א וַיְהִ֗י בְּאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בַּשְּׁלִישִׁ֖י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם אֱמֹ֛ר אֶל־פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְאֶל־הֲמוֹנ֑וֹ אֶל־מִ֖י דָּמִ֥יתָ בְגָדְלֶֽךָ׃ ג הִנֵּ֨ה אַשּׁ֜וּר אֶ֣רֶז בַּלְּבָנ֗וֹן יְפֵ֥ה עָנָ֛ף וְחֹ֥רֶשׁ מֵצַ֖ל וּגְבַ֣הּ קוֹמָ֑ה וּבֵ֣ין עֲבֹתִ֔ים הָיְתָ֖ה צַמַּרְתּֽוֹ׃ ד מַ֣יִם גִּדְּל֔וּהוּ תְּה֖וֹם רֹֽמְמָ֑תְהוּ אֶת־נַהֲרֹתֶ֗יהָ הֹלֵךְ֙ סְבִיב֣וֹת מַטָּעָ֔הּ וְאֶת־תְּעָלֹתֶ֣יהָ שִׁלְחָ֔ה אֶ֖ל כָּל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ ה עַל־כֵּן֙ גָּבְהָ֣א קֹמָת֔וֹ מִכֹּ֖ל עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וַתִּרְבֶּ֨ינָה סַֽרְעַפֹּתָ֜יו וַתֶּאֱרַ֧כְנָה פארתו (פֹארֹתָ֛יו) מִמַּ֥יִם רַבִּ֖ים בְּשַׁלְּחֽוֹ׃ ו בִּסְעַפֹּתָ֤יו קִֽנְנוּ֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְתַ֤חַת פֹּֽארֹתָיו֙ יָֽלְד֔וּ כֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּבְצִלּוֹ֙ יֵֽשְׁב֔וּ כֹּ֖ל גּוֹיִ֥ם רַבִּֽים׃ ז וַיְּיִ֣ף בְּגָדְל֔וֹ בְּאֹ֖רֶךְ דָּֽלִיּוֹתָ֑יו כִּֽי־הָיָ֥ה שָׁרְשׁ֖וֹ אֶל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ ח אֲרָזִ֣ים לֹֽא־עֲמָמֻהוּ֮ בְּגַן־אֱלֹהִים֒ בְּרוֹשִׁ֗ים לֹ֤א דָמוּ֙ אֶל־סְעַפֹּתָ֔יו וְעַרְמֹנִ֥ים לֹֽא־הָי֖וּ כְּפֹֽארֹתָ֑יו כָּל־עֵץ֙ בְּגַן־אֱלֹהִ֔ים לֹא־דָמָ֥ה אֵלָ֖יו בְּיָפְיֽוֹ׃ ט יָפֶ֣ה עֲשִׂיתִ֔יו בְּרֹ֖ב דָּֽלִיּוֹתָ֑יו וַיְקַנְאֻ֙הוּ֙ כָּל־עֲצֵי־עֵ֔דֶן אֲשֶׁ֖ר בְּגַ֥ן הָאֱלֹהִֽים׃ י לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר גָּבַ֖הְתָּ בְּקוֹמָ֑ה וַיִּתֵּ֤ן צַמַּרְתּוֹ֙ אֶל־בֵּ֣ין עֲבוֹתִ֔ים וְרָ֥ם לְבָב֖וֹ בְּגָבְהֽוֹ׃ יא וְאֶ֨תְּנֵ֔הוּ בְּיַ֖ד אֵ֣יל גּוֹיִ֑ם עָשׂ֤וֹ יַֽעֲשֶׂה֙ ל֔וֹ כְּרִשְׁע֖וֹ גֵּרַשְׁתִּֽהוּ׃ יב וַיִּכְרְתֻ֧הוּ זָרִ֛ים עָרִיצֵ֥י גוֹיִ֖ם וַֽיִּטְּשֻׁ֑הוּ אֶל־הֶ֠הָרִים וּבְכָל־גֵּ֨אָי֜וֹת נָפְל֣וּ דָלִיּוֹתָ֗יו וַתִּשָּׁבַ֤רְנָה פֹֽארֹתָיו֙ בְּכֹל֙ אֲפִיקֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֵּרְד֧וּ מִצִּלּ֛וֹ כָּל־עַמֵּ֥י הָאָ֖רֶץ וַֽיִּטְּשֻֽׁהוּ׃ יג עַל־מַפַּלְתּ֥וֹ יִשְׁכְּנ֖וּ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶל־פֹּארֹתָ֣יו הָי֔וּ כֹּ֖ל חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ יד לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ לֹא־יִגְבְּה֨וּ בְקוֹמָתָ֜ם כָּל־עֲצֵי־מַ֗יִם וְלֹֽא־יִתְּנ֤וּ אֶת־צַמַּרְתָּם֙ אֶל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֔ים וְלֹֽא־יַעַמְד֧וּ אֵלֵיהֶ֛ם בְּגָבְהָ֖ם כָּל־שֹׁ֣תֵי מָ֑יִם כִּֽי־כֻלָּם֩ נִתְּנ֨וּ לַמָּ֜וֶת אֶל־אֶ֣רֶץ תַּחְתִּ֗ית בְּת֛וֹךְ בְּנֵ֥י אָדָ֖ם אֶל־י֥וֹרְדֵי בֽוֹר׃ טו כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה בְּי֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁא֙וֹלָה֙ הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤תִי עָלָיו֙ אֶת־תְּה֔וֹם וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְא֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑ים וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְבָנ֔וֹן וְכָל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה׃ טז מִקּ֤וֹל מַפַּלְתּוֹ֙ הִרְעַ֣שְׁתִּי גוֹיִ֔ם בְּהוֹרִדִ֥י אֹת֛וֹ שְׁא֖וֹלָה אֶת־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר וַיִּנָּ֨חֲמ֜וּ בְּאֶ֤רֶץ תַּחְתִּית֙ כָּל־עֲצֵי־עֵ֔דֶן מִבְחַ֥ר וְטוֹב־לְבָנ֖וֹן כָּל־שֹׁ֥תֵי מָֽיִם׃ יז גַּם־הֵ֗ם אִתּ֛וֹ יָרְד֥וּ שְׁא֖וֹלָה אֶל־חַלְלֵי־חָ֑רֶב וּזְרֹע֛וֹ יָשְׁב֥וּ בְצִלּ֖וֹ בְּת֥וֹךְ גּוֹיִֽם׃ יח אֶל־מִ֨י דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה בְּכָב֥וֹד וּבְגֹ֖דֶל בַּעֲצֵי־עֵ֑דֶן וְהוּרַדְתָּ֨ אֶת־עֲצֵי־עֵ֜דֶן אֶל־אֶ֣רֶץ תַּחְתִּ֗ית בְּת֨וֹךְ עֲרֵלִ֤ים תִּשְׁכַּב֙ אֶת־חַלְלֵי־חֶ֔רֶב ה֤וּא פַרְעֹה֙ וְכָל־הֲמוֹנֹ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
וזכר הנביא שעוד באתהו אחר זה בכמו שני חדשים בקירוב נבואה אחרת על פרעה שאמר לו השם כנגדו, (ב) אל מי דמית בגודלך הנה אשור וגומר רוצה לומר אל מי דמית בנפשך ברוב גודלך שתתפאר בהמונך ותחשוב שלא תרד מגדולתך, (ג) הנה אשור היה גדול ממך ונפל בידי אף אתה תפול, ולזה התחיל לספר גדולת מלך אשור והמשילו לארז אשר בלבנון שהוא הגבוה על כל העצים והוא יפה ענף שענפיו רבים וחורש מצל רוצה לומר ענף שהוא מסתבך הרבה ועושה צל תחתיו כי מלת מצל הוא מלשון צלל והוא ממשקל מסב את כלי המלחמה (ירמיה כא, ד), גם היה הארז ההוא גבוה הקומה ובין עבותים היתה צמרתו, וכבר בארתי למעלה שהסעיף העליון יקרא צמרת אמר כי צמרת הארז הזה היתה בין עבותים כלומר בין ענפים מסתבכים וגבוה עליהם ולכן נראה יותר יפה, או אמר עבותים על רבוי העלים בענפים כמו שפירשו חכמים זכרונם לברכה (עיין סוכה לב, ב) וענף עץ עבות (ויקרא כג, מ) והיה זה משל על סנחריב שהיה מושל על מלכי האומות ועולה על כולם, ולפי שהעץ כל כך יצמח ויגדל יפיו כפי מה שהוא קרוב למים או שתול עליהם לכן אמר על הארז הזה (ד) מים גדלוהו תהום רוממתהו רוצה לומר שהי' שתול על פלגי מים והמה גדלוהו ורוממוהו, ואמר את נהרותיה הולך סביבות מטעה רוצה לומר כל אחד ואחד מנהרותיה של התהום הנזכר היה הולך סביבות מטעה של הארז הזה, ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה רוצה לומר שהתהום הוליכה שהם פלגי מים קטנים כמו תועלת הברכה אותם התעלות שלחה להשקות כל עצי השדה, וענין המשל הזה שהיה מלך אשור מצליח ומושפע בכל עניניו וטובתו והצלחתו היתה מרובה כתהום ולשאר מלכי האדמה היה דבר מועט ומידו ובאמצעותו ולהיות רוב השפע עליו, (ה) על כן גבהא קומתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפותיו כלומר ותגדלנה ותארכנה פארותיו והענין כפול במלות שונות כי סרעפותיו והסעיף והפארה אחת בשמות, ואמר שכל זה היה ממים רבים בשלחו כלומר מסבת המים הרבים שהתהום היה משלח בו. ויונתן תרגם על כן ראים בתוקפיה מכל מלכי ארעא וסגיאה משרייתיה והתנצחו סמכתיה על עממין סגיאין באתנצחותיה. וחכמים ז"ל אמרו בדרש (פסיקתא רבתי לפ"ג) מים גדלוהו תהום רוממתהו על ששמע מלך אשור לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי נינוה מן החמס אשר בכפיהם, ויותר נכון אצלי שהמים שגדלוהו והתהום שרוממתהו הוא משל לשפע אלהי שגידל את מלך אשור כמו שאמר (ישעיה י, ה) הוי אשור שבט אפי, והשפע האלהי יכונה בשם מים כמו שאמר (ירמיה יז, יג) אותי עזבו מקור מים חיים, ונהרותיה ותעלותיה שנזכרו כאן הם דרכי ההשגחה האלהית שממנה גבה קומתו של מלך אשור מכל המלכים שהמשיל בעצי השדה, וסרעפותיו ופארותיו הם משל לממשלותיו והמלכתו על ארצות רבות כי כל זה היה ממים רבים השפע בשלחו ואולי שזה היתה כוונת תרגום יונתן:
פסוק ו:
עוד סיפר משלימות הארז הגדול הזה מלך אשור שבסעפותיו שהם הענפים קננו כל עוף השמים שהעופות היו עושים שם קניהם ושמה ירבו ילדיהן, ותחת פארותיו שהם השפלות יותר קרובות לארץ ילדו כל חית השדה כי שמה החיות תלדנה להיותו מקום מכוסה, ובצלו הכולל תחת העלים כולם ישבו כל גוים רבים, וכל זה משל לממשלת מלך אשור שהיתה ממשלתו כל כך שגם עופות השמים וחית הארץ היו נכנעים אליו כל שכן בני אדם בארצותם לגויהם, וכן תרגם יונתן במשרייתיה כביש כל כרכין תקיפין ותחת שלטונוהי שעביד כל מדינת ארעא ובטלל מלכותיה יתבון כל עממין סגיאין.
פסוק ז:
וסיפר שהארז הזה נתיפה ביופי גדול בגדלו וגם באורך דליותיו שהם הענפים הרמים, והיה זה לפי שהיה שרשו אל מים רבים והוא השפע והרצון האלהי, (ח) ארזים לא עממוהו בגן אלקים רוצה לומר לא היו ארזים בגן אלהים שיסתירו ויכסו את הארז הזה כי הוא היה עולה על כלם, ומפני זה היה יותר נגלה ונראה מהם, ועממוהו הוא מלשון הסתר כמו כל סתום לא עממוך (לעיל כח, ג), והענין הנמשל בזה שגן אלקים הוא רמז לעולם הזה כמו שבארתי בסדר בראשית והארזים אשר בו הם מלכי האדמה שהיה מלך אשור גדול ונראה מכולם ולכן אמר ברושים לא דמו אל סעפותיו וערמונים שהם עצים אחרים מלשון ולוז וערמון לא היו כפארותיו, רוצה לומר שהברוש והוא הנקרא בושי"ו בלע"ז והערמון והוא הנקרא קאשטאני"ן כל אחד מהאילנות האלה לא דמה בגדלו ועוביו ויופיו אל סעיף אחד מזה הארז, וכן כל שאר העצים לא דמה אליו ביופיו, והנמשל בזה מבואר ממה שבארתי במלכי האדמה וכן תרגם יונתן מלכין תקיפין לא אתנצחו לקבליה בתקוף גבורא דהות עמיה מן קדם ה' ושלטנין לא קמו קדם משרייתיה וגבורין לא יכילו בסומכותיה בתקוף גבורא דהות עמיה מן קדם ה' ולא דמא ליה בתוקפיה, (ט) ולכן אמר השם יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאוהו כל עצי עדן רוצה לומר גדולת מלך אשור ממני היה ולא כמו שהוא אומר בכח ידי עשיתי, (י) ולכן אמר השם על מלך אשור יען אשר גבה בקומה וגדולה ניתן צמרתו אל בין עבותים כמו שנזכר, ודיבר הכתוב בזה פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח ולזכר ופעם בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים.
פסוק ז:
ועם היות כל גדולתו ממני מלך אשור ברשעתו רם לבבו בגבהו והיה מיחס הצלחותיו לכוחו ותבונתו, (יא) לכן ואתנהו ביד איל גוים ומלת איל היא מלשון יש לאל ידי (בראשית לא, כט) כלומר התקיף והחזק שבגוים שהוא נבוכדנצר עשה יעשה לו למלך אשור כרשעו ולפי שאני גרשתיהו ממלכותו (יב) לכן הארז היפה הזה יכריתוהו זרים עריצי גוים שהם הכשדיים ויטשהו גזעו אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו באופן שירדו ויסורו מצלו כל עמי הארץ ויטשוהו, (יג) ועל מפלתו שהוא ההרג שנעשה באשורים ישכנו כל עוף השמים וכל חית השדה שיבאו כולם לאכול מהחללים, וכן תרגם יונתן על מפלת קטילוהי שארו כל עופא דשמיא ועל פיגרי מישרייתיה נמא כל חיות כל חיות ברא, והנה איל הגוים והעריצים שנזכרו כאן היה נבוכדנצר וחיל הכשדים כי כמו שאמרו חכמים ז"ל בסדר עולם בשנה ראשונה שמלך נבוכד נצר כבש את נינוה והכשדיים הם היו הזרים והעריצים שהפילו את האשורים.
פסוק יד:
ואמר השם שהיה זה לאשור כדי שכל שאר המלכים ישמעו וייראו וזהו למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים רוצה לומר ששאר מלכי האדמה אף על פי שיהיה להם גדולה וממשלה לא יגבה לבם בסבת קומתם כיון שהם עצי מים רוצה לומר מושפעים מהשפע העליון ואינו מידם, ולכן לא יתנו צמרתם אל בין עבותים שהוא גאה וגאון ודרך רע, ואומרו ולא יעמדו אליהם בגובהם כל שותי מים פירש הרד"ק שאליהם הוא בצר"י ושהוא מלשון כאלה וכאלון (ישעיה ו, יג) מאילים אשר חמדתם שהוא שם כולל לאילנות, או שיהיה שם לאילן הנקרא בלעז אולמ"ו, ויותר נכון אצלי מה שת"י שפירש אליהם כאילו האל"ף בפתח והלמ"ד בשבא ולא יתרברבון להון בתוקפיהון כל עבדי מלכו, וכפי דרכו נראה לי לפרש שלא יעמדו אליהם בגבהם רוצה לומר שאין עמידה וקיום אליהם בגבהם כל אותם המלכים שהם שותי מים ומקבלים השפע העליון לפי שכולם ניתנו למות אל ארץ תחתית שהוא הקבר בתוך בני אדם ובכללם אל יורדי בור וכיון שהם כלם עתידים למות כל שותי מים רוצה לומר המקבלים השפע העליון במלכותם מבואר הוא שלא יעמדו אליהם ולא יתקיימו בגבהם.
פסוק טו:
וכן היה ענין סנחריב שביום רדתו שאולה האכלתי כסיתי עליו את תהום ופירש הרד"ק שענינו שהתהום שהיה מגדל אותו יתאבל עליו בהיותו נכרת ולכן אמר כסיתי שבאבילותו כסה שק ע"ד משל, ואינו נכון כי לא אמר הכתוב כסיתי שק כ"ש שהכתוב אמר כסיתי עליו את תהום והיה התהום אם כן הוא המכסה את הארז לא מכוסה מהשק, אבל פירושו הוא שכמו שהשפע העליון היה מגדל את מלך אשור כי היה ממשלתו בגזירת עירין ובמימר קדישין כן ביום רדתו שאולה בגזרתי העליונה האכלתי רוצה לומר כליתי אותו, כסיתי עליו את תהום כי לפי שאמר למעלה תהום רוממתהו אמר עתה שהתהום שרוממו בראשונה כסהו עליו עתה ונטבע בו, והנהרות שהיו משקים אותו מהשפע העליון נמנעו וזהו ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים רוצה לומר שאותו שפע עליון שהיה שופע עליו לרוממו ולגדלו נמנע ונחדל מפאת הרצון האלהי וזו היתה סבת מפלתו, ואמר ואקדיר עליו לבנון כי לפי שהמשילו לארז בלבנון אמר שבנופלו קדרו עליו כל עצי הלבנון, וכ"א מעצי השדה ברוש לוז וערמון והשאר כל אחד מהם עליו עלפה שהוא לשון עילוף מלשון התעלפנה הבחורות וכן בניך עולפו שכבו (ישעיה נא, כו) וענינם רוב הרגיעה והבהלה שלא יוכל אדם לעמוד על עצמו.
פסוק טז:
ולפי שהיה זה דבור המשליי ביאר מיד מה הנמשל בו באומרו מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורידי אותו שאולה עם יורדי בור שהוא הקבר, ובדרך גוזמא ומליצה אמר וינחמו בארץ תחתית שהוא הקבר כל עצי עדן מבחר וטוב הלבנון שהוא רמז על מלכים ויועצי ארץ כל שותי מים המצליחים במלכיות האדמה מהשפע העליון.
פסוק יז:
ואמרו גם הם אתו ירדו שאולה רמז למלכים ולשרים שמתו במחנה מלך אשור כשהכה בהם מלאך ה' שגם הם עם סנחריב ירדו שאולה, אל חללי חרב ר"ל להיות מכלל חללי חרב ואלה היו זרועו של סנחריב ועוזריו שישבו בצלו בתוך הגוים, הנה א"כ המלכים אשר מתו קודם סנחריב נחמו כשהוא ירד שאול באמרם גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת, ומלבד אלה גם המלכים והשרים שהיו אתו ירדו חיים שאולה, וכן ת"י וזרועו ישבו בצלו בתוך הגוים ושלטנוהי אתבדרו מתוקפיהון בגו מלכותא, הנה כ"ז אמר ה' כנגד סנחריב להמשילו לענין פרעה מלך מצרים, (יח) ולכן כשהשלים לספר עניני מלך אשור חזר לדבר כנגד מלך מצרים שעליו הדברים כולם ואמר אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן ר"ל אל מי מכל עצי עדן דמית אם אתה סבור שדמית בגדלך למלך אשור שהיה ארז בלבנון הנה אשור נפל ולכן גם אתה תפול וזהו שאמר והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית ר"ל הנה בדעתך תשפוט והורדת בדעתך את כל עצי עדן שהם מלכי האדמה אל ארץ תחתית שהוא רמז למפלה ולשפלות ולקבר, וכיון שהדבר כן אתה בתוך ערלים ר"ל ערלי לב ורשעים תשכב ג"כ את חללי חרב, וביאר מי היה הנמשל הזה ואמר הוא פרעה וכל המונה נאם ה'.