פסוק ג:כי על אף ה׳. כי בעבור שהיתה אף ה׳ בירושלים וביהודה כ״כ גדולה עד להשליך אותם מעל פניו לזה העיר לב צדקיהו למרוד במלך בבל להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו:
פסוק ד:למלכו. למלכות צדקיהו:
פסוק ד:דיק. הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה:
פסוק ה:ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו׳:
פסוק ז:ותבקע העיר. חיל נ״נ בקעו חומתה וכאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם:
פסוק ז:יברחו. היו בורחים:
פסוק ז:דרך שער וכו׳. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך:
פסוק ז:דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:
פסוק ח:וירדפו. ארז״ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:
פסוק ט:רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה:
פסוק ט:משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמ״ש בד״ה:
פסוק יא:בית הפקודות. בית הסוהר:
פסוק יב:תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח׳ למלכו וצדקיהו מלך י״א שנה הרי י״ט:
פסוק יב:עמד. ועמד לפני מלך בבל לשמשו:
פסוק יג:בית הגדול. הוא פירוש על מה שאמר כל בתי ירושלים לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים ואותם לבד שרף ולא זולתם:
פסוק טו:הנשארים. אשר לא נהרגו:
פסוק טו:ואת הנופלים. אותם שהטו עצמן אל מלך בבל לעבדו:
פסוק טו:ואת יתר האמון. הנשארים בכל ערי יהודה:
פסוק טז:רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:
פסוק יח:אשר ישרתו בהם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבה״מ:
פסוק יט:ואת המזרקות. על שהיו מזרקות של זהב לזה חזר והזכיר וכן הסירות והכפות אשר זהב וגו׳. ר״ל בין של זהב בין של כסף הכל לקח:
פסוק כ:אשר תחת המכונות. ר״ל אשר היו אצל המכונות וגו׳ כי הבקר היו תחת ים הנחושת כמ״ש במלכים, או ר״ל במקום המכונות כי יתכן כשהוריד אחז את הים מעל הבקר ונתנו על מרצפת אבנים ואת הכיורות הסיר מעל המכונות כמ״ש (במ״ב) שם אז את הכיורות על הבקר במקום המכונות ונשאר כן עד הגולה:
פסוק כ:לא היה משקל. לא היה מהאפשר לשקול הנחושת של כל הכלים האלה:
פסוק כא:והעמודים. ר״ל העמודים שלקח היה קומת כ״א י״ח אמה:
פסוק כא:יסובנו. היה מסבב את היקף העמוד:
פסוק כא:ועביו. עובי דופני העמוד היה ארבע אצבעות והחלל באמצעיתו:
פסוק כב:וכותרת עליו. על העמוד ממעל היה כעין כותרת עשוי מנחושת:
פסוק כב:הכותרת האחת. ר״ל קומת כל אחת כי לכל עמוד היה כותרת:
פסוק כב:ושבכה ורמונים על הכותרת. ר״ל ממעל על הכותרת היה מעשה שבכה וכדמות רמונים היו תלוים על הכותרת מסביב ובמלכים נתבאר מלאכת הכותרת:
פסוק כב:הכל נחושת. הכותרת והרמונים:
פסוק כב:וכאלה. כדמות הכותרת והשבכה שהיה להעמוד האחד היה גם להעמוד השני וגם רמונים היה גם להשני:
פסוק כג:תשעים וששה רוחה. לרוח האולם ואוירו היה נראה צ׳ וששה כי ארבע מהם היו נכסים מעין הרואה כי העמודים עמדו סמוכים לכותל:
פסוק כג:כל הרמונים מאה. הספר הזה היה לטור האחד אבל היה לכ״א שני טורי רמונים כמו שמפורש במלכים:
פסוק כג:על השבכה. היו תלוים על השבכה סביב:
פסוק כד:כהן הראש. הוא היה כ״ג:
פסוק כד:כהן המשנה. שני לו הוא הסגן:
פסוק כד:שומרי הסף. שומרי מזוזת השער הם השערים:
פסוק כה:מרואי פני המלך. ר״ל היושבים תמיד עם המלך:
פסוק כה:אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה כיתר השרים:
פסוק כה:ואת סופר שר הצבא. הסופר של שר הצבא:
פסוק כה:המצביא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה:
פסוק כה:מעם הארץ. מהמכובדים שבהם אשר נמצאו בעיר ולא ברחו:
פסוק כח:זה העם. זהו חשבון כל העם הגולים לבבל:
פסוק כח:בשנת שבע. הוא גלות יכניה היתה בשנת שבע לכיבוש יהויקים בראשונה:
פסוק כח:יהודים. מבני יהודה:
פסוק כט:בשנת שמונה עשרה. הוא גלות צדקיהו שהיתה בשנת י״ח לכבוש יהויקים בראשונה וי״ט למלכות נ״נ:
פסוק כט:מירושלים. הגלה מירושלים:
פסוק ל:בשנת שלש ועשרים. אז כבש את צור ושטף את היהודים שבסביבות עמון ומואב כן הוא בס״ע:
פסוק ל:כל נפש. של שלשת הגליות מבני יהודה:
פסוק לא:נשא וגו׳: את ראש. ר״ל הרים וגדל אותו בשנה הראשונה למלכותו:
פסוק לב:טובות. דברים טובים ונחומים:
פסוק לב:ממעל. עליון לכסא שאר המלכים אשר היו עמו:
פסוק לג:ושנה. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא להחליפם באחרים:
פסוק לג:לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם:
פסוק לג:לפניו. ר״ל עמו יחד:
פסוק לג:כל ימי חייו. של יהויכין:
פסוק לד:וארוחתו ארוחת תמיד. פרס הנתונה לו היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק והיה למאכל לאנשי ביתו כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד:
פסוק לד:דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו ולא העבירו המועד:
