פסוק א:כה אמר ה', ואל יושבי לב קמי. כשדים בא"ת ב"ש ויתכן שיהיה ארץ כשדים חסר כאילו אמר יושבי ארץ כשדים וסמך אותו על המבין לפי שזכר בבל וכן מנהג הכתוב בהרבה מקומות ויהיה לב קמי כמשמעו לב אויבי ויהיה תכונת הפסוק כן ואל לב קמי יושבי ארץ כשדים ועל הדרך הזה תירגם יונתן הפסוק כן הא אנא מייתי על בבל ועל יתכי ארע כשדאי עממין קטולין די רם לבהון ושפירי בקומהון רוחהון מחבלא הנה הוסיף ארע כשדאי ופי' לב קמי כמשמעו לפי דעתו:
פסוק ב:ושלחתי לבבל זרים וזרוה. זרים נכרים וזרוה מן מזרה ישראל והוא לשון נופל על הלשון לצחות וזרים בשקל קמים מנחי העי"ן וזרוה מנחי הלמ"ד מבנין הדגוש והרי"ש אינה ראויה להדגש ויתכן לפרש זרים וזרוה ענין אחד ושרש אחד ויהיה זרים תאר בפלס דוים כלים וכת"י בזוזין ויבזוזינון:
פסוק ב:ויבוקקו את ארצה. ענין רקות כמו כי בקקום בוקקים:
פסוק ג:אל ידרוך הדורך קשתו. אומר אל הדורך שידרוך קשתו אל אשר יתעל בשריונו אל תחמלו אל בחוריה ויונתן תרגם אל כמו אליה לא ימתח דמתח קשתים ולא יסק בסיריניה:
פסוק ג:ואל יתעל. אל אשר יתעלה ויתגאה בשריונו שהוא לבוש ושריון הוא לבוש הברזל אזבר"גא בלעז וידרוך כתוב כפול והאחד כתוב ולא קרי:
פסוק ד: ונפלו. הפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג לחזק:
פסוק ה:כי לא אלמן. אינו כמו האלמנה שמת בעלה שהיא עזובה ממנו לעולם לא כן ישראל כי בעלה חי וקים ואם עזבה בגלות עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביהם:
פסוק ה:כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. ארץ כשדים מלאה אשם וחטאה מקדוש ישראל כלומר ממה שעשו רעות בעמו וי"ת כן ארי לא שביקין בית ישראל ויהודה מאלההון מה' צבאות ארי ארעהון אתמליאת חייבי קטול ממימר קדישא דישראל:
פסוק ו:נסו. אומר לאנשים מארצות אחרות שהיו בה לסחורה שינוסו מתוכה שלא יסופו בעון העיר:
פסוק ו:אל תדמו בעונה. ענין כריתה כמו ונדמו נאות השלום:
פסוק ז:כוס זהב. קרא היין הזך זהב לזכות הזהב המשל המשילו בו וכן המשיל השמן הזך בזהב כמו שאמר המריקים מעליהם הזהב וכן הרוח הזכה מצפון זהב יאתה ואמר ביד ה' כי מלך בבל היה שליח האל להחריב הגוים והוא מה שאמר למעלה קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקית אותו את כל הגוים וכן אמר הנה מיינה שתו גוים:
פסוק ז:יתהוללו. ישתגעו מן הוללות וסכלות וכן אמר למעלה ושתו והתגעשו והתהוללו המשילו ליין זך ונקי לפי שפעל האל זך ונקי הצור תמים פעלו:
פסוק ח:פתאום, אולי תרפא. דרך לעג:
פסוק ט:רפאנו. נכתב כבעלי האל"ף ונקרא כבעלי הה"א:
פסוק ט:ולא נרפתה. כבעלי הה"א ובאמרו רפינו דבר על הלשון האנשים הנכרים אשר בה:
פסוק י:הוציא. דבר על לשון ישראל שהיו בה:
פסוק יא:הברו. מן ברר כמו חץ ברור הוא והוא לשון מריקה וברירה ולבון וכן ת"י שנינו אמר כנגד האויבים הבאים להלחם עליה:
פסוק יא:מלאו השלטים. אספו המגינים וכן קראו אחריך מלא ענין אסיפה וקבוץ, השלטים מגינים כמו כל שלטי הגבורים וכתב אדוני אבי ז"ל הברו משפטו האברו מן אבר כיונה ארך האבר שענינו נוצה ר"ל שימו נוצה בחצים כדי לישרם:
פסוק יב:אל חומות בבל. כמו על וכמוהו כתבנו רבים בזה הספר:
פסוק יב:שאו נס. כשתכבשו אותה שאו נס על החומות להראות כי לכם היא כי דרך העולם כשיכבשו עיר ישאו נס על המגדלים ועל החומות:
פסוק יב:החזיקו המשמר. קודם כבוש העיר:
פסוק יב:גם זמם, גם עשה. כל אחד לרבות על חברו וכן גם אתם גם מלככם והדומים להם:
פסוק יג:שכנתי. נכתבה בו יו"ד והיא נוספת על הפעל כמו היושבי בשמים חוצבי מרום קברו והדומים לו וכן בנקבה אוהבתי לדוש אל תשמחי אויבתי לי אבל שכנתי לא נקרא עם היו"ד כי התי"ו בשוא והוא בשקל יושבת בלבנון והיא מלה מורכבת כמו שפי' בחלק הראשון בספר מכלל והיא מורכבת מן שוכנת שהיא פעלת ומן שכנתי שהיא פעלתי וטעם ההרכבה ר"ל ששכנת מקדם ואת שוכנת עדין בבא עליך הרעה וטעם על מים רבים כמשמעו כי בבל רבת מים וכן הוא דרך משל על רוב הטובה שהיה לה מקדם וכן רבת אוצרות אפשר אוצרות התבואה או אוצרות כסף וזהב:
פסוק יג:אמת בצעך. זרוע בצעך כלומר שהיית מבצעת אחרים בחזקה ובזרוע עתה בא העונש עליך או פירוש מדת בצעך ר"ל במדה שמדדת ובצעת ירושלם כן מדד לך האל:
פסוק יד:נשבע, בנפשו. כאילו אמר בו כמו בי נשבעתי כי אינו דבר אחד ונפשו דבר אחר כמו האדם אלא שדברה תורה כלשון בני אדם וכן נפשו אותה ויעש ויש מסרה שלא תטעה ירמיהו נשבע ה' צבאות בנפשו עמוס קדמה נשבע ה' בקדשו תנינא נשבע ה' בנפשו:
פסוק יד:כי אם. לשון שבועה כמו שפירשנו:
פסוק יד:מלאתיך. עבר במקום עתיד ר"ל אמלא אותך לרוב כמו הילק שיבא לרוב וכן אמר כדי ארבה לרוב כלומר שיביא עליה מחנות האויבים לרוב מאד:
פסוק יד:וענו. וזעקו, הידד כמו הידד בדורכים יענו:
פסוק טו: עושה ארץ בכחו. זאת הפרשה כתובה למעלה אחר כדנא תאמרון להום ושם בארנוה ויש ביניהם שנוי מעט במלות למעלה ויעלה נשיאים והנה ויעל נשיאים, למעלה בקצה הארץ בה"א בקרי והנה מקצה ארץ בלא ה"א, למעלה וישראל שבט נחלתו והנה ושבט נחלתו ושנה הפרשה הנה לענין אלילים שהיו בוטחים בהם בני בבל והיו חושבים כי בעבודתם היתה הצלחתם:
פסוק כ:מפץ אתה לי. מפץ שם הכלי שמנפצים בו האבנים וכן ואיש כלי מפצו בידו אלא שזה צרי וזה קמץ והנפוץ הוא השבר עם הפזור כי כשמשברים האבנים מתפזרים האבנים הנה והנה וכן ונפצתי כלם בזה הענין ואמר האל יתברך כנגד מלך בבל מפץ אתה לי כי בך אני מנפץ ומשחית הגוים והממלכות אך עתה אשלם לך על מה שעשית בישראל ואענישך על ישראל שעשית בהם רעה יותר מדאי ואני קצפתי מעט ואתה עזרת לרעה:
פסוק כא:ונפצתי. כלם מלרע והוא מורה לעתיד ברוב הנבואה הזאת אפשר שנאמרה קודם מלוך נבוכדנצר או אחר מלכו ויתכן בענין עתיד ועבר:
פסוק כה:הנני אליך הר המשחית. קרא בבל הר ואם היא בקעה רוצה לומר הר עיר בצורה כמו אם היא יושבת בהר וכן הרות הגלעד ר"ל הערים הבצורות וכן תירגם יונתן כרכא מחבלא וכן מן הסלעים ג"כ משל על המגדלים הגבוהים אשר בבבל וכן ת"י ואמגרינך מן תקפא כלומר אפילך ממקומות החזקים והגבוהים:
פסוק כה:וגלגלתיך. ענין גלגול ידוע מן גבוה אל הנמוך:
פסוק כו:ולא יקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות. כי מנהג העולם לתת ביסוד הבנין אבנים גדולות וכן בפינות הקירות ואמר זה דרך משל כתרגומו ולא יסבון מנך מלך למלכו ושלטון לשולטנו:
פסוק כז: שאו נס. צווי שאינו לאדם מיוחד ולא לאנשים מיוחדים אלא למי שיהיה והוא על דרך המליצה כמו ראה ריח בני אמור למלך ולגבירה חזקו ידים רפות אמרו לנמהרי לב והדומים להם וכמוהם שאו נס תקעו שופר:
פסוק כז:קדשו עליה. השמיעו עליה:
פסוק כז:פקדו, העלו. כי לפי שאמר בארץ ואמר בגוים לא נאמר כי כנגד מדי אמר לבד:
פסוק כח:קדשו. ענין הזמנה:
פסוק כח:השמיעו עליה. ענין אסיפה וקבוץ וכן השמיעו אל בבל רבים וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם:
פסוק כח:ממלכות אררט מני ואשכנז. אלו באו עם דריוש ותירגם יונתן מלכות ארע קרדו משרית הורמני והדיב:
פסוק כח:פקדו עליה. ענין מנוי:
פסוק כח:טפסר. כמו שר וכן וטפסריך כגוב גובי:
פסוק כח:כילק סמר. כמו סמר מפחדך בשרי וכן מן הדגוש תסמר שערת בשרי עניין הנעירה והרעדה כאדם שעמדו שערותיו אריסמנט"ו בלע"ז ויונתן תירגם זמינו עלה עבדי קרבא דיהון סלקין סוסותהון מפנכין הא כזחלא דמצלהב ופירוש מפנכין עניין דהירה כמו שתרגם ג"כ מדהרות דהרות אביריו מפנוכא דהוה מפניך קדם רתיכי גברוהי:
פסוק כט:ותרעש, ותחול. ענין חיל כיולדה:
פסוק כט:כי קמה על בבל. אמר קמה יחידה ואמר מחשבות ה' רבים ר"ל כל מחשבה ומחשבה שחשב עליה תקום:
פסוק ל:חדלו, ישבו במצדות. ולא יצאו להלחם ישבו להם במגדלים החזקים להשגב בהם:
פסוק ל:נשתה גבורתם. פסקה וכן ונשתו מים מהים:
פסוק ל:היו לנשים. חלשים כמו הנשים:
פסוק לא:רץ לקראת רץ ירוץ. היה לומר רץ אחרי רץ ומגיד אחר מגיד אלא פירושו הנה ילך הראשון ויגיד למלך וישוב לו וימצא רץ אחר בא לקראתו ג"כ להגיד למלך כי נלכדה עירו:
פסוק לא:מקצה. כלומר מקצה האחד:
פסוק לב:והמעברות נתפשו. מעברות המים בכניסת העיר והיו בהם מגדלים למנוע אויבים אם ירצו להכנס בעיר ולפי שאמר כי נלכדה עירו מקצה שמא יאמר אדם מגדלי המעברות איך לא מנעום התשובה כי המעברות נתפשו:
פסוק לב:ואת האגמים שרפו באש. הגמא הגדל על הנהרות שרפו באש שלא ימנעם רוב הגמא מלבא בעיר וכן הלכוף כאגמון ראשו הוא הגמא ורבי יונה כתב כי אגמים הם המבצרים ודמה אותו ללשון הערב שאומר למבצרים אגם:
פסוק לג:כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל. אמר אלהי ישראל כי נקמת ישראל יקח מהם:
פסוק לג:הדריכה. בא המקור בחירק הה"א ומשפטו בפתח על הרוב וכן כמוהו מקור הה"א בחירק גנון והציל פסוח והמליט:
פסוק לג:עד השמידו אותם. ודמה אותם לגורן שהגיע עתה לדרוך ולדוש כן בבל הגיע עתה שירמסוה האויבים:
פסוק לג:עת הקציר. המשיל הבזה לקציר וכן תירגם יונתן ויתון בזוזין עלה ואמר הקציר אחר דריכת הגורן אע"פ שהוא קודם עוד מעט זמן שתבא לה עת הקציר שיבואו וילכדו כל עריה סביב והוא משל הקציר ואח"כ יתפשו העיר בבל וירמסוה כי כמו שאוספין הקציר אל הגורן כן היו אוספין ומניסין מיטב חילם כל העיירות אל בבל וכשיתפשוה ידריכוה וירמסוה ויכלוה כליון חרוץ:
פסוק לד:אכלנו הממנו. אלו החמשה שהם בפסוק כתובים בוי"ו וקריין ביו"ד והכתוב לשון רבים על הפרטים והקרי לשון יחיד על הכלל והענין מדבר על לשון ישראל שצועקים חמס על בבל, הממני כמו והמם גלגל עגלתו ענינם עניין שבר:
פסוק לד:הציגני כלי ריק. העמידני רקה כמו כלי ריק וריק שם כאילו אמר כלי ריקות:
פסוק לד:מלא כריסו מעדני. על דרך משל כלומר מלא ארצו מטובי, מלא בקמץ:
פסוק לד:הדיחני. כמו שידיח אדם את הכלי שלא נשאר בו דבר ותירגם יונתן הפסוק כן אמרת ירושלם בז נכסי ושיצני נבוכדנצר מלכא דבבל נפצני כמן ריקן בלעני כתנינא מלא בית גנזיה מטוב ארעי טלטלני וכן עניין הפסוק אשר אחריו על לשון ציון וירושלם כמו שאומר:
פסוק לה:חמסי ושארי. שארי בשרי ואמר חמסי על הממון אשר בזזו ושארי על החללים וכן ודומי וכפל הענין במלות שונות ואדוני אבי ז"ל פירש ושארי על הגולים שהיו מענים אותם בגופם ודמי על ההרוגים ויונתן תירגם חמסי ושארי חטופי ובוזזי ותירגם ודמי וחובת דם זכאי דאתשד בי:
פסוק לה:ואל יושבי כשדים. כמו על יושבי ארץ כשדים וכת"י על יתבי ארעא כשדאי:
פסוק לו:לכן. אומר האל יתברך לציון ולירושלים שקורא חמס על בבל:
פסוק לו:הנני רב את ריבך, והחרבתי את ימה. משל על טובה הרב כמימי הים:
פסוק לז:והיתה, ושרקה. שישרוק עליה כל עובר:
פסוק לח:יחדו ככפירים ישאגו. אפשר לפרשו על בני בבל על דרך שאגתי מנהמת לבי ויתכו כמים שאגותי או על חיל מדי הלוכדים בבל על דרך עליו ישאגו כפירים שואג לקראתו הישאג אריה ביער והדומים להם:
פסוק לח:נערו. כעניין שאגו ורז"ל נהגו בזה הלשון על חמור באמרם חמור נוער:
פסוק לט:בחומם. בלילה שנלכדה בבל עשה בלשצר משתה גדול כמו שכתוב בספר דניאל ויצאה היד הכותבת בקיר ההיכל כמו שכתוב וזהו אשית את משתיהם כלומר בעת חמימותם במשתה אשית ברע את משתיהם שנהפך להם השמחה לאבל ולפחד גדול כמו שכתוב אדין בלשאצר סגיא מתבהיל וזיווהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין:
פסוק לט:והשכרתים למען יעלזו. אשכיר אותם באותו המשתה שישנו שנת עולם כי שאר השכורים ישנו בשכרותם ויקיצו אחר כך מיינם אבל אלו ישנו שנת עולם ולא יקיצו וזה למען שהיו שמחים ועלזים בשתותם בכלי בית המקדש וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם ה' שימותו מתוך שכרותם כמו שכתוב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ור' יונה פירש למען יעלזו יתחוללו וירעדו מלשון ערבי עלו אלמות ורעדה שאוחזת מקצת החולים בקרבם למיתה ונראה שישחקו וכן פירשו מזה כי רעתיכי אז תעלזי וי"ת הפסוק כן איתא עליהן עקא ויהון דמן לרוויא בדיל דלא יהון תקיפין וימותון מותא תנינא ולא ייחון לעלמא דאתי אמר ה':
פסוק מ:אורידם. מבואר הוא וכן איך נלכדה:
פסוק מא:ששך. פירשוהו שהוא בבל בא"ת ב"ש:
פסוק מב:עלה על בבל הים. דרך משל אמר כי החיל הגדול שבא עליהם כסו את הארץ וכן ת"י סליק על בבל מלך במשריתיה דסגי כמו ימא:
פסוק מג:היו, וערבה. כמו מדבר כמו כארץ ערבה ושוחה וכן במדבר בערבה:
פסוק מד: ופקדתי על בל בבבל. בל הוא אלוה שהיו עובדים בבבל ופקדתי שישברו אותו וישאו זהבו וכן כתוב בנבואת ישעיה כרע בל קורס נבו:
פסוק מד:והוצאתי את בלעו מפיו. על דרך משל שהיו מביאין לו מנחות על דרך חיל בלע ויקיאנו:
פסוק מד:ולא ינהרו אליו עוד גוים. ענין מרוצה אל החפץ וכן ונהרו אליו כל הגוים ולפיכך נקרא הנהר בזה הלשון לפי שהוא מקום מרוצת המים:
פסוק מד:גם חומת בבל נפלה. הרבוי לפי שהיתה חזקה ורחבה כמו שכתוב חומת בבל הרחבה ופירוש נפלה על ידי המפילים אותה:
פסוק מו:ופן ירך לבבכם. לפיכך אני מבטיחכם שלא תיראו מפני האויב שיבוא אל בבל כי לא ירע לכם ותצאו מתוכם בשלום ובלשצר מלך שלש שנים ובשנה ראשונה באה שמועת מדי שיבאו על בבל וכן בשנה השניה וזהו ובא בשנה השמועה וכן בשנה השלישית זהו ואחריו בשנה השמועה:
פסוק מו:וחמס בארץ. שיבאו חומסים בארץ כשדים:
פסוק מו:ומושל על מושל. זהו כורש הפרסי שמלך אחר דריוש המדי ובשרם שלא ייראו ולא ירך לבבם מכל אלו כי לא ירעו להם אבל ייטיבו וכורש שלח הגלות:
פסוק מז:לכן, וכל ארצה תבוש. כלומר כל אנשי ארצה יהיה להם בושת כי פסיליהם יוכתו וישברו:
פסוק מז:יפלו בתוכה. כי לא יצאו חוץ לעיר להלחם:
פסוק מח:ורננו. כאילו שמים וארץ ישמחו וירננו למפלתם:
פסוק מח:יבא לה. דריוש עם חילו שהם השודדים:
פסוק מט:גם בבל. נותן טעם למה שאמר וכל חלליה יפלו בתוכה כי גם היא היתה סבה לנפול חללי ישראל וכן חללי כל הארץ לפיכך יפלו חלליה:
פסוק מט:גם לבבל. בעבור בבל ועל ידה או פירוש לבבל כמו בבבל וכן וישבו אתו לארץ כמו בארץ הרגתי לפצעי כמו בפצעי:
פסוק נ: פלטים מחרב. אתם ישראל אשר בבבל שנמלטתם מחרב נבוכדנצר וגליתים לבבל הלכו מבבל:
פסוק נ:זכרו מרחוק את ה'. זכרו מזמן רחוק זה שבעים שנה את ה' כלומר עבודת ה' שבטלה וכן ת"י ית פולחנא דה':
פסוק נ:וירושלם. שחרבה תעלה על לבבכם וצאו מתוך בבל:
פסוק נא:בשנו. ואמרו בשנו מאז מעת חרבן ירושלם כי שמענו חרפה שהיו האויבים מחרפים אותנו בגלותינו מירושלם:
פסוק נא:על מקדשי בית ה'. הכל בכלל בית ה' ומקדשו הדביר וההיכל והאולם כל אחד מקדש:
פסוק נב:לכן, יאנק חלל. החלל בעת מותו מוציא הנשמה באנקה וצעקה:
פסוק נג:כי תעלה בבל השמים. לא יועיל לה אפילו תבנה בנינים גדולים ובצורים בשמים וכי תבצר ותחזק מרוב עזה שתגביה למרום בנינה לא יועיל לה כי מאתו יבאו שודדים לה ופי' מאתי כי האל העיר רוח דריוש וכורש לבא אל בבל:
פסוק נג:תבצר. עניין חוזק מן גדולות ובצורות וכן לבצר החומה:
פסוק נד:קול זעקה מבבל. זעקה שם הצעקה ישמעו מבבל:
פסוק נה:כי שודד, ואבד ממנה קול גדול. שהיתה עיר הומיה והיה נשמע בה קול גדול מרוב העם אשר בה שהיו הומים כהמות גלי הים והיה כמו שאון קולם אבד האל ממנה אותו קול:
פסוק נו:כי בא עליה על בבל. כמו ותראהו את הילד והדומים לו:
פסוק נו:חתתה קשתותם. פירשו המפרשים חיר"ק החי"ת במקום שורק וכן ופתחו שעריך תמיד וכת"י אתברא קשתותיהון והנכון בעיני שהוא כמשמעו מן הדגוש ר"ל כאילו בבל חתתה ושברה קשתותם ברוב חטאתיה וזהו שאמר אחריו כי אל גמולות ה':
פסוק נז: והשכרתי. מבואר הוא למעלה בפסוק והשכרתיה למען יעלזו:
פסוק נז:נאם המלך ה'. כי הוא מלך על כל מלך ובידו להסיר המלוכה ממי שירצה ולתתה למי שירצה והוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה וכן שמו וכן הוא:
פסוק נח:כה אמר ה' צבאות חומות בבל. כל אחת מחומותיה הפנימית והחיצונה שהיא רחבה לא יועיל לה חוזק בנינם:
פסוק נח:כי ערער תתערער. ענין שבר והריסה וכן עוררו ארמנותיה ושרשם עור מנחי העי"ן ונכפלו פ"א הפעל ולמ"ד הפעל בערער תתערער כמו ותתחלחל המלכה משרש חיל:
פסוק נח:באש יצתו. יבערו באש:
פסוק נח:ויגעו עמים. ביו"ד האית"ן לבד והיא מעמדת בגעיא כי הגעיא לחסרון היו"ד פ"א הפעל:
פסוק נח:בדי ריק. כמו בריק וכן בדי אש כמו באש ומלת די נוספת בהם מורה על התמדת הדבר והגדלתו וכן בדי שופר בדי ארבה לרוב ופירוש העמים אשר בבבל אם ייגעו להציל עצמם לריק ייגעו כי הצלתם תהיה באש כי מה שיחשב להנצל תבא בהם אש ותשרפם הנה יגיעתם לריק, או פירושו אז יכירו כי יגיעתם בבנין בבל היתה לריק וסוף יגיעתם לאש כמו שאמר שעריה הגבוהים באש יצתו וזה הפי' נראה לי לפי מה שכתוב בנבואת חבקוק כי שם הוא זה הפסוק בשנוי מעט והענין כפול במלות שונות:
פסוק נח:ויעפו. מגזרת פעל:
פסוק נט:הדבר, בלכתו את צדקיהו. כתוב בסדר עולם כי בשנה הרביעית לצדקיהו ירד הוא להקביל פני מלך בבל ושריה שר צבא מנוחה עמו וחזר ובא לו למלכותו בירושלם ולדעת יונתן לא הלך שם צדקיהו אלא שלח שם שריה וכן תירגם כד אזל בשליחות צדקיהו ופירוש את צדקיהו בעבור צדקיהו:
פסוק נט:בשנת הרביעית. דרך הלשון לסמוך הנספר אל המספר וכן בשנת ג' למלכו והדומים לו:
פסוק נט:שר מנוחה. שהיה ריע המלך והיה עם המלך בעת מנוחתו לשוח ולהתענג עמו וי"ת כמו מנחה שר תוקרבתא:
פסוק סא:כבאך. בכ"ף וכן ככלותך:
פסוק סג:אל תוך פרת. הנה מצאנו כי נהר פרת גבול א"י כמש"כ בתורה ובנביאים ובפסוק הזה נראה כי פרת בבבל ושמעתי שהוא נמשך עד בבל:
פסוק סד:ולא תקום. ולא תתקיים כלומר לא תהיה לה תקומה:
פסוק סד:ויעפו. פי' אנשיה שלא יהיה להם כח להלחם כנגד אויביהם:
פסוק סד:עד הנה דברי ירמיהו. לפי שהאריך בספור הרעה הבאה על בבל אמר עד הנה דברי ירמיהו כלומר שזכר על בבל כמו שאמר למעלה עד הנה משפט מואב כמו שפירשנו או אמר עד הנה לפי שמכאן ועד סוף הספר הוא ספור דברים לא נבואת ירמיהו אלא מי שכתב הספר כתב בסוף הספר הגלות והחרבן כמו שכתוב בסוף ספר מלכים ויש לפרש עוד לפי מה שכתוב לדעת החכם הרב הגדול ר' משה בר מימון ז"ל שאי אפשר שלא תפסק הנבואה מהנביא טרם מותו אם בזמן גדול או מעט תפסק ממנו ולפי דעתו זה אפשר לפרש כן עד הנה דברי ירמיהו כלומר כשהשלים נבואת בבל פסקה נבואתו ודבריו ולא נבא עוד:
