א הַמַּשָׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא׃ ב עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ׃ ג לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא׃ ד עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹֽא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל׃ ה רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּֽימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר׃ ו כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַֽהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ׃ ז אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא׃ ח וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּֽרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל׃ ט כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי׃ י וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃ יא אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ׃ יב הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ׃ יג טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ׃ יד וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ׃ טו כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל׃ טז עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה׃ יז הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
גם זה הנביא לא ידענו דורו ולא משפחתו וניבא על מפלת הכשדים, והחל לדבר זה הנביא על לשון חסידי ישראל, שהיו צועקים אל השם מחמס נבוכדנצר.
פסוק ב:
עד אנה ה' מלת אנה תמצא על זמן ועל מקום וככה מלת הלום כמו אנה אנחנו עולים, שהטעם לאי זה מקום אנו עולים.
פסוק ב:
אזעק אליך כזעקת איש שנעשה לו חמס.
פסוק ג:
למה זה האון שיעשה איש און, און ועמל הם שם דבר שכולל לכל דבר עון ולכל חטאת אשר יעמל האדם, כי הוא און ועמל ויגיעת ריק ומלת למה תשרת בעבור אחרת.
פסוק ג:
למה עמל תביט והטעם איך יוכל איש לעשות און ועמל במקום ממשלתך, וטעם ישא יגבה, או ישא ראש. ויפת אמר: ויהי איש ריב, כמו ואני תפלה.
פסוק ד:
על, תפוג כמו: ויפג לבו, כל זמן שאדם חי דופק לבו בקרבו ובשעה שאמרו לו: יוסף חי וידם לבו ולא דפק, כי נבהל כמו: אל תתני פוגת. והעד: ותחי רוח יעקב אביהם.
פסוק ד:
וטעם תפוג תורה תדם, כאילו אין דין תורה בעולם.
פסוק ד:
מכתיר סובב מגזרת כתר, שהוא עגול. ויפת אמר: כי רשע מכתיר עם הצדיק וזה שדבר הנביא על דבר נבוכדנצר, שהרג חסידים ועתה החל נבואתו.
פסוק ה:
ראו בגוים והביטו אם שמעתם כזאת.
פסוק ה:
והתמהו מבנין התפעל והשלם והתתמהו, כי תמה שרשו.
פסוק ה:
כי פועל פעל השם בימיכם ואחר שידוע הוא שהוא פועל הכל, לא הזכירו.
פסוק ו:
כי, והנמהר שאין לו מחשבת כהוגן, רק יעשה דברו במהירות וכמוהו ולבב נמהרים.
פסוק ז:
איום, ושאתו מגזרת נשיאות.
פסוק ח:
וקלו, מזאבי ערב בתחילת הערב יצאו לטרוף.
פסוק ח:
ופשו התפשטו. ויפת אמר: מגזרת תרגום ארמית. ואין לו טעם:
פסוק ט:
כלה לעשות חמס יבא.
פסוק ט:
ומלת מגמתזרה. ויתכן היות: כמו: יגמא ארץ והנה הוא כמו נגד ונכח.
פסוק ט:
ומלת קדימה קשה, כי מפאת מזרחה בא, על כן הוצרך יפת להוסיף כ"ף כקדימה כרוח קדים שהיא עזה ואין טענה מן הה"א, כי הנה ישובו רשעים לשאולה ורבים אחרים.
פסוק י:
והוא, יתקלס מגזרת לעג וקלס וכמוהו לקלס אתנן.
פסוק י:
ויצבר עפר כאילו הוא צבר כל עפר הארץ, או הוא דרך משל: עפר יצבר ויקח כל מבצר:
פסוק יא:
אז חלף כמו רוח בכל מקום, ועוד יעשה אשמה גדולה שיאמר זה כחו לאלהו ולא לשם, והזכיר לאלהו לשון יחיד דרך קלון, או הוא מנהג הלשון לומר, כל איש כרצונו אלהו או אלהיו, כי נהוג הוא.
פסוק יב:
הלוא אלה דברי הנביא מדבר על לשון ישראל, שהם בדור נבוכדנצר בעבור שהזכיר זו כחו לאלהו אמר הלא אתה מקדם מיום היות ישראל, אתה היית אלהיו ואתה קדושי לא אלוה אחר, אנו מבקשים שלא נמות מיד זה האכזר, כי ידענו כי אתה השלטתו לעשות משפט באנשי רשע ואתה צור להוכיח יסדתו, הטעם כפול.
פסוק יג:
טהור הלא אתה טהור עינים שלא תראה ברע והבי"ת חסר והוא כמו: ואל אראה ברעתי.
פסוק יג:
והביט שם הפועל.
פסוק יג:
אל עמל לא תוכל מדרך חכמתך ואמונתך כי לא תוכל לסבול מרוב קדושתך וחסידותיך דבר שהוא הפך לנגדך, וזה שאמר תביט אחרי כן, שאמר: והביט אל עמל לא תוכל כפי מחשבת בני אדם, שיתמהו איך תחריש על זה, כי אין בדרך האמת לבלע רשע צדיק ממנו ואם לא יהיה צדיק גמור, על כן כתב: על משמרתי אעמודה ואצפה לנקמתך ולישועתך אקוה.
פסוק יד:
ותעשה הנה האדם בעבורו בראת זה העולם השפל, נחשב כדגי הים שהם מותרין לאכול וכל אחד בולע קטן ממנו. והנכון: שאין להם טעם.
פסוק טו:
כלה בחכה כמו מכמורת.
פסוק טו:
יגורהו יקבצהו כמו: יתגוררו יסורו בי.
פסוק טו:
וחרמו כמו רשתו משטח חרמים.
פסוק טו:
על כן ישמח שיקח הכל בלי יגיעה, או חרמו כינוי אלילו.
פסוק טז:
על כן יזבח לחרמו מזלו או חילו אנשי כחו.
פסוק טז:
ומאכלו שה בריאה או אכילה.
פסוק יז:
העל הטעם איך יריק חרמו והוא יתן לו כל משמן, הטעם: כי לא תעלה הרשת שלו והפח שלו מן הארץ ריקנית.