יונה ממשיך לכאוב כאב עמו
לאחר שנתבטלה הגזרה מעל נינוה חרה מאד ליונה. הסיבה לכך היא שיונה חשב שמאחר ואנשי נינוה המשיכו לעבוד אלילים, בוודאי לא יבטל הקב"ה מעליהם את הגזרה. עתה שראה שטעה בכוונת ה', ידע כי הקב"ה השאיר את אנשי נינוה קיימים כדי שיהיו שבט אפו להעניש באמצעותם את ישראל. אם כן תמה יונה מדוע אנשי נינוה יענישו את עם ישראל הרי גם הם עובדי אלילים? זאת ועוד יונה חשש שמא איננו אדם צדיק, משום שהביא הקב"ה רעה לישראל על ידו. יתרה מזו, יונה חשש לחילול ה' שליצני העיר לא יתלו את ביטול הגזרה בתשובתם של התושבים, אלא יאמרו שאין חלילה יכולת ביד ה' להעניש את הרשעים והוכחה לדבר ששלח נביא להודיע על חרבן העיר ובכל זאת נשארה עומדת על תלה.
המפרשים חלוקים מתי עזב יונה את העיר ונח מתחת לעץ הקקיון. מהם אמרו שהדברים התרחשו לאחר שיונה המתין ארבעים יום וכשראה שהעיר לא נחרבה הגיע למסקנות שהזכרנו, ואילו לדעת הרד"ק הודיע הקב"ה ליונה בנבואה שהעיר לא תחרב לכן הצטער מאד. "ויחר לו" – הצטער, בניגוד למושג "ויחר אף" בו הכוונה לכעס. יונה טען לפני ה' לאמר: ידעתי כי אנשי נינוה לא ישובו בלב שלם לכן סרבתי ללכת בשליחות זו, כי אם לא ישובו בלב שלם ואתה תסלח להם, הרי בלי ספק ישמשו רצועת מרדות לישראל. ומאחר ואני גרמתי לכך קח נפשי ממני. הקב"ה משיב ליונה, כלום כואב לך משום שיחשדו אותך לנביא שקר כי לא התקיימה בהם נבואת הפורענות שניבאת להם? בכך אומר הקב"ה ליונה דבר חשוב ובסיסי, כי נביא לא ייחשב כנביא שקר אם נבואתו הרעה לא התקיימה.
הקב"ה אינו חפץ במות הרשע אלא בתשובתו, לפיכך אם מנבא הנביא על חרבן העיר או מות הרשע והאנשים שבים בתשובה, מסיר הקב"ה את הגזרה שגזר עליהם ואין הדבר מראה על טיבו של הנביא, כי הקב"ה ידוע כטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. הנביא נבחן אם נבואותיו הטובות מתקיימות כי אז ניכר שהוא נביא אמת. אם כן, בזה שלא הפכתי את העיר לא פגעתי בך כלל וכלל אלא רחמתי על מעשה ידי שבראתי בעולם.
גם לאחר שיונה שמע שנינוה לא תחרב, בכל זאת שהה מחוץ לעיר מתוך סברה שבוודאי נבואתו תשאיר רושם כלשהו על אנשי העיר, כפי שמצאנו לאחר חטא העגל, למרות שהקב"ה נחם על הרעה שרצה להשמיד את ישראל בכל זאת היו כאלו שמתו במגפה והיו שצבתה בטנם וכו', גם בנינוה חשב יונה שיהיה כדבר הזה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'