א ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ב עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם׃ ג הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃ ד הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק׃ ה הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃ ו הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף ז לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים׃ ח נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃ ט וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ י וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ יא כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃ יב הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃ יג הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃ יד כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן. השאננות והביטחון נבעו הן מכוח פוליטי וצבאי הן משפע כלכלי. נְקֻבֵי, אלה המכנים את עצמם רֵאשִׁית הַגּוֹיִם, העם הראשון והמועדף בין העמים. וּבָאוּ לָהֶם – לגויים בשם הזה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, שכך הם רואים ומציגים את עצמם לעמים.
פסוק ב:
עִבְרוּ לכַלְנֵה, מדינה קטנה וקרובה וּרְאוּ, וּלְכוּ מִשָּׁם לחֲמַת רַבָּה, העיר הגדולה שבסוריה, וּרְדוּ לגַת, אחת מחמש ערי פְּלִשְׁתִּיםהֲטוֹבִים, הטוב מצבם מִן, בגלל נתוניהן של הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה, ציון ושומרון?! אִם־רַב, רחב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם?! ולמה אתם פונים לאלוהים אחרים וסרים ממני?!
פסוק ג:
אתם הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע, המרחיקים ומדחיקים מתודעתכם את יום הפורענות הצפוי לכם, וַתַּגִּשׁוּן, והמקרבים ומאמצים שֶׁבֶת, דרכי התנהלות המבוססות על חָמָס,
פסוק ד:
הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן, שנהב, וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם, מיטותיהם ואינם עושים דבר, וְאֹכְלִים כָּרִים, כבשים גדולים ושמנים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים לוקחים לאכילה מִתּוֹךְ מַרְבֵּק, מקום פיטומם.
פסוק ה:
אנשים עשירים אלה הם הַפֹּרְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי־שִׁיר. הם מחשיבים את נגינתם כנגינתו של נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. זהו תיאור סאטירי ועוקצני של בטלנים זוללים וסובאים, העוסקים באומנות, כביכול.
פסוק ו:
הַשֹּׁתִים יין בְּמִזְרְקֵי יַיִן, כלים המיוחדים לשתייתו, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, הם סכים את גופם בשמנים ריחניים מובחרים לעינוג עצמם, וְלֹא נֶחְלוּ, הם אינם כואבים עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף, מלכות ישראל.
פסוק ז:
לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ אותם זחוחי דעת מפונקים בְּרֹאשׁ גֹּלִים, וְסָר מִרְזַח, מקום ההתכנסות ההוללת של הסְרוּחִים על מיטותיהם.
פסוק ח:
נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְּנַפְשׁוֹ, בעצמו, נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: מְתָאֵב, מתעב אָנֹכִי אֶת־גְּאוֹן, את גאוות יַעֲקֹב, שאולי הוא בית המקדש, שכן שרייתו של אלוקים בביתו שבקרב העם זוקפת את קומתם של ישראל, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי בגלל ההוללות שבהם. על כן – וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ ביד אויבים.
פסוק ט:
וְהָיָה אִם־יִוָּתְרוּ, יישארו עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָדוָמֵתוּ.
פסוק י:
מרוב מתים – וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ אחי אביו, וּמְסָרְפוֹ, אחי אמו, או: משרפו, שורף גווייתו. הקרובים יבואו לְהוֹצִיא עֲצָמִים, עצמות מִן־הַבַּיִת. וְאָמַר אחד מהם, העומד בפתח הבית לַאֲשֶׁר נמצא בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת: "האם ישנם עוֹד מתים עִמָּךְ?!" וְאָמַר: "אָפֶס," אין. וְאָמַר: "הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'", מכיוון שהבית הוא מקום של טומאה ושל מוות, אל תזכיר את שם ה' בתגובתך על האסון.
פסוק יא:
כִּי־הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה את הַבַּיִת הַגָּדוֹל שיישבר לרְסִיסִים, וְהַבַּיִת הַקָּטֹן ייבקע ויהיה בְּקִעִים.
פסוק יב:
הַיְרֻצוּן, האם יכולים לרוץ בַּסֶּלַע, באזור סלעי, סוּסִים?! האִם־יַחֲרוֹשׁ אדם במקום טרשי כזה באמצעות בְּקָרִים?! לכל היותר ניתן לעבד את הפינות במעדר. דומים אתם לשדה טרשים חסר תקנה. שום דבר טוב לא יצמח בממלכתכם. כִּי־הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ, עשב מר ואף רעיל, את המִשְׁפָּט, וּפְרִי צְדָקָה הפך בידכם לְלַעֲנָה.
פסוק יג:
אתם הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר, בדברים של מה-בכך. הָאֹמְרִים: "הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם, השגנו גדולה ותפארת.
פסוק יד:
כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי שיכבוש את ארצכם, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם הכובשים הללו מִלְּבוֹא חֲמָת, מבואות העיר חמת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה. אלה היו גבולות הממלכה בזמן ירבעם השני, שחי פחות או יותר באותה תקופה.