א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם מַה־יִּֽהְיֶ֥ה עֵץ־הַגֶּ֖פֶן מִכָּל־עֵ֑ץ הַזְּמוֹרָ֕ה אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בַּעֲצֵ֥י הַיָּֽעַר׃ ג הֲיֻקַּ֤ח מִמֶּ֙נּוּ֙ עֵ֔ץ לַעֲשׂ֖וֹת לִמְלָאכָ֑ה אִם־יִקְח֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ יָתֵ֔ד לִתְל֥וֹת עָלָ֖יו כָּל־כֶּֽלִי׃ ד הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאָכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָכְלָ֤ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה׃ ה הִנֵּה֙ בִּֽהְיוֹת֣וֹ תָמִ֔ים לֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה לִמְלָאכָ֑ה אַ֣ף כִּי־אֵ֤שׁ אֲכָלַ֙תְהוּ֙ וַיֵּחָ֔ר וְנַעֲשָׂ֥ה ע֖וֹד לִמְלָאכָֽה׃ ו לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר עֵץ־הַגֶּ֙פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאָכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ ז וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּֽאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם׃ ח וְנָתַתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַ֚עַן מָ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ומפני שלא יחשבו הזקנים השומעים הנבואה הזאת שיחמול הקדוש ברוך הוא על קצת אנשי ירושלם בניהם ובנותיהם להיותו צופה ומביט שיצאו מהם שבט מושלים יראי השם וחושבי שמו בגלותם לכן באתהו אחר זה נבואת (ב) מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה רוצה לומר מה היה שעץ הגפן בהיות פריו מתוק בעתו ויוצא ממנו היין המשמח אלקים ואנשים, (ג) למה היה העץ שלו בלתי מועיל שלא יוקח ממנו עץ לעשות שום מלאכה ולא יתד לתלות עליו שום כלי, והנה אמר מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער לפי שזמורה הוא שם לעץ פרי הגפן כמו שאמר ויכרתו משם זמורה (במדבר יג, כג), וכל עצי הפירות יוחסו ליער כמו שאמר כתפוח בעצי היער (שיר השירים ב, ג), אבל המפרשים פירשו מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער שהוא עץ הגפן המדברי שאינו נותן פרי ולכן אמר שלא יצלח לכל, (ד) ואין בו צורך כי אם לשרפה והוא אומרו הנה לאש ניתן לאכלה אותו עץ הגפן את שני קצותיו רוצה לומר משני קצותיו ותוכו נחר רוצה לומר וכאשר ישרפו קצותיו תוכו ואמצעיתו נחר ואיך יצלח למלאכה, (ה) כי כיון שבהיותו תמים ושלם לא היה ראוי למלאכה כל שכן כשנשרף מהאש סביביו וקצותיו ותוכו נחר, ומלת נחר תורה על הדבר המורגש מהאש לא שנשרף מהאש, וענין המשל הזה שהנה ישראל נמשלו לגפן כמו שאמר המשורר גפן ממצרים תסיע (תהלים פ, ט) וישעיהו הנביא אמר (ישעיה ה, א - ב) כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויטעהו שורק ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, הנה אם כן הגפן בעצי היער הוא ישראל ופריו הוא המתוק ויינו שהוא רמז למעשיו הטובים הוא יין הרקח משמח אלקים ואנשים, והנה עץ הגפן שהיא האומה לא יצלח למלאכה רוצה לומר לדברים המלאכותיים והמפורסמים כי הצלחתו באמת היא בעבודה האלקית לא בדבר אחר, ולכן בהיותו נוטה מהדרך האלקי יותן לאש לאכול והוא רמז לעונשים הבאים עליהם, והנה שתי קצותיו שאכלה האש הם כמו שאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה (שם ט, א) ואמר ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב (שם מב, כה), ולפי שנחרבו השבטים אשר מעבר לירדן והשבטים אשר היו במלכות אפרים לכן אמר את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר שהוא רמז לירושלם שהיא באמצע ארץ ישראל, ואף על פי כן יושבי ירושלם שנחרו מן האש ובאו עליה ארבעת שפטים הרעים לא לקחו מוסר ומה תקוה יש להם שישובו בתשובה וייטיבו דרכיהם, (ו) וזהו שאמר כאשר עץ הגפן ועץ היער אשר נתתי לאש לאכלה כן נתתי את יושבי ירושלם, (ז) ואמר מהאש יצאו והאש תאכלם לפי שסנחריב מלך אשור בא עליהם להחריבם כשהחריב את שומרון והצילם השם מידו והוא האש שיצאו ממנו והאש תאכלם שהוא נבוכד נצר מלך בבל: ואמנם אומרו בהיותו תמים לא יעשה למלאכה ענינו שבהיותם בארצם לא רצו לחזור בתשובה ולא שמעו בדברי הנביאים כ"ש עתה שנשקעו במעשיהם הרעים עד שאכלה אש האויבים כל סביבותיהם ואיך יצליחו עתה: