פסוק ב:כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים. היה לך לרבוץ תוך יאורך כמשפט הדגים ולא לצאת אל היבשה ונתגאית בלבך ונדמית בעצמך לכפיר השליט ביבשה ויצא לטרוף טרף:
פסוק ב:ותגח בנהרותיך. ותצא חוץ עם נהרותיך לשון גוחי מבטן (תהלים כ"ו) כי יגיח ירדן (איוב מא) ואורב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ׳:ל״ג) לשון דבר הנוגע ויוצא מבית מסתרים:
פסוק ב:ותדלח. לשון עכירה:
פסוק ב:ברגליך. רגלים לא היו לך ועשית לך רגלים כחית הארץ לעבור מימי ארצות ולרפוס נהרות' והדוגמא בתרגום יונתן ואגחתא במשרייתך ואזעא עממיא בסומכוות' ואחריבת' מדינתהון:
פסוק ג:בחרמי. ל' מצודה והרבה יש במקרא יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו) מצודים וחרמים (קהלת ז):
פסוק ה:ומלאתי הגאיות רמותיך. השלכתיך כמו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), ויש אומרים רמותיך לשון רמה כמו וירם תולעים ויבאש (שם ט"ז):
פסוק ו:והשקיתי ארץ צפתך. ארץ אשר אתה צף בה על פני מימי יאורך כמו (איכה ג׳:נ״ד) צפו מים על ראשי (מלכים ב' ז') ויצף הברזל אותה הארץ אשקה מדמך:
פסוק ו:צפתך. טונפרוט"מנט בלע"ז, על ההרים הגבוהין שבה:
פסוק ו:ואפיקים. ראויר"ש בלע"ז:
פסוק ז:וכסיתי בכבותך שמים. כשתכבה תבערתך יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות כלומר כל שומעי שמעך יתאבלו וישתוממו כי ידאג איש לנפשו לאמר גם עלינו יעמוד המשחית:
פסוק ח:כל מאורי אור בשמים. שרים של מעלה מליציך:
פסוק ט:והכעסתי לב. כלומר ירגז ויחרד לבם:
פסוק ט:בהביאי שברך. באיתיותי תבירי קרבך לביני עממיא:
פסוק י:והשמותי. לשון תמהון:
פסוק י:בעופפי חרבי על פניהם. לשון עוף פורח בשלחי עליך חיל שלוחי דרך ארצם:
פסוק י:וחרדו לרגעים. לשברים פן גם עליהן יבא השבר ל"א לשון רגע ממש כן חברו מנחם:
פסוק י:איש לנפשו. כל אחד על עצמו שויימ"אימאש בלע"ז:
פסוק יג:מעל מים. של שאר מדינות שהיית עוכרם:
פסוק יד:אשקיע מימיהם. שלא תעכרם רגל בהמה וישקע הטיט ויהו המים צלולין ונקיים כשמן המזוקק:
פסוק טו:ארץ ממלואה. ארץ שהיא עתה ממלואה מכל טוב:
פסוק יח:והורידהו אותה ובנות וגו'. התנבא עליו ועל כל מכחישי הנבואה שירדו לבאר שחת כאן הראהו הקב"ה ליחזקאל שכל מכחישי הנבואה יורדין לגיהנ':
פסוק יט:ממי נעמת. כלום נעמת משאר העכו"ם אף אתה רדה לבור והשכבה אותם:
פסוק כ:חרב נתנה. לחרב נתנה מצרים:
פסוק כא:ידברו לו. ידברו עליו ועל עוזריו:
פסוק כא:אלי גבורים מתוך שאול. סרס המקרא ודרשהו ידברו לו את עוזריו עם עוזריו כלומר גם על עוזריו אתו ידברו אילי גבורים שבשאול וככה יאמרו עליהם ירדו שכבו הערלים וגו' כל לו ולי ולהם ולך הסמוכין לדבור אינם אלא לשון על:
פסוק כב:סביבותיו. בתוך שאול קברותיו מוכנין כי משם לא יצא לנוח בקברו:
פסוק כג:בירכתי בור. במעמקי בור בתוך עמקו:
פסוק כג:ויהי קהלה. בתוך שאול סביבות קבורתה:
פסוק כג:אשר נתנו חתית. אשר נתנו שבר בארץ ישראל:
פסוק כה:נתנו משכב לה. לעילם:
פסוק כו:מחוללי. כמו הרוגי:
פסוק כז:ולא ישכבו. אלה הנזכרים עם גבורים שמתו מיתת עצמם כי נופלין וגרועים יהיו מהעכו"ם אשר מתו מיתת עצמם וירדו בכלי מלחמתם שאול:
פסוק כז:ויתנו. קובריהם את חרבותם תחת ראשיהם לסימן להודיע כי לא שלטה בהם חרב:
פסוק כז:ותהי עוונותם על עצמותם. לא נחסר מעוונם כלום שלא כפרה עליהם חרב הריגה שלא נהרגו ומה הוא העון כי חתית הגבורים ההם היתה בארץ חיים:
פסוק כח:ואתה בתוך. לפרעה הוא אומר:
פסוק כח:את חללי חרב. ולא עם המתים מיתת עצמם:
פסוק ל:בחתיתם מגבורתם בושים. באתברותהון מגבורתהון בהתון:
פסוק לב:כי נתתי את. חתיתי בארץ חיים כי אתן אני את מוראי בארץ ישראל ולא תנתן עוד חתית אדם בה: