פסוק ב:רק אתכם - כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם ותחת שתעבדוני מרדתם בי, על כן אפקוד. והנכון: כדרך: בקרובי אקדש וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם, שידעו מנהגם יותר מן הכפריים.
פסוק ג:הילכו - הזכיר למעלה ועל הנביאים ציויתם לאמר לא תנבאו.
פסוק ג:והנה אפקד עליכם – אודיעכם זאת ביד נביאי אולי תשובו אלי ולולי שנודעתי לנביא וגליתי סודי לו להוכיחכם, לא היה מתנבא מלבו, כי איך ידע מה שאני עתיד לעשות וככה אין דברו דרך מקרה וראו היתכן להיות שילכו שנים אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד אם לא נועד זה עם זה?! וכאשר תראו שהיה אמת דבר הנביא, דעו כי אני שלחתיו. ואיך יכול למרות את פי שלא ינבא כי אתם אומרים להם לא תנבאו?!
פסוק ד:הישאג - משל אחר היש מנהג באריה שישאג רק על טרפו, ואני שאגתי חנם! ועוד: הראיתם אריה שעלה מסובכו בתתו קולו על טרפו, שיוכל להמלט מידו כי פחדו יעמידנו, אם כן איך תוכלו להמלט מגזירתי?!
פסוק ה:התפול - והנה משל אחר עוף השמים שאין ממשלת לאדם לעוף לתפשו, התפול הצפור על פח שהוא בארץ אם איננו למוקש?! והנה הטעם כי האדם יוכל בתחבולותיו ובערמותיו להפיל הצפור שהיא למעלה ממנו, והנה אני למעלה מכם ואתם למטה בידי ואין לכם חכמה נגדי, איך תוכלו להנצל מהמוקש שגזרתי שתתפשו בו, והמוקש הוא האויב שאצוה לבוא עליכם. ואל תחשבו כי אחרי באי יעלה מעליכם עד הנקמו מכם, וזהו היעלה פח והטעם אני אעמידנו להצר לכם.
פסוק ו:אם - כבר הזכיר יחזקאל דבר הצופה, כי הנביא דומה לו והטעם איך לא תחרדו מדברי הנביא, או תחשבו כי יש רעה באה לעיר אם אני לא גזרתי להיותה, וזהו: וה' לא עשה, כי גם השם לא יעשה רעה עד שיגלה סודו להודיעכם על יד הנביא, אולי תשובו מדרכיכם הרעים, על דרך: רגע אדבר על גוי וממלכה והנה משאגת האריה יחרד כל שומע ואף כי כאשר אתן קולי ואדבר אל הנביא, איך לא יפחד ממנו למלאת אשר צויתיו.
פסוק ט:השמיעו - זהו המוקש שיתחברו אויביכם עליכם.
פסוק ט:וטעם ארמנות – מקום המלכים, על כן מלת ואמרו דברי המלכים והנה השם הנכבד נתן להם רשות לבוא לארצו.
פסוק ט:וטעם וראו – לקחת הדין מהם כאשר עשו, כן עשו להם.
פסוק י:ולא ידעו, נכוחה - תואר לדרך.
פסוק י:האוצרים - הון שנלקח בחמס ושוד.
פסוק יא:לכן, צר - שיצור על שמרון וסביב הארץ יהיה, שלא ימלט כל היוצא ממנה.
פסוק יא:והוריד - הצר ותפל המגדל עוז ויבוזו אנשי הצר כל הארמונות הנזכרות, שהם מלאות מחמס.
פסוק יב:כה - משל לאשר כתוב בתורה: ואם טרוף יטרף יביאהו עד.
פסוק יב:בדל אזן - אין ריע לו. וחכמי ספרד אמרו: אזן אחת, והנה לא ימלט רק מי שהוא חולה שלא הלך למלחמה, וזהו והשוכב בפאת מטה.
פסוק יב:וטעם בפאת - כי מנהג האדם לשום המטה בבית בצד אחד שישימו מסך שלא יראה, והחולה צריך לשכב במקום שאין שם אור גדול, כי לא יוכל לסובלו ודע כי הדל"ת אינה מהאותיות שהם לשרת, על כן לא תהיה נוספת לא בראשית מלה ולא באחריתה.
פסוק יב:וידענו כי בדמשק ערש - כמו בפאת מטה, כי ערש כמו מטה והנה הטעם כפול, על כן היה דמשק כמו בפאת, או המלה מורכבת משתים, כמו לפלמוני אשר עדן לא היה וככה פירושו ובדמשק כמו: ובן משק ביתי, שהוא שוקד ואינו זז.
פסוק יג:שמעו - דברי השם לנביאים. והטעם: כי רעש יהיה, או האויב יגדע הקרנות.
פסוק טו:והכיתי בית החרף - ככה מנהג השרים בארץ ישמעאל וכמוהו בעליית המקרה. אמר רבי מרינוס: כי בית השן היה אחד שעשה אחאב וחבר לו בתים נכבדים כמו וכסיליהם שאחד הוא כסיל בשמים. ואני אומר: אם כסיל אחד בשמים, רבים הם בארץ והוא אחד מהם, ובפסוק עושה כימה וכסיל אפרש זה, ואם עשה אחאב בית שן אחד, עשו אחרים אחריו בתים רבים.