פסוק ב:ונחם - תואר, כי על כן הוא קמ"ץ, כמשפט כל בניין נפעל.
פסוק ג:ועתה - בעבור ראותו כי ישראל לא עשו תשובה יפחד שתבוא הרעה עליהם, על כן יתפלל קח נא את נפשי, כדרך: מחני נא וכאשר עשה אלישע במשחו חזאל.
פסוק ד:ויאמר, ההיטב - כמו: ואכות אותו טחון היטב והטחון טחינה שלימה גמורה.
פסוק ד:והטעם: למה חרה לך על ככה – ויפת אמר: היחר לך שאיטב אני למי שארצה. וזה הבל הוא:
פסוק ה:ויצא - שב להזכיר דברי יונה ואשר קרהו לפני מלאת ארבעים יום, כדרך: ויפגע במקום. גם: ויקח יוסף את שניהם:
פסוק ו:וימן, קיקיון - חכמי ספרד אומרים: דלעת או קרה. ואין צורך לדעת מהו.
פסוק ו:להציל לו מרעתו - מרוב חום השמש. ויש אומרים: כי בעבור שעמד במעי הדג זמן ארוך, עור בשרו רך ולא יוכל לסבול החום.
פסוק ז:וימן, למחרת - יום שמחתו בקיקיון.
פסוק ח:ויהי, רוח קדים - ממזרח.
פסוק ח:חרישית - אמר רבי מרינוס: שהיתה חזקה ומשמעת שאון, עד שתחרשנה האזנים.
פסוק ח:ויתעלף - כמו: תתעלפנה, ותכס בצעיף ותתעלף - שהתעלף בבגדיו.
פסוק ט:ויאמר - השם שם משל לנביאו, בעבור שחרה לו כי נחם השם.
פסוק י:ויאמר - הכתוב דבר דרך שיבינו השומעים, כי השם לא יעמול בכל הבריאות. והנה הטעם אתה חסתה על דבר לא עשית ואיך לא אחוס אני על מעשי?!
פסוק י:ומלת בן – בחירק כמו בן נון והיה אם בן הכות הרשע והנה לא שמח בקיקיון רק יום אחד, מהבקר עד הערב והנה היה מתחילת הלילה החל שיגדל עד הבקר, ולערב החל ליבש וכעלות השחר כולו יבש, על כן אמר: שבן לילה היה ובן לילה אבד.
פסוק יא:ואני, שתים עשרה רבוא - שלא חטאו גם בהמות והנה דרך סברא, כי נהפכת כמהפכת סדום, כי הדבר הזה ידוע בכל העולם.