תנ"ך על הפרק - יונה ד - יונה ממשיך לכאוב כאב עמו / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

יונה ד

532 / 929
היום

הפרק

וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הַהֵיטֵ֖ב חָ֥רָה לָֽךְ׃וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר׃וַיְמַ֣ן יְהוָֽה־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל ׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

יונה ממשיך לכאוב כאב עמו

לאחר שנתבטלה הגזרה מעל נינוה חרה מאד ליונה. הסיבה לכך היא שיונה חשב שמאחר ואנשי נינוה המשיכו לעבוד אלילים, בוודאי לא יבטל הקב"ה מעליהם את הגזרה. עתה שראה שטעה בכוונת ה', ידע כי הקב"ה השאיר את אנשי נינוה קיימים כדי שיהיו שבט אפו להעניש באמצעותם את ישראל. אם כן תמה יונה מדוע אנשי נינוה יענישו את עם ישראל הרי גם הם עובדי אלילים? זאת ועוד יונה חשש שמא איננו אדם צדיק, משום שהביא הקב"ה רעה לישראל על ידו. יתרה מזו, יונה חשש לחילול ה' שליצני העיר לא יתלו את ביטול הגזרה בתשובתם של התושבים, אלא יאמרו שאין חלילה יכולת ביד ה' להעניש את הרשעים והוכחה לדבר ששלח נביא להודיע על חרבן העיר ובכל זאת נשארה עומדת על תלה.

המפרשים חלוקים מתי עזב יונה את העיר ונח מתחת לעץ הקקיון. מהם אמרו שהדברים התרחשו לאחר שיונה המתין ארבעים יום וכשראה שהעיר לא נחרבה הגיע למסקנות שהזכרנו, ואילו לדעת הרד"ק הודיע הקב"ה ליונה בנבואה שהעיר לא תחרב לכן הצטער מאד. "ויחר לו" – הצטער, בניגוד למושג "ויחר אף" בו הכוונה לכעס. יונה טען לפני ה' לאמר: ידעתי כי אנשי נינוה לא ישובו בלב שלם לכן סרבתי ללכת בשליחות זו, כי אם לא ישובו בלב שלם ואתה תסלח להם, הרי בלי ספק ישמשו רצועת מרדות לישראל. ומאחר ואני גרמתי לכך קח נפשי ממני. הקב"ה משיב ליונה, כלום כואב לך משום שיחשדו אותך לנביא שקר כי לא התקיימה בהם נבואת הפורענות שניבאת להם? בכך אומר הקב"ה ליונה דבר חשוב ובסיסי, כי נביא לא ייחשב כנביא שקר אם נבואתו הרעה לא התקיימה.

הקב"ה אינו חפץ במות הרשע אלא בתשובתו, לפיכך אם מנבא הנביא על חרבן העיר או מות הרשע והאנשים שבים בתשובה, מסיר הקב"ה את הגזרה שגזר עליהם ואין הדבר מראה על טיבו של הנביא, כי הקב"ה ידוע כטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. הנביא נבחן אם נבואותיו הטובות מתקיימות כי אז ניכר שהוא נביא אמת. אם כן, בזה שלא הפכתי את העיר לא פגעתי בך כלל וכלל אלא רחמתי על מעשה ידי שבראתי בעולם.

גם לאחר שיונה שמע שנינוה לא תחרב, בכל זאת שהה מחוץ לעיר מתוך סברה שבוודאי נבואתו תשאיר רושם כלשהו על אנשי העיר, כפי שמצאנו לאחר חטא העגל, למרות שהקב"ה נחם על הרעה שרצה להשמיד את ישראל בכל זאת היו כאלו שמתו במגפה והיו שצבתה בטנם וכו', גם בנינוה חשב יונה שיהיה כדבר הזה. 

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך