פסוק א:ואמר ויוציאני אל החצר החיצונה להגיד שהוציאו מן החצר הפנימית אל החיצונה בשער הצפון שהוזכר למעלה והיא עזרת הנשים, ויצא בדרך הצפון ר"ל באותו שער צפוני וכת"י ואורח תרעא דפתוח לאורח ציפונא, והגזרה והבנין כבר פי' למעלה, (ב) ולפי שזה כולו כבר נזכר לכן אמר אל פני אורך אמות המאה ופתח הצפון והרוחב חמשים אמות כמ"ש למעלה ועל פני שער האיתון על לפני שער הפנימי נ' אמה, (ג) ואמר נגד העשרים אמה לפי שזכרו למעלה ובין הלשכות עשרים אמה, ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה הלשכה הזאת היתה מבפנים נגד הכ' ומצד חוץ נגד הרצפה אשר לחצר החיצונה שהיא עזרת הנשים כמ"ש למעלה ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר, ואמר אתיק אל פני אתיק בשלשים ר"ל לשכה על פני לשכה שלשה זו על גב זו עליונה ותיכונה ותחתונה כמ"ש למעלה והוא אומרו בשלשים.
פסוק ד:ואומרו ולפני הלשכות מהלך עשר אמות ר"ל שהיו לשכה כנגד לשכה וביניהם היה מהלך י' אמות, רוחב אל הפנימית ואמר הפנימית דרך כלל כאלו אמר הפנימיות ופתחיהן לצפון שהלשכות היו פתוחות לצד צפון, (ה) ואמר הלשכות העליונות קצרות לפי שכבר זכר שהיו לשכות ג' זו על זו אמר עתה שהעליונות היו קצרות מאחרות, והיו אלה הפך אותם התאים שזכר למעלה כי אותם היו רחבות העליונות מאשר תחתיהן כפי מה שפי' אבל באלה הלשכות היו העליונות קצרות, ונתן הטעם בזה באומרו כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחתונות, ועוד נתן טעם אחר כי משולשות הנה ואין להם עמודים ר"ל בטעם הא' כי יוכלו אתיקים מהנה שיתפשו אוירי הלשכות מהתחתונות ומהתיכונות יתפשו מהבנין יותר לפי שהיה רחב יותר מלמטה, ואמר מהנה ואח"כ פי' מהתחתונות ומהתיכונות, ויוכלו כתוב בוא"ו במקום אל"ף והוא ענין תפישה והל' הזה מצינו בחז"ל (ב"ב יד, א) כמה לוחות אוכלות בארון ששה. והרד"ק כתב שלא יוכל להבין בנין הלשכות האלה איך היו התחתונות רחבות מהעליונות וגם רש"י לא פירש בו דבר ולא יונתן ג"כ, ועל זה אמר הרד"ק שפרשה זו עתיד אליהו לפרשה, ואפשר לומר בזה שהתאים היו רחבות העליונים מאשר תחתיהם מפני הכותל אשר עליו יסמכו שהיה רחב מלמטה וצר מלמעלה ולכן הבתים ההם העליונים היה בהם יותר שטחיות מבתחתונים לפי שלא היה בעליונים הכותל כל כך עב כמו בתחתונים, גם שהיו נסמכות העמודים ולכן היו מתרחבות כל מה שיוכלו כי לא יפחדו ולא ייראו מהנפילה בהיותם על העמודים, (ו) אמנם הלשכות האלה היו משולשות רוצה לומר זו על גב זו ולא היה אם כן הכותל עב בצד אחד יותר מבצד אחר ולא היו על העמודים, ומפני זה היה בהכרח הבית העליון קצר מאשר תחתיו לפי שמפח' הנפילה לא יתפשטו הבתים העליונים כל מה שיתפשטו התחתונים להיותם נסמכים על הקרקע או קרוב אליו והוא אומרו על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ ר"ל שנאצלו ונתקצרו העליונות מאשר תחתיהן והוא מלשון ואצלתי מן הרוח אשר עליך (במדבר יא, יז) לא אצלתי מהם (קהלת ב, י) שהוא ענין פרישות וכן ת"י על כן דחיק.
פסוק ז:ואמר וגדר אשר לחוץ לעומת הלשכות ר"ל והגדר אשר היה חוץ לכותל המפסיק בין הלשכות ובין החצר החיצונה של צד מזרח מן הצפון לדרום היה הנה היה אורך הכותל חמשים אמה ארכו (ח) כאורך הלשכות לפיכך אמר והנה על פני ההיכל מאה אמה מן המזרח למערב כנגד האולם כי מאה אמה היה אורך ההיכל כולו כמו שנזכר והלשכות לא היו תופשות כל ארכו של היכל אלא חציו.
פסוק ט:ומתחת הלשכות יאמר שהלשכות האלה המביא מהקדים ר"ל מה שהיה מהם כלפי מזרח לא היו אותם הלשכות מגיעות אלא עד חצי ארכו של היכל, וקרא מתחת הלשכות מה שלהם כלפי מזרח לפי שהמערב היה בעליונות שלהן כי ההר מושפע ועולה עד ההיכל ומבואו היה מן המזרח כי מן המזרח היו נכנסין בהר הבית וממנו ולפנים עד האולם וההיכל במעלות הכל כמו שפירשתי, לפיכך כניסתן היתה מתחתן שהוא כלפי מזרח וזה שאמר המביא מהקדים בבואו להנה מהחצר החיצונה, ואפשר לפי דעת רש"י שאמר ומתחת הלשכות להגיד שהיו להם מחילות מתחתיהן, (י) ואמר ורוחב גדר החצר דרך הקדים להגיד כי גם כן במזרח ברוחב שבין כותל החצר והגזרה ראה לשכות כמו שראה בצפון כאשר זכר, והדרך שהיה לפניהם היה כמראה הלשכות ר"ל כמראה דרך לשכות אשר דרך הצפון כאורכן כן רוחבן כי הכל שוה בהן.
פסוק יב:ואמר ובפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך להגיד שראה פתח בראש דרך ואי זה דרך דרך הגדרת הגינה והוא דרך הקדים בבואן ר"ל כשיהיה האדם נכנס ובא מן המזרח, והגדר והגנה ר"ל מעלת אבנים עשויה כמו גדר אבנים שהיתה הגונה ונאה, ות"י דוכן ליואי ודוכן הלוים היה במזרח כשהיו הלוים עולים מעזרת ישראל לעזרת הכהנים וכן אמרו במשנה דמדות (פ"ב מ"ה) וחמש עשרה מעלות עולות מתוכם לעזרת ישראל כנגד ט"ו שיר המעלות שיש בתהלים שעליה הלוים עומדים בשיר ולא היו צרוטות פירש מוקפות אלא כחצי גורן עגולה ולשכות היו תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת הנשים ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר כך היא המשנה שמה, ואלו המעלות לא היה הדוכן שעליו הלוים היו משוררים בשעת הקרבן כי אותו היה בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים ואלה המעלות היו בין עזרת הנשים לעזרת ישראל והיו הלוים אומרים עליהם שיר בשמחת בית השואבה כמ"ש במס' סוכה פרק החליל (נא, ב), אמנם הדוכן שהיו אומרים עליו שיר תמיד בשעת הקרבן היה כמו שנזכר במשנת מדות כשהיו הלוים עולים מעזרת ישראל לעזרת הכהנים, וכן אמר עזרת ישראל היתה אורך קל"ה אמה על רוחב י"א וכן עזרת הכהנים היתה אורך קל"ה אמה על רוחב י"א וראשי פספסין היו מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים ר"א בן יעקב אומר מעלה היתה וגובהה אמה והדוכן נתון עליה ובה שלש מעלות של חצי אמה נמצאת עזרת הכהנים גבוה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה כך היא המשנה שנויה שמה, ונראה כי המעלה הזאת קרא הנביא פה הגדרת הגנה, ומן הכתוב גם כן ראינו שדוכן הלוים היה נתון במזרח כמו שאמר בדברי הימים (דה"ב ה, יב) והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן לידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ במצלתים בנבלים וכנורות עומדים מזרח למזבח.
פסוק יג:וזכר הנביא שאמר לו האיש הנראה אליו לשכות הצפון וכן לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש רוצה לומר המה הם לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר הם קרובים לה' להוציא ערל לב וערל בשר, את קדשי הקדשים לפי שקדשי הקדשים היו נאכלין לפניהם מעזרת ישראל ולפניהם היא הנקראת עזרה בסתם והיא מקום קדוש לאכילת קדשי הקדשים אם ירצו אבל בעזרת הכהנים שהיא לפנים מעזרת ישראל היו לשכות הכהנים ושם היו אוכלין קדשיהם, והנה אמר והמנחה והחטאת והאשם שהם מכלל קדשי הקדשים אחרי שכבר אמר בכלל קדשי הקדשים לפי שגם שלמי צבור היה להם דין חטאת ואשם ונקראים גם כן קדשי הקדשים ועליהם אמר שם יניחו קדשי הקדשים רוצה לומר לא כולם שם.
פסוק יד:ואומרו בבואם הכהנים ולא יצאו מן הקדש רוצה לומר כי בצאת הכהנים מעבודתם ובבואם לעזרת הכהנים שם יניחו בגדי הכהונה שעבדו בהם לפי שלא יצאו באותם הבגדים אל החצר החיצונה שהיא עזרת ישראל כי היא החיצונה לעזרת ישראל הכהנים, ולכך אמר מהקדש אל החצר החיצונה כי חצר הכהנים מקודשת מעזרת ישראל ופנימה לה ועד הנה קרא עזרת הנשים החצר החיצונה, ואומרו וקרבו אל אשר לעם ענינו שאחר שילבשו בגדים אחרים יוכלו לגעת באותם בגדים אחרים אל הבגדים אשר לעם ישראל ובעזרת ישראל כי ישראל לא היו נכנסין לעזרת הכהנים אלא לסמיכה לשחיטה ולתנופה ובבגדי כהונה לא היו רשאין הכהנים לגעת בבגדי העם שהם חול שהם מדרס להם ותרגם יונתן וקרבו אל אשר לעם ויתערבון עם עמא.
פסוק טו:וזכר הנביא שהאיש הנראה אליו כלה את מדות הבית הפנימי שהם החצרות והלשכות כי הכל היה לתשמישי הבית הפנימי שהוא ההיכל ושאז הוציאו בשער המזרחי חוץ לחומת הר הבית ומדד כל אותה פאה סביב סביב, (טז) והנה מצא מהארבעה רוחות שהיו להר הבית שהיו ברוח הקדים חמש אמות קנים בקנה המדה שזכר בתחילת המראה, (יז) וככה לרוח צפון ת"ק קנים (יח) וכן לרוח דרום ת"ק קנים (יט) ומשם בסבוב בא אל רוח ים שהוא מערב ומדד שהיה גם כן ת"ק קנים, (כ) הרי שהיה הר הבית מרובע ולכל רוח ורוח ממנו היה ת"ק קנים שהם שלשת אלפים אמה.