א הַמַּשָׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא׃ ב עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ׃ ג לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא׃ ד עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹֽא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל׃ ה רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּֽימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר׃ ו כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַֽהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ׃ ז אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא׃ ח וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּֽרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל׃ ט כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי׃ י וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃ יא אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ׃ יב הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ׃ יג טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ׃ יד וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ׃ טו כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל׃ טז עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה׃ יז הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הַמַּשָּׂא, דבר נבואה, העשוי להיות כרוך בתחושת כובד, אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא. דבר אינו ידוע על חבקוק, ואף פירושו המדויק של שמו – היחידאי במקרא – איננו ברור.
פסוק ב:
לעומת נבואות אחרות, שבהן מביא הנביא את דבר ה' אל העם, כאן פותח הנביא בדבריו שלו המופנים אל הקדוש ברוך הוא: עַד־אָנָה, עד מתי, ה', שִׁוַּעְתִּי, אתחנן אליך, וְלֹא תִשְׁמָע?! כיוון שאיני נענה, אני חש כאילו אינך שומע אותי. עד מתי אֶזְעַק אֵלֶיךָ על המתרחש: "חָמָס", וְלֹא תוֹשִׁיעַ?!
פסוק ג:
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן, עוון, עוול, וְעָמָל, מעשים רעים, או: סבל תַּבִּיט ולא תעשה דבר?! וְלמה שֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי, מולי?! וַיְהִי רִיב בעולם וּמָדוֹן, סכסוך יִשָּׂא, יינשא, יגבה? העימותים, המריבות והמלחמות קיימים בכל מקום ומשפיעים על העולם. זהו עולם מושחת שיש בו רשע רב.
פסוק ד:
עַל־כֵּן – בגלל החמס, הרוע והמריבות תָּפוּג, תיחלש, תיעלם התּוֹרָה, ובתרבות כזאת לֹא־יֵצֵא לאור לָנֶצַח מִשְׁפָּט, כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר, מכתר, מקיף אֶת־הַצַּדִּיק. הרשע אורב בכל מקום לצדיק וחוסם את דרכו. עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, עקום. גם אם הצדיק משתדל לעשות טוב, הרשעים רבים יותר וחזקים יותר, והם מונעים את יציאתה של הטובה לפועל.
פסוק ה:
הנביא מפרט את המצוקה שנגלית לו: רְאוּ את המתרחש בַגּוֹיִם, בעמים וְהַבִּיטוּ. התבוננו על הגיאופוליטיקה של העולם, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, תתפלאו מאוד על מראה עיניכם. כִּי־פֹעַל פֹּעֵל ה' בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ למשמע אוזניכם כִּי יְסֻפָּר, כאשר יסופר לכם מה שעתיד לקרות.
פסוק ו:
כִּי־הִנְנִי מֵקִים, מעמיד, או: מעורר אֶת־הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי, העם הבבלי הַמַּר וְהַנִּמְהָר, פזיז, או: זריז, הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹא־לוֹ.
פסוק ז:
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, רק מִמֶּנּוּ – מעצמו מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ, גדולתו יֵצֵא. הוא שופט ומגביה את עצמו מבלי להתחשב באחרים ומבלי לקבל את משפטם ואת דיניהם.
פסוק ח:
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים, הידועים במהירותם המופלגת, סוּסָיו, וְחַדּוּ, הם יהיו חריפים ונמרצים יותר מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ, יתרבו, יתפשטו פָּרָשָׁיו, וּפָרָשָׁיו שמֵרָחוֹק יָבֹאוּיָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר החָשׁ, ממהר לֶאֱכוֹל. להקת נשרים עשויה להגיח במהירות רבה ובפתאומיות אל נבלה המושלכת במרחק של קילומטרים.
פסוק ט:
כֻּלֹּה, כולו לְחָמָס, לשוד יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם, שאיפתם המתמדת היא קָדִימָה, לפנים, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי, הם אוספים שבויים רבים כחול וממשיכים הלאה. הממלכה הקטנה הזו כבר מפתחת תיאבון רעבתני.
פסוק י:
וְהוּא – העם הבבלי, בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, ילעג למלכים, וְהרֹזְנִים, שרים, שליטים – מִשְׂחָק לוֹ, הם צחוק בעיניו. הוּא לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק, יצחק, שכן יבקיע בקלות כל מקום מבוצר, וַיִּצְבֹּר עָפָר לשפוך סוללה על העיר וַיִּלְכְּדָהּ. הבבלים היו טובים מאוד באומנות המצור. במשך שנות שלטונם הנרחב הם כבשו עיר אחרי עיר ומבצר אחרי מבצר בשיטות שונות.
פסוק יא:
אָז חָלַף כמו רוּחַ סערה וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם, הם מחריבים ומרשיעים. זהו דימוי נוסף למהירותם, לעקביות פעולתם ולכוח הכיבוש שלהם. או: יאשם בכך שזוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ. הוא מייחס את כוחו לאל שלו.
פסוק יב:
שוב פונה חבקוק לה': הֲלוֹא אַתָּה מושל בעולם מאז ומִקֶּדֶם, ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי. הלוואי שלֹא נָמוּת, הרי ה', לְמִשְׁפָּט, כדי להעניש את הרשעים שַׂמְתּוֹ – הקמת את בבל. וכצוּר, סלע קשה לְהוֹכִיחַ, לייסר, כדי להכות ולנקום בפושעים יְסַדְתּוֹ.
פסוק יג:
הרי טְהוֹר עֵינַיִם אתה מֵרְאוֹת, מלראות – ובכך לאשר – רָע, ולהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל. הלא טוב אתה וצדיק ולָמָּה תַבִּיט בבּוֹגְדִים ותַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?! איך תוכל לראות את הרשעים מנצחים ומושלים בצדיקים.
פסוק יד:
וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם. בני האדם הפכו להיות כדגי הפקר השטים בים ללא חוקים וללא מושל, דגים הניצודים ונאכלים על ידי כל הבא כנגדם, כְּרֶמֶשׂ לֹא, שאין מֹשֵׁל בּוֹ. נראה שאתה מתייחס לבני האדם כאל יצורים חסרי משמעות.
פסוק טו:
ובהמשך לאותו דימוי – כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, הֶעֱלה הדייג, שהוא הכובש הבבלי, או יְגֹרֵהוּ, יאגור, יאסוף אותו בְחֶרְמוֹ, ברשת הדייגים שלו, וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, מלכודת דגים ממין אחר. יש מכמורות שצדות דגים, ויש כאלה שגם שומרות אותם בתוכן. עַל־כֵּן יִשְׂמַח הדייג וְיָגִיל במלאכתו ויישאר אדיש לגורלם של הדגים. הוא מעריץ את האמצעים והכלים שבאמצעותם הוא צד ומתפרנס.
פסוק טז:
עַל־כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ. כלי הדיג מסמלים את כוח הכיבוש שביד הממלכה. הבבלים מייחסים את הכוח הזה לאליליהם, שוחטים להם זבחים ומקטירים קטורת, כִּי בָהֵמָּה, בהם שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה, בהמה שמנה. הוא חש שבזכות אמצעיו המלחמתיים שללו עצום ושופע.
פסוק יז:
הַעַל כֵּן, האם על אלה ראוי שיָרִיק, ירוקן את חֶרְמוֹ עוד ועוד כדי להמשיך ולמלא אותה בשלל, וְתָמִיד ילך לַהֲרֹג גּוֹיִם, לֹא יַחְמוֹל?!