פסוק א:שמעו את הדבר הזה אשר דבר ה' עליכם בני ישראל וגומר. בפסוקים האלה ראוי לעיין מאד, אם ראשונה באמרו רק אתכם ידעתי על כן אפקוד ואם פירש ידעתי אהבתי כדברי המפרשים איך תהיה אהבתו אותם סבת פקידת עונותיהם אדרבה שהיה ראוי שיהיה הדבר בהפך שמפני אהבתו אותם יסלח להם ולא יפקוד חטאתם, גם ראוי לתת לב למה זה הביא ה' משלים רצופים זה אחר זה והיה די באחד מהם האחד הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. הב' הישאג אריה ביער וטרף אין לו. הג' היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד. הד' התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה. הה' היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד. וראוי לתת צורך בכל חמשת המשלים האלה. ורש"י פירש רק אתכם ידעתי אהבתי ואתם פושעים בי על כן אפקוד עליכם, וכתב הראב"ע שדרך המלך לכעוס על עבדיו שידעו מנהגו יותר מהכפריים, ולדברי רש"י העיקר חסר שהיה לו לומר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ופשעיכם כי על כן אפקוד כי הפקידה על הפשע היא שלא נזכרה בכתוב לא על הידיעה שנזכרה, ולפי' הראב"ע היה ראוי שיאמר רק אותי ידעתם לא אתכם ידעתי, וכן פירשו הילכו שניהם יחדו על שהיו מצוי לנביאים שלא ינבאו כאומר כלום אמר הנביא דבר מלבו כ"א מפי דברים, והרד"ק פירש שלא יוכל לצאת מן העיר אדם מפחד האויבים ולא אפילו שנים אם לא נועדו, ופירשו הראב"ע והרד"ק הישאג אריה ביער וטרף אין לו כי בשמוע החיות קולו יעמדו במקומ' מפחדם לקולו ויבא ויטרוף מהם מה שירצה כן האויב הבא עליכם לא ישוב ריקם אבל יעשה כרצונו ויצליח, ורש"י פירש שהנביאים מדמים את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה שלא תהיה אלא על טרפו והוא רמז לפורענות שהוא נגזר מהקב"ה ושע"ז אמר היתן כפיר קולו כאומר היתן הקב"ה קולו ונבואתו לדבר קשה בלתי אם לכד אתכם באיזה עון, ופירש התפול צפור על פח הארץ כאומר אפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהיו לכם למוקש היעלו עונותיכם מבלי שילכדו אתכם, והראב"ע פי' התפול צפור שהוא משל אחר שכבר תפול צפור הפורחת באויר על פח הארץ בתחבולות האדם וערמתו כ"ש שתפלו אתם בידי שאני עליון מכם והמוקש הוא האויב, ואל תחשבו שאחרי בואו ישוב מעליכם כי לא יעלה פח מן האדמה כל זמן שלכוד לא ילכוד. ואתה רואה כמה מהדוחקים יש לכל אחד מהפירושים האלה.
פסוק א:ומפני זה חשבתי אני בפירושם דבר אחר, והוא שאחרי שזכר הנביא למעלה פשעי האומות וענשיהם הוציא מהם כאן למוד וטענה רבה כנגד בני ישראל וכלל עמהם בני יהודה להשתתף שניהם בתורת השם והנהגתו העליונה, והוא אומרו כנגד בני ישראל שעליהם היה מדבר שמעו את הדבר הזה אשר דבר ה' עליכם בני ישראל ולא לבד עליכם אבל גם על כל המשפחות אשר העלתי מארץ מצרים כל אלה שבטי ישראל שנים עשר שמעו אותו, (ב) והדבר אשר דבר עליכם הוא אומרו יתברך רק אתכם ידעתי וגומר כלומר הנה שאר האומות איני משגיח בהם השגחה פרטית ולכן לא אביט בכל עונותיהם להענישם עליהם, אבל אתכם ידעתי בהשגחה פרטית והשגחתי בכם יותר מבכל משפחות האדמה, ואותה מעלה אשר עשיתי עמכם ברוב ידיעה והשגחה בפרטי מעשיכם תהפך עתה עליכם לרעה שאביט ואשגיח גם כן בכל עונותיכם כי בהיות עיני ולבי בכם כל הימים מאותה השגחה יתחייב וימשך שאביט גם כן בכל עונותיכם ועל כן אפקוד עליכם את כל פרטי עונותיכם יותר מבשאר האומות כי הפקידה תמשך אחר הידיעה וההשגחה ולכן אל תחשבו שהמעשה הרע לא יקבל תגמולו. ומפני שהיו בהם שתי מלכיות ישראל ויהודה ושניהם מאסו בדבר ה' ותורתו לכן אמר כנגד שניהם, (ג) הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו רוצה לומר האם אפשר ששני המלכיות האלה הלכו יחדו בדרך העבודה זרה ומיאוס התורה אלא שנועדו והסכימו ביניהם לעבור על דת כי באמת במעשיהם הרעים הם מסכימים זה לזה כאלו נועדו, ואחר שהם נועדו יחד לעשות הרע בעיני השם גם האויבים יועדו יחדו לבוא עליהם לטרפם רמז בזה לסנחריב שהחריב את השבטים ולנבוכד נצר שהחריב את יהודה, (ד) ועל שניהם אמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו וגומר.
פסוק ה:ואל תחשבו שתהיה מפלתן של ישראל ויהודה בידי אויביהם דבר קל יוכלו להנצל ממנה כי אם תפול צפור על פח הארץ ויבא האויב היתכן שמוקש לא יהיה לה כי הנה הפח כולה מוקשים וכאשר יעלה הפח מן האדמה אשר בא עליה האם אפשר שלכוד לא ילכוד, והנה כפל בזה המשל התפול צפור היעלה פח מפני שהיה יעודו על שתי הממלכות יחד ישראל ויהודה, וזכר בהם שני אויבים האריה והכפיר לכן כנגד האחד מהם אמר התפול צפור וכנגד השנית אמר היעלה פח.
פסוק ו:ולפי שהיה כל זה התראה גדולה והזהרה לישראל לכן אמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וגזרת המאמר אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה כלומר אם יתקע שופר בעיר להזהיר את אנשיה מהאויבים הבאים עליהם ועם כל זה העם לא יחרדו ולא ישיתו אל לבם תקיעת השופר לשמור עצמם שזה כולו רמז להתראת השם יתברך ואזהרתו לעמו על ידי נביאיו ורשעת העם שלא שמעו אליהם, הנה אז בודאי אם תהיה ותבא רעה בעיר שיעלה ויבא האויב עליה ויחריבה ראוי שנאמר שיי לא עשה אותה הרעה אבל שהעם עשאה לעצמו, (ז) כיון שלא יעשה ה' אלקים דבר מהעונשים אשר כאלה כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כדי שיתרו בעם וישמרו ממנה, (ח) ואין לכם שתאמרו שהנביאים היו אשמים בדבר שלא דברו ולא התרו בעם עם היות שהש"י גילה סודו אליהם כי זהו בלתי אפשר לפי שכמו שכאשר אריה ישאג אין מי שלא יירא כן כאשר ה' אלקים דיבר מי לא ינבא. והמפרשים פירשו אם יתקע שופר בעיר האם ראוי שהעם לא יחרדו ואתם בני ישראל למה לא חרדתם בדברי הנביאים ואם תהיה רעה בעיר האם תחשבו שיי לא עשה באמת אינו כן כי הכל מאתו ולא יעשה דבר מבלי שגילה סודו אל עבדיו הנביאים וכאשר אריה שאג מי לא יירא אם השם אלקים דבר מי לא ינבא ואיך אם כן תצוו אתם על הנביאים שלא ינבאו:
פסוק ט:השמיעו על ארמנות וגומר. עתה יחזור הנביא לספר עונש מלכות ישראל בפרט כפי חטאתיהם, וכיון שאמר השם אלקים דיבר מי לא ינבא צוה לנביאים ואמר להם השמיעו כלומר אל תחדלו מהנבא מיראת העם האומר לא תנבאון אבל אתם בדבר השם השמיעו על ארמנות באשדוד שהיא בארץ פלשתים, ועל ארמונות בארץ מצרים ופירושו כפי המפרשים שיאמר אל מלכיהם ורוזניהם היושבים בארמונותיהם האספו על הרי שומרון להחריבה כי שומרון הר היתה והרים סביב לה, והענין שהשם יתברך נתן להם רשות לבוא בארצו כדי לקחת הדין מהם, ואמר ושם תראו מהומות רבות בתוכה שהם מהומות האויבים שיעלו עליה והעשוקים שיהיו בקרבה והם בני שומרון שיהיו עשוקים וגזולים מאויביהם, והיה זה לפי שלא ידעו עשות נכחה כי כל בני שמרון חמס ושוד ירבו ולא ידעו לעשות פעולה ישרה ונכוחה אבל בהפך שהם אוצרים חמס ושוד בארמנותיהם זהו דרך המפרשים בפירוש פסוק השמיעו על ארמנות באשדוד והנמשך אחריו. ולא נחה דעתי בו לפי שחרבן השבטים לא היה על ידי מצרים ואשדוד כי אם על ידי מלך אשור.
פסוק ט:ולכן באתי לפרש הכתובים האלה באחד משני דרכים אחרים. האחד שלא אמר זה על ביאת האויבים אלא שישמיעו בארמנות אנשי אשדוד עם היותם חברי גנבים ומורדים ועל ארמנות המלכים שבארץ מצרים המלאה נאופים וגלולים ויאמרו אליהם שיאספו ויעלו על הרי שומרון לראות מעשיהם וגלוליהם ושהם בלא ספק יראו מהומות רבות בתוכה מאלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף ויראו גם כן עשוקים בקרבה שמלאה כל הארץ חמס (י) ושלא ידעו אנשי שמרון עשות נכחה בשום דבר כי הם האוצרים חמס ושוד בארמונתיהם וכאלו יתמהו האנשים הפושעים מאשדוד ומצרים מרוב החמס אשר יראו בשמרון שכל הרעות אשר באשדוד ומצרים לא דמו אליהם, והוא על דרך ועתה עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת (ירמי' ב, י) זהו הדרך הראשון בפירוש הכתובים האלה. והדרך השני הוא, שאמר אשדוד מגזרת שוד ושודד יבואנו ומצרים מגזרת צרה ומצור יאמר השמיעו על ארמנות רוצה לומר בני ישראל שזכר באשדוד רוצה לומר ענין השדוד שיבא שודד עליהם, וכן ישמיעו על ארמנותם שיהיו בארץ מצרים רוצה לומר בארץ שלהם צרה וצוקה, ואומרו עוד כנגד האויבים האספו על הרי שומרון וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים ואז תדעו שראוים הם אנשי שמרון לעשות להם מהומות רבות ולהיותם עשוקים מקרבה לפי שלא ידעו עשות נכחה כמעשיהם, והנה גזר זה הש"י על ארמנות שומרון לפי שחמס ושוד היה תמיד בארמנותיהם ומדה כנגד מדה שודד יבואם.
פסוק יא:ולכן כה אמר ה' אלקים צר וסביב הארץ והוא מקרא קצר כאלו אמר צר יבא וסביב הארץ יחנה כדי שלא יהיה לכם מנוס ממנו ויוריד הצר ההוא ממך עוזך ר"ל שעם היות שומרון בוטח בעוזו ובגבורתו הנה הצר יורידהו ממנו וארמנותיהם שהיו אוצרים בהם חמס ושוד יהיו לבזה והוא אמרו ונבוזו ארמונותיך.
פסוק יב:ואמנם בענין העם והשבטים מה יהיה בהם אמר ה' שכאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן ר"ל שחוס האוזן מהצאן אשר יאכל בעדרו להיות לו לעד שאכלו האריה על דרך מ"ש בתורה אם טרוף יטרף יבאהו עד (שמות כב, יג), והענין שלא יציל מפי הארי כי אם דבר מועט ושלא יועיל לאכילה, כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון לא גבור ולא איש מלחמה אלא החולים מהם שהיו בפאת מטה ר"ל השוכב מחליו, ומפני צרת האויב ישאר בקצה המטה ופאתה, ואמרו ובדמשק ערש כתב הרד"ק שהוא כפל ענין במלות שונות כי דמשק כמו פאה וערש הוא מלשון מטה כמו הנה ערשו ערש ברזל ולפי שאין חבר במקרא להיות בדמשק מענין פאה נ"ל לפרשו מענין תכיפת תנועה וצעקה מלשון כמשק גבים שוקק בו (ישעי' לג, ד) בעיר ישוקו דוב שוקק הם מענין תכיפת תנוע' או תנועת צעקה כמ"ש הכספי בשרשיו, ותהיה מלת ובדמשק מורכבת כאלו אמר שינצל מיושבי שומרון החולה השוכב בפאת מטה שלא יוכל להתנועע מפאה לפאה וכן הבד שהוא משק בערש ר"ל היחיד אשר בערשו לא יוכל לשכב מרוב כאביו ויתנועע מצד אל צד אותם ישארו, וי"ת בפאת מטה ובדמשק ערש בתקוף שלטון ועל דמשק רחיצין, ופי' עליו רש"י שזה נאמר על מ"ש כי אבדם מלך ארם בימי יהואחז בן יהוא וירבעם בן נבט הושיעם במקצת שנאמר (מ"ב יד, כז) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם וגו' הוא השיב את גבול ישראל וזהו בפאת מטה פנת מטה פנת הבית הוא חזקו של בית לכך תרגם בתקוף שלטן של ירבעם ועמוס נתנבא בימי ירבעם. ועוד ניבא שסופן לסמוך על מלכי ארם וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין וזהו ובדמשק ערש עיקר מבטחתם ומנוחתם תהיה על דמשק.
פסוק יב:ורבותינו אמרו בסדר עולם ר' נהוראי בשם ר' יהושע אומר אלו י' השבטים שסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה מלמד שלא נשתיירו מהם אלא אחד משמונה שבהם ושאר ערש היכן הוא בדמשק שנאמר והגלתי אתכם מהלאה לדמשק ע"כ: ונראה מזה שבספרי השלמים האלה היו כתוב ובדמשק בשי"ן שמאלית, אמנם ברוב הספרים הנמצאים אתנו כתוב בשי"ן ימנית ורואה אני כדבריהם ז"ל כי גם בכתיבות המדוייקות אשר אתנו בספרד מרבי ישראל ואבן מרואס כך הוא נקוד בשי"ן שמאלית.
פסוק יג:ואמר הש"י לנביאים שמעו והעידו בבית יעקב נאם ה' ר"ל הנבואה הזאת שאמרתי עליהם והתרו בה, (יד) ואומרו כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו ופקדתי וגו' והכתי בית החורף וגו', וכבר זכרתי למעלה שפי' הראב"ע על הרעש שהיה בימי עזיהו ונמשך אחריו הרד"ק, אבל אין פשט הכתובים אלא שביום פקדו ית' פשעי ישראל עליו בבוא האויב להחריב את ארצם יפקוד על מזבחות בית אל שישחיתו אותם ויפילום לארץ, ולפי שמלכי הארץ ושריה מפני תענוגיהם היו להם בתים חמים מיוחדים לזמן החורף ובתים קרים מיוחדים לקיץ ובתים בנוים ועשוים משן שהוא דבר יותר נחמד מהכסף לכן אמר שבעת חרבנם יפלו כולם ויאבדו וזהו, (טו) והכתי בית החורף על בית הקיץ ששניהם יבואו להכאה ונפילה, וכן יאבדו בתי השן ואולי שהם אשר בנה אחאב כמו שכתוב ובית השן אשר בנה (מכלים א כב, לט) שהוא שן הפיל שעושים ממנו מלאכה, ועל שאר בתי שומרון אמר וספו בתים רבים נאם יי: