הקיקיון ולקחו
יונה החליט להישאר בעיר עד אשר יראה אם אמנם ייענשו התושבים אפילו בעונש קל, או אם יחליט ה' לסלוח להם לחלוטין. לשם כך החליט לבנות לו סוכה ממזרח לעיר ולשבת שם. יונה חשב כי שליחותו לנינוה תגרום רעה לישראל, משום שבעקבותיה יעניש ה' אותם וימסרם ביד אשור, לכן העניש עצמו כרוצח וישב ממזרח לעיר, כפי שמצאנו אצל קין שישב "בארץ נוד קדמת עדן"(בראשית ד טז), וכפי שמצאנו גם אצל אדם הראשון שגורש מעדן, וממזרח לגן העמיד ה' מלאכי חבלה "לשמור דרך עץ החיים"(בראשית ג כד). אומר הרב כלי יקר (בשינוי קל): "מצאנו שכל ההורג נפש (יונה כלל עצמו עם אלה שגרמו לישראל נזק דומה) גולה למזרח, שכן אדם הראשון שגרם מיתה לכל תולדותיו כתיב בו 'וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן', וכן בכל ערי מקלט כתוב 'בעבר הירדן מזרחה שמש'. לפי שכל הורג נפש מקרב הערב שמשו של הנהרג, כמו שנאמר 'עד אשר לא תחשך השמש'. יונה חשב אף הוא שגורם מיתה לעם ישראל על ידי שישמש כשבט אפו, לפיכך יגלה לקצה האחרון שכנגדו, כדרך שאמרו בהורדוס 'הוא כיבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם'(בבא בתרא ד.), והוא דרך כל בעל תשובה ההורג בשגגה שגרם לכיבוי אור הנרצח (כאלו גרם לשקיעת שמשו) חייב להטיב ולגרום להחיותם ולהזריח את אורם, וזה מסמל צד מזרח, כלומר יש לעשות תשובת המשקל ולעבור לקצה השני ולא להסתפק בדרך הממוצעת. גם יונה החליט לשבת במזרח העיר, צד זריחת השמש, כדי לרמוז לעצמו להרבות טובה לעם ישראל ולהזריח את אורם".
יונה בנה לו סוכה שהגנה עליו מחום השמש שלא יחדור בעד הדפנות. הקב"ה זימן לו קיקיון שיגן על ראשו מחום השמש. יונה ראה בהופעת הקיקיון אות מאת ה' שיישאר בעיר ויראה מה יתרחש שם. יונה שמח על הופעת הקיקיון וחשב שדעתו נכונה ואנשי נינוה חייבים להענש, לפחות בעונש קל, משום שעדיין ממשיכים לעבוד אלילים.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'