א וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃ ב וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃ ג וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃ ד וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הַהֵיטֵ֖ב חָ֥רָה לָֽךְ׃ ה וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר׃ ו וַיְמַ֣ן יְהוָֽה־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל ׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ ז וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃ ח וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃ ט וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃ י וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃ יא וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה על כך שנבואת הפורענות שניבא לא התממשה, וַיִּחַר לוֹ, הוא כעס מאוד.
פסוק ב:
משום כך – וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה' וַיֹּאמַר: אָנָּה, אנא, ה', הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי, עוד כשהייתי עַל־אַדְמָתִי, בארצי. עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ, ברחתי מלכתחילה תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם, מתחרט עַל־הָרָעָה.
פסוק ג:
וְעַתָּה, ה', קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי, אם אחרי שהזהרתי שהעיר תיהפך, לא קורה דבר, ואני נחשב שקרן.
פסוק ד:
וַיֹּאמֶר ה': הַהֵיטֵב, מאוד חָרָה לָךְ?! אכן זה מרגיז אותך מאוד.
פסוק ה:
וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר, בצדה המזרחי של העיר נינוה, הממוקמת באזור שברוב ימות השנה חם בו למדי, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר. הוא ציפה לראות אם העיר תיהרס בכל זאת.
פסוק ו:
וַיְמַן, זימן ה'־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן, הצומח מהר למדי, וַיַּעַל מֵעַל לְסוכתו הפשוטה של יוֹנָה, שלא סוככה עליו היטב, לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ. וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה.
פסוק ז:
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת, וַתַּךְ, אכלה אֶת־הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. עליו נשרו והוא הפסיק לצמוח.
פסוק ח:
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים, מזרחית חֲרִישִׁית, קלילה, או חמה ועזה, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף מן החום הפתאומי. וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת בגלל סבלו. וַיֹּאמֶר: טוֹב מוֹתִי יותר מֵחַיָּי, שהם חיי סבל כאלה.
פסוק ט:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה: הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן?! קודם הגיב ה' בשאלה דומה על כעסו של יונה ומשאלת המוות שלו, שהתעוררו כיוון שנבואתו לא התקיימה. עתה שואל ה' על משאלת המוות שהתעוררה אצל יונה על אבדן הקיקיון המצל. וַיֹּאמֶר יונה: הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת, שהקיקיון שזומן לי הולך ומתייבש.
פסוק י:
וַיֹּאמֶר ה': אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן שצמח לבד אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ, וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה, הופיע, וּבִן־לַיְלָה אָבָד, נעלם – ובעצם לא אירע שום שינוי משמעותי בעולם –
פסוק יא:
וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה, יותר מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ, ריבוא אָדָם – 120,000 איש, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, ילדים חפים או אנשים פשוטים שאינם יודעים כל רע, וּבְהֵמָה רַבָּה, שאף היא אינה אשמה בדבר, ואתה רוצה שכל אלה יישמדו רק בגלל שמך הטוב?! ה' טוען בפני יונה שחסרונו של הקיקיון, שאין לו כל אחריות כלפיו וכל מעורבות בקיומו, חורה לו, ולעומת זאת רגשותיו אטומים לחייהם של רבבות בני אדם רק בשל שיקוליו השוליים.