכדנצר והתמהו מבנין התפעל דינו והתתמהו ות' התפעל נבלעת בדגש ת' השרש:
פסוק ה:כי פעל פעל בימיכם. זה לעד כי דורו מלך נבוכדנצר והפועל הוא השם יתברך ופעל שם:
פסוק ה:כי יספר. לכם הפעל הרע והקשה ולא תאמינו:
פסוק ו:כי הנני. דבר הנביא בלשון השם יתברך:
פסוק ו:והנמהר. נמהר במעשיו לא ישכיל מה יעשה וכן ולבב נמהרים יבין לדעת:
פסוק ז:איום ונורא. תאר מענין אימה:
פסוק ז:ממנו משפטו. כי לא יצטרך לעזרת עם אחר כי ממנו יצא משפטו שיעשה בעמים וכן שאתו שיתנשא על הגוים:
פסוק ח:וקלו, וחדו. ענין חדוד וחריפות:
פסוק ח:מזאבי ערב. כי זאבים לעת ערב יצאו לטרוף:
פסוק ח:ופשו פרשיו. ירבו פרשיו כמו שפירשתי נפישו עמך ויונתן תרגם וירבון פרשוהי:
פסוק ח:חש לאכול. ממהר לעוף על החלל שיראה מרחוק והנשר עוף גבוה משאר העופות וממהר לעוף לפיכך זכר הנשר וי"ת כנשר דטאיס למיכל פי' יעוף:
פסוק ט:כלה לחמס. לעשות חמס יבא:
פסוק ט:מגמת פניהם קדימה. פי' אאז"ל מן הגמיאני נא אמר יבא בעזות פנים כאלו רוח הקדים שהיא עזה הקשתה פניהם, והמפרש פי' נכח פנים וכן ת"י מקבל אפיהון והנה לא היה נכח פניהם מזרח אלא מערב כי הם בבאם אל ארץ ישראל פניהם למערב כי בבל מזרח לא"י אלא אם יתפרש קדימה בדרך הדמיון כאלו אמר כקדימה כלומר נכח פניהם יהיה בעזות פנים כמו רוח קדים שהיא עזה:
פסוק י:והוא, יתקלס. לעג להם וכן יתקלסו בך ולפי שיתמיד הלעג עליהם הנה הוא מתפעל בלעג להם:
פסוק י:ויצבר עפר. אסף עם רב כעפר וילכדה וכנוי הה"א לעיר בצורה שהרי זכר מבצר והיא עיר בצורה או פירוש ויצבר עפר למלאות החפירות אשר סביב חומת העיר: ותרגום יונתן וצבר מליתא והוא תל עפר ובדברי רז"ל מוליא בנצא:
פסוק יא:אז חלף. אז בראותו הצלחתו חלף ויעבר רוחו יותר מן המדה ומתגאה ברוחו מאד:
פסוק יא:ואשם. ועוד אשם בדבר אחר שאמר זו כחו לאלהו שאמר כי אלהו שהוא פסלו נתן לו זה הכח שמנצח כל העמים ואמר הנביא אלהו לשון יחיד דרך קלון כן דעת קצת המפרשים ואין צריך שהרי מצאנו אלוה לשון יחיד כי מי אלוה מבלעדי ה' הלא אלוה גבה שמים וזולתו ויונתן תרגם בכן על דרמת רוחיה עלוהי עדא ממלכותיה וחב על דאסגי יקרא לטעותיה:
פסוק יב:הלא. ואיך הוא נותן כחו לאלהו אשר הוא עשהו הלא יבין כי אתה מקדם ה' אלהי קדשי כי אני המכיר בך וכן עמך ישראל מכירים בך וידענו כי אתה אלהינו וקדושינו כמו שאמר הנביא אני ה' מקדש קדושכם ואמר גואל ישראל קדושו הפך דעת נבוכדנצר שנותן הכח לאלוהו וכופר בך:
פסוק יב:לא נמות. יהי רצון מלפניך שלא נמות על ידו כי אתה נתת לו הכח הזה ואם נתת לו כח להחריב ארצנו ולהגלותינו לא תתן לו כח להמיתנו ולכלותינו להכחידנו מגוי:
פסוק יב:ה' למשפט שמתו. כי אתה שמתו לשפוט על ידו המורדים בך וכפל הענין במ"ש ואמר
פסוק יב:צור להוכיח יסדתו, ואתה שאתה צור על כל העולם יסדתו להוכיח בו גויי הארצות יסדתו העמדתו חזק כיסוד הבנין: לא נמות הוא אחד משמונה עשר שהם תיקון סופרים כי לא תמות היה כתוב ועל דרך זה תרגם יונתן מימרך קיים לעלמין:
פסוק יג:טהור עינים. אתה שאתה טהור עינים שלא תוכל לראות רע כי אתה טוב ובוחר בטובים ומואס ברעים ולא יאות לך שתראה רע ותביט אל עמל כלומר שתסבול עושי רע ותניחם לעשות הרע וטעם לא תוכל לסבול דבר שהוא הפך חכמתך וטובתך וכן אמר דוד לא יגורך רע א"כ אני תמה למה תביט בוגדים והם הכשדים המריעים לישראל:
פסוק יג:תחריש. כי ישראל אעפ"י שהם רשעים צדיקים הם מנבוכדנצר ועמו ואיך תחריש שהם יבלעום וישחיתום ואז"ל צדיק ממנו בולע צדיק גמור אין בולע:
פסוק יג:בבלע. בב' כבלע את הקודש בכ"ף:
פסוק יג:מראות רע. בלא ב' ור"א שהזכירו בבי"ת ופי' ברע כמו ואל אראה ברעתי ספרו השגהו כי נודע לנו מפי המסורות כי זה מראות רע ושל ישעיה מראות ברע וכן היא המסרה קדמאה דישעיהו מראות ברע תניינה דתרי עשר מראות רע וחד פסוק סימן לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב:
פסוק יד:ותעשה. עשית בני אדם לפני נבוכדנצר כמו הדגים אשר בים שיצוד אדם אותם לרוב אין מונע אפי' הנערים יצודו אותם בחכה או כמו רמש האדמה והם השרצים הקטנים שיתפוש אדם מהם כמה שירצה כי אין מושל בו שימנעוהו כן עשית בני אדם הפקר לפני זה הרשע:
פסוק טו:כלה בחכה העלה. כל העולם העלה נבוכדנצר בחכתו ולפי שהמשיל בני אדם לדגי הים ונבוכדנצר לצייד אמר בחכה ובחרמו ובמכמרתו ומלת העלה משונה בניקוד מהמנהג כי הה"א נקודה בצר"י והעין בשו"א ופתח וכמוהו למה העברת העבר:
פסוק טו:יגורהו. יאספהו כמו יגורו מלחמות:
פסוק טו:בחרמו. כמו ברשתו וכן יצודו חרם משטח חרמים:
פסוק טו:ויאספהו במכמרתו. הענין כפול במ"ש:
פסוק טו:על כן ישמח ויגיל. על כן כשהוא מצליח במעשיו וכובש הכל כרצונו הוא שמח:
פסוק טז:על כן יזבח לחרמו. אינו מודה הכח הזה לאל ית' אלא לעצמו ולחילו כי אמר בכח ידי עשיתי או פי' לחרמו לאלוהו כי חושב כי הוא הנותן לו כח לצוד ולאסוף והנה הוא חרמו ומכמרתו ולא יזבח ויקטר בשובו אל עירו בשלל ובשבי עצום:
פסוק טז:כי בהמה שמן חלקו. בהם בחרמו ובמכמרתו:
פסוק טז:ומאכלו בריאה. שה בריאה וכן כעדר הקצובות העזים הקצובות או פירושו בלא חסרון כי אכילה לשון נקבה ומאכלו כמו אכילה וכן עד בא השמש תשיבנו לו וארכב עליה בריאה שמנה וכן איש בריא מאד בריאות בשר:
פסוק יז:העל כן יריק חרמו. אם על כן שהוא נותן כחו לאלהו יריק חרמו כלומר כיון שהוא נותן כח לאלוהו איך תאריך לו ותצליח דרכו שמריק יום יום חרמו שבא בשלל רב כמו הצייד שבא ברשתו מלא מן הציד ומריק אותו בביתו ושב לו אל השדה לצוד עוד ציד להביא כן הוא מביא שלל לעירו ואחר כך שב לשלול עוד ולהביא ואיך תתן לו כח והצלחה והנה הוא כופר בך ונותן כח לאלוהו והורג גוים רבים בלי חמלה יריק כמו הם מריקים שקיהם: