תנ"ך על הפרק - יונה ד - הקיקיון מתייבש, שאלת יונה למות, תשובת הקב"ה / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

יונה ד

532 / 929
היום

הפרק

וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הַהֵיטֵ֖ב חָ֥רָה לָֽךְ׃וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר׃וַיְמַ֣ן יְהוָֽה־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל ׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

הקיקיון מתייבש, שאלת יונה למות, תשובת הקב"ה

הקב"ה ביקש למסור ליונה באמצעות הקיקיון שעליו להתבונן היטב הן בדעותיו והן במעשיו ולדעת, כי מעשי ה' שלמים ומדוייקים ומטרתם להביא את האדם לאמונה מוחלטת בקב"ה, ולא לקרוא תיגר על מעשיו עמו. יונה שמח על הופעת הקיקיון שלא העלה בדמיונו שאכן יופיע. הקב"ה נתן לו להרגיש בחשיבותו על שיצר צל על ראשו והשמש הקופחת לא זרחה על ראשו.

שמחתו של יונה ארכה בסך הכל יממה אחת. למחרת היום, בבוקר השכם, החליט הקב"ה לייבש את הקיקיון על ידי תולעת שכרסמה את שרשיו כאשר נשבה רוח קדים שהשמיעה אוושה חזקה והפיחה משבים עזים וחמים. עתה כאשר נעלם הקיקיון זרחה השמש על ראש יונה ומרוב החום התעלף ושאל נפשו למות.

מסבירים המפרשים שיש הבדל בין בקשת יונה למות כפי שהוזכרה בתחילת הפרק מזו שבפסוק ח'. בתחילת הפרק נאמר: "קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"(יונה ד ג) ואילו לאחר ייבוש הקיקיון נאמר: "וישאל את נפשו למות ויאמר: טוב מותי מחיי"(יונה ד ח). בפסוק ח' אין יונה מבקש מהקב"ה להמיתו. הוא כאילו מדבר לעצמו ואומר שבמצבו הנוכחי עדיף שימות מאשר יסבול סבל כה רב וכה קשה מחמת ייבוש הקיקיון והחום הכבד ששרר לאחר מכן.

הקב"ה שואל אותו האם יש מקום לייאוש כה גדול מחייו לאחר ייבוש הקיקיון? משיב יונה שאכן חרה לו עד מוות, כי השרב הכבד עלול לפגוע בבריאותו עד כדי פיקוח נפש. הקב"ה אמר ליונה, אתה חס על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו. תוכחתו של הקב"ה התמקדה על הקיקיון. כלומר ה' אמר ליונה, לוא התרעמת על הסוכה שנסחפה ברוח וגרמה לשמש שתזרח על ראשך ותציק לך בחומה הייתי מבין לטענותיך משום שהשקעת עמל בבנייתה, וטבע האדם לאהוב את מעשה ידיו ואינו רוצה לאבדם, אולם תלונתך היא על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו הרי אין מקום לכעסך. יתרה מזו, דרך האדם להתקשר לחפץ המצוי אצלו תקופה ארוכה והתרגל אליו מה גם שנעזר בו ונהנה ממנו. לעומת זאת הקיקיון צמח לפני יממה אחת ולא הספקת להתקשר אליו נפשית ומדוע כה גדול צערך על העדרו? והמסקנה העיקרית: אם הקיקיון החולף גרם לך צער כה גדול למרות ערכו הדל, משום שהפקת ממנו תועלת כל שהיא, כיצד רוצה אתה שאשמיד מאה ועשרים אלף איש אשר בחלקם הגדול נחשבים כבהמה ואינם יכולים להיות אחראים על מעשיהם? [לדעת אבן עזרא היו בנינוה הרבה יותר מאשר שתים עשרה רבבות אנשים והקב"ה הזכיר רק את הקטנים שלא היו ראויים לעונש, בגלל גילם הצעיר והם שמנו שתים עשרה רבבות]

מעיר המלבי"ם שהקב"ה השתמש בביטוי "חסת" על הקיקיון, כלומר הצטערת על דבר שאבד ממך ויש לך תועלת בו. זו המשמעות של המילה לחוס, בניגוד למלה לחמול שפירושה שיש בחפץ תועלת לאחרים ולא לעצמו (כפי שהסברנו בספר שמואל). הקב"ה השיב לו באותו מטבע לשוני "ואני לא אחוס על נינוה" כלומר אנשי נינוה הם אנשים שיש לי צורך בהם (בדומה לקיקיון) שבעזרתם יכול אני לבצע שליחותי בעולם והם דומים לבהמות שאינם מבחינים בין טוב לרע ולא אחוס עליהם?

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך