פסוק א:וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה כנראה לגלות יהויכין בִּשְׁנֵי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, בחודש השנים-עשר, הוא אדר, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ב:בֶּן־אָדָם, שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וְאָמַרְתָּ כפונה אֵלָיו: כְּפִיר, לאריה בין הגּוֹיִם נִדְמֵיתָ. ובצד התיאור המפאר את הממלכה, מופיע תיאור מדויק יותר ומשפיל יותר – וְאַתָּה כַּתַּנִּים, כתנין בַּיַּמִּים. זהו דימוי לזוחל עצמתי שרתיקותו לנהר ותלותו בו היא גם מקור חולשתו. וַתָּגַח, אתה יוצא ונגלה מדי פעם בְּנַהֲרֹתֶיךָ, וכשאתה עובר בנהרות – וַתִּדְלַח, אתה מעכיר ומלכלך מַיִם בְּרַגְלֶיךָ, וַתִּרְפֹּס, אתה רומס ומעלה רפש בנַהֲרוֹתָם. כלומר, אתה פוגע בארצות ועמים.
פסוק ג:כֹּה אָמַר עליך ה' אֱלוֹהִים: וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי, כפי שעושים לדגים, בּאמצעות קְהַל עַמִּים רַבִּים, וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי, רשת הדייגים שלי. עמים רבים ייאספו ויצודו אותך.
פסוק ד:וּנְטַשְׁתִּיךָ, אשליך, או: אפזר אותך בָאָרֶץ, עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ, וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ את כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ את חַיַּת כָּל־הָאָרֶץ. כיצור מים השלכתך אל היבשה תגרום למותך. ונבלתך המוטלת על פני השדה תמשוך אליה יצורים שונים לשבוע ממנה.
פסוק ה:וְנָתַתִּי אֶת־בְּשָׂרְךָ עַל־הֶהָרִים, וּמִלֵּאתִי את הַגֵּאָיוֹת ברָמוּתֶךָ, גאוותך. מצרים הייתה מדינה גאוותנית ורברבנית, וראתה את עצמה כנציגה המובילה של העולם התרבותי.
פסוק ו:וְהִשְׁקֵיתִי את אֶרֶץ צָפָתְךָ, ארצך, שמי היאור מציפים אותה, מִדָּמְךָ אֶל, על הֶהָרִים, וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ.
פסוק ז:וְכִסֵּיתִי, כביכול, בְכַבּוֹתְךָ, כאשר אכבה אותך, את השָׁמַיִם, השמים ידמו כמכוסים, וְהִקְדַּרְתִּי, אחשיך אֶת־כֹּכְבֵיהֶם, שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ, וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ. התמוטטות המעצמה המצרית תשא אופי של אירוע קוסמי.
פסוק ח:ושוב – כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ, וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק ט:וגם בארץ – וְהִכְעַסְתִּי, ארגיז לֵב עַמִּים רַבִּים בַּהֲבִיאִי את שֶׁמע שִׁבְרְךָ בַּגּוֹיִם, עַל־אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם. ההודעה על נפילת מצרים תזעזע את העולם. כיוון ששמעה של מצרים יצא בכל העולם, גם סופה יחריד את העמים כולם.
פסוק י:וַהֲשִׁמּוֹתִי, אגרום שישתוממו ויתאבלו עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים, ונפשות מַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ, יסערו עָלֶיךָ שַׂעַר, בְּעוֹפְפִי, כאשר אניף את חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, מדי רגע אִישׁ לְנַפְשׁוֹ, לעצמו, לחייו בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ. גם אם אין כוונה לפגוע בעמים אחרים, החרב האיומה המונפת על מצרים תפיל עליהם אימה.
פסוק יא:כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ –
פסוק יב:בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ, עָרִיצֵי גוֹיִם הם כֻּלָּם, וְשָׁדְדוּ אֶת־גְּאוֹן, תפארת מִצְרַיִם, וְנִשְׁמַד כָּל־הֲמוֹנָהּ. אכן, לרשותו של נבוכדראצר עמדו אנשי צבא קשוחים ואכזריים. באמצעותם הוא כבש כמה וכמה ממלכות והפך את בבל לאימפריה גדולה.
פסוק יג:וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־כָּל־בְּהֶמְתָּהּ, בהמת מצרים, מֵעַל מַיִם רַבִּים, מי הנילוס שגדלה עליהם, וְלֹא תִדְלָחֵם, תעכיר את המים רֶגֶל־אָדָם עוֹד, וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם. בדימוי, מי הנהרות ייוותרו צלולים כי לא יהיה מי שייכנס אליהם.
פסוק יד:אָז אַשְׁקִיעַ את בוץ מֵימֵיהֶם לקרקעיתם, וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן צלול אוֹלִיךְ, ללא הפרעה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. לא תהיה בנהר פעילות – לא ישוטו בו ספינות, לא ירחצו בו ולא ישתמשו אדם ובהמה במימיו, וכך הנהר יצטלל.
פסוק טו:כל זה יקרה – בְּתִתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה, וּנְשַׁמָּה, תיחרב אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ, כשארוקן את מצרים מכל נכסיה, בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ. שקט של מוות יאפוף את מצרים, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'. שברה הקיצוני של מצרים ילמד על כוחו של ה'.
פסוק טז:קִינָה הִיא הנבואה הזאת, וְקוֹנְנוּהָ, הַשמיעו קינה זו. בְּנוֹת הַגּוֹיִם, העמים תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ בבוא הזמן, עַל־מִצְרַיִם, וְעַל־כָּל־הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק יז:נבואת קינה נוספת, שנאמרה לנביא כשבועיים לאחר הנבואה הקודמת: וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ שהוזכר קודם, הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק יח:בֶּן־אָדָם, נְהֵה, בְּכֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם, וְהוֹרִדֵהוּ, הורד בדבריך את המון מצרים, אוֹתָהּ – את הממלכה ואת בְנוֹת גּוֹיִם האַדִּרִם, ממלכות אדירות אחרות אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר, המתים.
פסוק יט:הנביא 'מוריד' אומה אומה אל קברה – מִמִּי נָעָמְתָּ, פרעה?! האם אתה טוב ורצוי מאחרים?! רְדָה וְהָשְׁכְּבָה, שְׁכב אֶת, עם עֲרֵלִים, הבזויים, הרשעים שכבר מתו.
פסוק כ:בְּתוֹךְ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפֹּלוּ המצרים, לחֶרֶב נִתָּנָה מצרים, מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְאת כָל־הֲמוֹנֶיהָ לשאול.
פסוק כא:יְדַבְּרוּ־לוֹ, עליו אֵלֵי, אדירי הגִבּוֹרִים מִתּוֹךְ השְׁאוֹל, אלו שכבר מתו יאמרו על פרעה אֶת, עם עֹזְרָיו: "יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים, חַלְלֵי חָרֶב".
פסוק כב:שָׁם – בשאול שוכנים אַשּׁוּר, המעצמה הקודמת שהובסה בידי הבבלים, וְכָל־קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו, ההמון הגדול שנקשר באשור בארץ החיים, שוכן סביבו גם בארץ המתים. כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב,
פסוק כג:אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ של ממלכת אשור בְּיַרְכְּתֵי, בקצה הבוֹר. וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ. כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב, על אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית, הטילו מורא בְּאֶרֶץ חַיִּים. אלו שנתנו חיתתם על העולם – עתה הם מבוזים וחסרי אונים.
פסוק כד:שָׁם – בשאול עֵילָם, שהייתה בשעתה מדינה רחוקה בפרס, שהכול פחדו מחייליה, וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ, כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־יָרְדוּ עֲרֵלִים, מבוזים, רשעים אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם, לקחו עמם את בושתם אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר. גם הם ירדו מגדולה לחידלון.
פסוק כה:בְּתוֹךְ החֲלָלִים שבשאול נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ – לעילם, בְּכָל, עם כל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו – סביבות המלך, או: בתחום משכבה קִבְרֹתֶהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי־חֶרֶב, כִּי־נִתַּן, ניתנה חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר, בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן עילם.
פסוק כו:שָׁם – בשאול נמצאים גם חללי החרב של הממלכות מֶשֶׁךְ ותֻבַל וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי, מחוררי חֶרֶב, כִּי־נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים.
פסוק כז:וְלֹא יִשְׁכְּבוּ, ייקברו אֶת, עם גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים, שמתו בהילחמם אִתם, אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. נראה שגיבורי מלחמה נקברו, וחרבותיהם תחת ראשם, לאות כבוד. ואילו אלו ישכבו מדוקרים ומבוזים, ובמקום חרבות תחת ראשיהם – וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם, כִּי־חִתִּית, מוראם של גִּבּוֹרִים היו משך ותובל בְּאֶרֶץ חַיִּים. הנביא קובע את יחסו לחללי חרב אלה על פי מעשיהם בחייהם – הם היו קלגסים שהטילו אימה, לחמו והרסו ממלכות אחרות, ועם מותם פסקו התנכלויותיהם, והוטב לעולם בלעדיהם, והם עצמם ראויים למשכבם המבוזה.
פסוק כח:וְאַתָּה, פרעה, בְּתוֹךְ עֲרֵלִים, בין הרשעים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב, אֶת, עם חַלְלֵי־חָרֶב. לא תיקבר בכבוד אלא תוטל כהרוג בשדה. חַלְלֵי־חָרֶב.
פסוק כט:שָׁמָּה – בין הערלים בשאול שוכנת גם אֱדוֹם, מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ, נכבדיה, אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם, עם כל גבורתם אֶת, יחד עם חַלְלֵי־חָרֶב. הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ, וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר.
פסוק ל:שָׁמָּה שוכבים נְסִיכֵי צָפוֹן הפיניקים כֻּלָּם וְכָל־צִדֹנִי אֲשֶׁר־יָרְדוּ אֶת־חֲלָלִים, בְּחִתִּיתָם, במוראם שהטילו מִגְבוּרָתָם, שלא עמדה להם – בּוֹשִׁים, וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר. בזמן נבואת יחזקאל טרם נכבשו הצידונים. הוא מדבר על שעתיד לקרות להם.
פסוק לא:אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה מוטלים בשאול בביזיונם, וְנִחַם, ימצא נחמה בכך עַל־כֹּל־הֲמוֹנֹה, חַלְלֵי חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־חֵילוֹ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק לב:כִּי־נָתַתִּי אֶת־חִתִּיתִי, במקום הפחד מפרעה וחילו, אטיל אני את מוראי בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. כאן מסיים יחזקאל את נבואותיו על מצרים. פרעה וחילו הגדול מצטרפים אל המתים ללא כבוד. יחזקאל רואה אותם ואינו רואה את גבורתם, את מסירותם ואת אומץ הלב שלהם. הוא רואה שאותם אנשים שהפילו אימה בעודם בחיים, במותם יתעלמו מהם. בחצר פרעה היו אנשים שראו בעצמם חכמים ונושאי דגל התרבות. במותם הם ישכבו עם כל החיילים ההרוגים האחרים. תפארתה של מצרים תהפוך חסרת ערך, ויישאר רק הביזיון הגדול – של סופו של פרעה.