פסוק א:כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵעִיר עַל־בָּבֶל וְאֶל־יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי, הכשדים, רוּחַ מַשְׁחִית.
פסוק ב:וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל חילות זָרִים וְזֵרוּהָ, יפזרו אותה וִיבֹקְקוּ, ינפצו וירוקנו אֶת־אַרְצָהּ, כִּי־הָיוּ, יהיו אויביה עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה.
פסוק ג:אֶל, אַל יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ. החיילים הבבלים לא ידרכו את קשתם, וְאֶל, אַל יִתְעַל, יתעלה, ייכנס בְּסִרְיֹנוֹ, בשריונו — אין צורך באלו כי בבל מובסת מראש, וְאתם, הכובשים, אַל־תַּחְמְלוּ אֶל, על בַּחֻרֶיהָ, הַחֲרִימוּ, השמידו את כָּל־צְבָאָהּ.
פסוק ד:וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ.
פסוק ה:כִּי לֹא־אַלְמָן, עזוב יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה — מֵאֱלֹהָיו, מֵה' צְבָאוֹת. ה' חי ושומר את 'רעייתו'. יֵדע הפולש לנחלתו ועושה בה כרצונו, שבעל הנחלה יבוא אתו חשבון כִּי אַרְצָם של הבבלים מָלְאָה אָשָׁם מִפגיעתם בקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. מעבר לחשבונות אחרים שיש לאלוקים עם הבבלים, עונש מיוחד מגיע להם על הצרות שהביאו על ישראל. העובדה שהנביא מנבא את חורבנה של ממלכת יהודה, אין בה כדי להצדיק את מעשי הבבלים.
פסוק ו:כאן באה פנייה לתושבים הזרים המתגוררים בבבל: נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ את נַפְשׁוֹ, אַל־תִּדַּמּוּ, כדי שלא תושמדו בַּעֲוֹנָהּ. בִּרחו מכאן כי המקום אבוד, כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַה', גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ.
פסוק ז:ובדרך משל: כּוֹס־זָהָב היא בָּבֶל בְּיַד־ה', המְשַׁכֶּרֶת את כָּל־הָאָרֶץ. ירמיהו מדמה את בבל של זמנו — לאחר שעלה לשלטון נבוכדנאצר השני, שהיה אחד משליטי העולם הגדולים — לכוס זהב יקרה מלאה יין תרעלה. מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם, עמים, עַל־כֵּן יִתְהֹלְלוּ, יתבלבלו גוֹיִם.
פסוק ח:פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר. מפלתה של בבל תתרחש במהירות יחסית, אפילו בלא מלחמה גלויה. הֵילִילוּ, בכו עָלֶיהָ כל העמים והאנשים הקשורים אל מעצמה זו. ובהצעה לעגנית — קְחוּ צֳרִי, תרופה לְמַכְאוֹבָהּ — אוּלַי תֵּרָפֵא. אולי תועיל לה עצה כלשהי ממומחים פוליטיים וכיוצא בהם.
פסוק ט:ובמענה לקריאה זו: רִפִּאנוּ, ניסינו לרפא אֶת־בָּבֶל, וְלֹא נִרְפָּתָה, נרפאה. עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ, כִּי־נָגַע אֶל־הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ, וְנִשָּׂא עַד־שְׁחָקִים. המשפט של בבל גבוה וגדול מדי, ואין תוחלת למאמצי הסיוע לה.
פסוק י:הוֹצִיא ה' לאור אֶת־צִדְקֹתֵינוּ, את דין הצדק בין עַמנו לבין בבל. בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן אֶת־מַעֲשֵׂה ה' אֱלֹהֵינוּ.
פסוק יא:הָבֵרוּ, בררו, או מרקו, השחיזו את הַחִצִּים, הכינו חצים טובים, מִלְאוּ, אִספו את הַשְּׁלָטִים, מגנים. או: מלאו את אשפות החצים. הֵעִיר ה' אֶת־רוּחַ מַלְכֵי מָדַי ופרס, כִּי־עַל־בָּבֶל מְזִמָּתוֹ, מחשבתו לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי־נִקְמַת ה' הִיא בבבל, נִקְמַת הֵיכָלוֹ.
פסוק יב:אֶל־חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ־נֵס, הרימו דגל, הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר, הָקִימוּ שֹׁמְרִים, הָכִינוּ הָאֹרְבִים. היערכו והכינו את כל צורכי ההתקפה כִּי גַּם־זָמַם ה' וגַם־עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֶל, על יֹשְׁבֵי בָבֶל.
פסוק יג:שֹׁכַנְתְּ, השוכנת עַל־מַיִם רַבִּים של נהר הפרת, ובהיותך עיר נמל ומסחר את רַבַּת אוֹצָרֹת, בָּא קִצֵּךְ, סופך, אַמַּת בִּצְעֵךְ, במידת גזלותייך. חומרת סופך תואמת למידת עוונותייך, או: תעלת גזלותייך. מסופר שהאויב הפרסי פרץ אל העיר בבל דרך אחת מתעלות המים. אמת המים שלך תשמש לך אפוא כאמת המידה לגמול על בצע הכסף שלך.
פסוק יד:נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ: כִּי אִם, אמנם מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק, אחד הגלגולים של החגב, כנראה קודם שהצמיח כנפיים. לעתים מיליוני פריטים ממנו נמצאים במקום אחד. כלומר, גם אם בבל הכבירה תתמלא אנשים כמו ילק, אין לה סיכוי — וְעָנוּ עָלַיִךְ האויבים: הֵידָד. הם ימחצו אותך כמו דורכי הענבים, הדורכים ושרים הידד.
פסוק טו:עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.
פסוק טז:לקראת קוֹל תִּתּוֹ, נתינתו הֲמוֹן מַיִם, המיית הגשם בַּשָּׁמַיִם — וַיַּעַל נְשִׂאִים, עננים מִקְצֵה־אָרֶץ, בְּרָקִים לקראת ירידת המָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו.
פסוק יז:נִבְעַר כָּל־אָדָם שאינו מבין את האמת הזאת, שה' הוא בורא העולם ומנהלו, מִדַּעַת. המוני עובדי האלילים חיים בשקר, בערות וטעות. הֹבִישׁ, התבייש והתאכזב כָּל־צֹרֵף מִפָּסֶל, מהפסלים שעיצב, כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, יציקתו וְלֹא־רוּחַ בָּם.
פסוק יח:הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. כל פסילי האלילים הגדולים של בבל, שהיא חיה מפיהם כביכול, אינם אלא הבל ותעתוע. בְּעֵת פְּקֻדָּתָם, כשתבוא שעת הגמול של הבבלים, גם הם יֹאבֵדוּ.
פסוק יט:כל העולם האלילי יתמוטט, אבל לֹא־כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב, ה', כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיעקב הוא שֵׁבֶט, עַם נַחֲלָתוֹ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
פסוק כ:מַפֵּץ, כלי ברזל שבעזרתו היו מנפצים חומות, סוג של איל נגיחה, אַתָּה לִי, הצבא המדיי-הפרסי, כְּלֵי מִלְחָמָה. וְנִפַּצְתִּי בְךָ, באמצעותך, גּוֹיִם, וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת. אתה מכונת קרב המרסקת ורומסת כל מה שעומד בדרכה –
פסוק כא:וְנִפַּצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבוֹ;
פסוק כב:וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה; וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר; וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה;
פסוק כג:וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ, צמד הבקר שהוא עובד בו; וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים, מושלים ופקידים בכירים.
פסוק כד:וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל־רָעָתָם אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם. נְאֻם ה'. אתם, ישראל הנמצאים בבבל ועמים אחרים שישבו מרחוק, תיווכחו במו עיניכם בעונש שאביא על בבל.
פסוק כה:הִנְנִי פונה אֵלֶיךָ, הַר הַמַּשְׁחִית, בבל. נְאֻם־ה'. אתה הַמַּשְׁחִית אֶת־כָּל־הָאָרֶץ. וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ, אפיל אותך מִן־הַסְּלָעִים, מביצוריך וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה.
פסוק כו:וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה, אבן גדולה שמתחילים בה את הבניין, וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת, ליסודות, כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה. נְאֻם־ה'. היא לא תשוקם עוד.
פסוק כז:שְׂאוּ־נֵס, דגל בָּאָרֶץ, הצבא הצועד או הנאסף לקרב, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם להתקבץ, קַדְּשׁוּ, הכינו עָלֶיהָ — על בבל גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ, קראו למלחמה עָלֶיהָ את מַמְלְכוֹת אֲרָרַט, מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז שהיו סמוכות לבבל, ונחשבו ממלכות ברבריות. פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר, מנהיג גבוה הנושא משרה צבאית, הַעֲלוּ־סוּס, סוסים רבים כְּיֶלֶק, כנחיל חגבים — סָמָר, סוסים זקופים, שכן סוסים מתקיפים נעמדים על רגליהם האחוריות.
פסוק כח:קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם — אֶת־מַלְכֵי מָדַי, אֶת־פַּחוֹתֶיהָ, מושליה וְאֶת־כָּל־סְגָנֶיהָ, פקידיה הבכירים וְאֵת כָּל־אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ של מלך מדי.
פסוק כט:וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל, רעדה, כִּי קָמָה, התקיימו עַל־בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת ה', לָשׂוּם אֶת־אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה, לשממה מֵאֵין יוֹשֵׁב.
פסוק ל:חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם, יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת, מקומות מבוצרים, אך נָשְׁתָה, סרה מהם גְבוּרָתָם, והָיוּ לְנָשִׁים בזמן שהאויבים הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ, כי נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ של בבל.
פסוק לא:ולאחר התקפה גדולה זו רָץ לִקְרַאת־רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד, הרצים יבואו ממקומות שונים לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי־נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה. כל שליח יגיע מצד אחר ויספר שהעיר נלכדה. אין לה תקומה משום מקום.
פסוק לב:וְהַמַּעְבָּרוֹת, מקומות המעבר בנהר בידי האויב נִתְפָּשׂוּ. הוא יכול להעביר בהן את צבאו, ואינו מאפשר לצבא העזר שלנו לעבור שם. וְאֶת־הָאֲגַמִּים, אגמון, צמחיית הסוף והקנים שסביבות מקווי המים והביצות, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, כדרך שנהגו האויבים לעשות, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ, ואינם יכולים לעשות דבר.
פסוק לג:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בַּת, אוכלוסיית בָּבֶל, שהיא עד עכשיו בראשית עלייתה, ועמים רבים נתונים למרמס רגליה כְּגֹרֶן בעֵת שהדורך הִדְרִיכָהּ, כמו גורן שאוספים אליה תבואה לדוש — עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת־הַקָּצִיר לָהּ, כריתתה שלה.
פסוק לד:"אֲכָלַנִי, הֲמָמַנִי, החריד אותי, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל המושל בכיפה, הִצִּיגַנִי כמו כְּלִי רִיק, בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ, כרסו מֵעֲדָנָי, ממאכלי המענגים והֱדִיחָנִי, הרחיק או שטף אותי.
פסוק לה:לכן אשמת חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי, בשרי שנאכל — מוטלת עַל בָּבֶל", תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן. "וְאחריות שפיכת דָמִי — אֶל, על יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים" תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם. עליכם לשלם על כל אלה.
פסוק לו:לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי־רָב אֶת־רִיבֵךְ, ירושלים, וְנִקַּמְתִּי אֶת־נִקְמָתֵךְ, וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ, מקווי המים שנכרו סביב לעיר בבל, וְהוֹבַשְׁתִּי אֶת־מְקוֹרָהּ, מקור מימיה.
פסוק לז:וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים, תלי עפר ואבנים ולמְעוֹן־תַּנִּים, מקום שבו שוכנים יצורי בר, שַׁמָּה, שממה וּשְׁרֵקָה, שריקה של יצורי המקום או של בני אדם המשתוממים על חורבנו, מֵאֵין יוֹשֵׁב.
פסוק לח:הבבלים, או: הכובשים יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ, נָעֲרוּ, צעקו כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת.
פסוק לט:בְּחֻמָּם, בשעה שחם להם, אָשִׁית, אערוך אֶת־מִשְׁתֵּיהֶם כדי שירבו בשתייה עקב החום או ההתלהבות, וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ. בבל תיפול בעת שמחה ושכרות. ואכן מסופר שבלשאצר, מושל בבל האחרון, נהרג תוך כדי משתה, ואיש לא היה מוכן לכך. וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. נְאֻם ה'.
פסוק מ:אוֹרִידֵם כְּכָרִים, כבשים שמנים המושכבים לִטְבוֹחַ, לשחיטה, כְּאֵילִים, כבשים בוגרים עִם־עַתּוּדִים, תיישים. גדולי בבל ייהרגו.
פסוק מא:אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ, 'בבל', וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל־הָאָרֶץ?! כיצד נכבשה הממלכה המפוארת הזו?! אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם?!
פסוק מב:עָלָה עַל־בָּבֶל הַיָּם, שֶׁטף אויבים יטביע את הממלכה ללא מלחמה של ממש. בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה, התכסתה.
פסוק מג:הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה, אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה, אֶרֶץ לֹא־יֵשֵׁב בָּהֵן — בערים כָּל־אִישׁ, וְלֹא־יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן־אָדָם. האימפריה הבבלית תהפוך לאתר ארכיאולוגי ותו לא.
פסוק מד:וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל, האל הראשי שלה, בְּבָבֶל. מפלת בל היא סמל לתבוסת הממלכה. וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוֹ, המתנות והתקרובת שהגישו לו מִפִּיו כביכול, וְלֹא־יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם לכבדו. במשך זמן היה נהוג לחלוק כבוד למושל העיר באמצעות הכרה באלוהיה, אך בעתיד יפסיק האליל להיות פופולרי. גַּם־חוֹמַת בָּבֶל לא תחזיק מעמד — נָפָלָה.
פסוק מה:ושוב פנייה לגולי בבל הישראלים: צְאוּ מִתּוֹכָהּ — מבבל הנכבשת, עַמִּי, וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת־נַפְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף־ה'.
פסוק מו:וּפֶן־יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ, אתם עלולים להיבהל בּגלל שְׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ. מפלת בבל הייתה מאורע מוזר. העיר שנמנתה בין הערים הגדולות בעולם התרבותי של אז נפלה ללא קרב של ממש; בבית המלך השתכרו, ובמקומות אחרים לא שמו לב למתחולל. יש להניח שהמאורעות נכרכו בשמועות רבות ושונות. וּבָא בַשָּׁנָה האחת הַשְּׁמוּעָה וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה האחרת, או באותה שנה הַשְּׁמוּעָה, שמועה נוספת, וְחָמָס בא בָּאָרֶץ, ומֹשֵׁל קם עַל־מֹשֵׁל, יהיו בבבל תהפוכות שלטוניות.
פסוק מז:לָכֵן, כדי להסיר חששות מלבכם אני מודיע לכם את הדבר מראש: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וּפָקַדְתִּי עַל־פְּסִילֵי בָבֶל, וְכָל־אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ, וְכָל־חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ. הם לא יפלו במהלך מסע כיבושים, אלא ייכבשו בתוך ארצם.
פסוק מח:וְרִנְּנוּ עַל מפלת בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, כִּי, כאשר מִצָּפוֹן יָבוֹא־לָהּ הַשּׁוֹדְדִים. נְאֻם־ה'.
פסוק מט:כל זאת יקרה לה מפני שגַּם־בָּבֶל גרמה לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל, גַּם־לְבָבֶל, בגללה נָפְלוּ חַלְלֵי כָל־הָאָרֶץ. ושוב:
פסוק נ:פְּלֵטִים מֵחֶרֶב, הִלְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ, זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־ה', וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל־לְבַבְכֶם, לומר:
פסוק נא:בֹּשְׁנוּ בעבר כִּי־שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה, כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ, כִּי בָּאוּ זָרִים עַל־מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה', אבל עכשיו הזרים המחריבים יושמדו, ועלינו להסיר את החרפה מירושלים.
פסוק נב:לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וּפָקַדְתִּי, אעניש את בבל עַל־פְּסִילֶיהָ, וּבְכָל־אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל. קול אנקת חללי המלחמה יישמע בבבל.
פסוק נג:גם כִּי־תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם, וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ, תחזק ותגביה חומות וביצורים, מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ. נְאֻם־ה'.
פסוק נד:קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים.
פסוק נה:כִּי־שֹׁדֵד, מכריע ה' אֶת בָּבֶל, וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל, שאון הממלכה העצום, ותחתיו — וְהָמוּ גַלֵּיהֶם, השודדים כְּמַיִם רַבִּים, ונִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם של הגלים.
פסוק נו:כִּי בָא עָלֶיהָ עַל־בָּבֶל שׁוֹדֵד, וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ, חִתְּתָה, נשברו קַשְּׁתוֹתָם, כִּי אֵל גְּמֻלוֹת ה', שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם את גמולה.
פסוק נז:וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ, פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ, שליטיה ופקידיה הבכירים וְגִבּוֹרֶיהָ. כל אלה יהיו שיכורים וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. נְאֻם־הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
פסוק נח:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר, וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ. וְיִגְעוּ, יתאמצו עַמִּים לעשות משהו למענה, או: יגיעת העמים בפיתוחה של בבל תצא בְּדֵי־רִיק, לריק, וּלְאֻמִּים בְּדֵי־אֵשׁ, השתדלותם תכלה באש, וְיָעֵפוּ, יתעייפו.
פסוק נט:הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת־שְׂרָיָה, אחיו של ברוך, סופרו של ירמיהו, בֶן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת, עם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה אל בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ, וּשְׂרָיָה היה אז שַׂר־מְנוּחָה, שר הטקסים והדיפלומטיה, הממונה על האופן שבו צריך המלך צדקיהו להתנהל בבואו לבבל כשליט צמית וכנוע המגיש לו מנחה. ירמיהו ידע שיוכל לסמוך על שריה, המשתייך למשפחה המקורבת אליו.
פסוק ס:על כן — וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־תָּבוֹא אֶל־בָּבֶל אֶל, על סֵפֶר אֶחָד, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שבעניין זה, הַכְּתֻבִים אֶל, על בָּבֶל שבהם כמה וכמה נבואות מטילות אימה.
פסוק סא:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־שְׂרָיָה: כְּבֹאֲךָ לבָבֶל, לאחר מסע ממושך וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ שם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק סב:וְאָמַרְתָּ בתפילה: "ה', אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת־בּוֹ יוֹשֵׁב, לְמֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה, כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה בבל". זה הגורל שייעד ה' לבבל באופן כללי.
פסוק סג:וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה, שהוא מעין מגילה קטנה של נבואות, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן, וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל־תּוֹךְ הפְּרָת, כך שהמגילה תשקע במים.
פסוק סד:וְאָמַרְתָּ: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא־תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ — וְיָעֵפוּ. אנשי בבל יהיו יגעים ושבורים מלהתגונן. ירמיהו שלח את שריה לקרוא את הנבואה בבבל, בשפה העברית. כך שלח מסר מחזק לגולי יהודה: הַחזיקו מעמד, הבבלים יאבדו לפניכם. עַד־הֵנָּה דִּבְרֵי נבואתו וקורותיו של יִרְמְיָהוּ.
