פסוק א:לב קמי. כשדים בגימ' דא"ת ב"ש, רוח משחית את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית, רוח טלנ"ט בלע"ז:
פסוק ג:אל ידרוך. הדורך הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו:
פסוק ג:ואל יתעל בסריונו. אל ירפא:
פסוק ה:כי לא אלמן. לא שכחו מלנקום נקמתו:
פסוק ה:כי ארצם. של כשדים:
פסוק ו:נוסו. ישראל מתוך בבל:
פסוק ז:כוס זהב. היתה בבל עד הנה ביד ה' לשכר בה את כל הארץ יין החימה:
פסוק ז:על כן יתהללו גוים. נשתכרו ונשתטו:
פסוק ט:נגע אל השמים משפטה. גבה פורענות' עד אל השמים:
פסוק י:הוציא ה' את צדקותינו. נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו:
פסוק יא:השלטים. אשפות שהחצים נתונים בהם:
פסוק יב:גם זמם ה'. זה ימים רבים:
פסוק יב:גם עשה. את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון:
פסוק יג:אמת בצעך. מדת חמסך ל"א אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע:
פסוק יד:בנפשו. אינשימישימו"ש בלע"ז:
פסוק יד:כי אם. לשון באמת:
פסוק יד:מלאתיך אדם. אמלינך משריית עממין דסגיאין כזחלא:
פסוק יד:וענו עליך הידד. וירימון עלך בקלהון:
פסוק יז:נבער כל אדם. העושה פסל לאלוה:
פסוק יח:בעת פקודתם. כשיפקוד הקב"ה עליהם ועל עובדיהם:
פסוק יט:ושבט נחלתו. יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא:
פסוק כ:מפץ אתה לי. עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה:
פסוק כד:ושלמתי לבבל. אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו בעובדי כוכבים:
פסוק כז:טפסר. לשון חיל (או ל' אדון):
פסוק כז:סמר. הריצי"יר בלע"ז כמו תסמר שערי בשרי (איוב ד׳:ט״ו):
פסוק כט:ותחול. לשון חלחלה:
פסוק ל:נשתה. קפצה כמו גיד הנשה (בראשית לג) שנשה ממקומו:
פסוק לג:כגורן עת הדריכה. הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין:
פסוק לג:עוד מעט. ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית:
פסוק לה:חמסי שארי. צעקת חמסי ומזונתי אשר אכלו שארי:
פסוק לח:נערו. ל' חמור נוער:
פסוק לט:בחומם אשית את משתיהם. אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו:
פסוק לט:למען יעלוזו וישנו. וירדמו:
פסוק לט:שנת עולם. שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ' (בדניאל ה׳:ב׳) בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' (שם) אשתי חמרא וגו' (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג' (שם) ודריוש מדאה קביל מלכותא:
פסוק מ:ככרים. כבשים, (וי"ת) כתורין:
פסוק מא:ששך. בבל בגי' דא"ת ב"ש:
פסוק מב:עלה על בבל הים. חיל גדול כמו הים:
פסוק מד:על בל. על עבודת כוכבים של בבל:
פסוק מד:את בלעו. שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו:
פסוק מד:ולא ינהרו. ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים:
פסוק מו:בשמועה הנשמעת בארץ. השמועה הזאת של בלשצר שנהרג:
פסוק מו:ובא בשנה השמועה. באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר (שם יג) והיתה בבל צבי ממלכות תפאר' גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה:
פסוק מו:ואחריו בשנה. השניה:
פסוק מו:השמועה. הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו:
פסוק מו:ומושל על מושל. דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי:
פסוק מט:גם בבל. היתה לנפול בה חללי ישראל:
פסוק מט:גם לבבל. יפלו חללי כל ארצה:
פסוק נ:פליטים מחרב. ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן:
פסוק נא:כי שמענו חרפה. שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו:
פסוק נב:יאנק חלל. יצעק חלל כשהורגים את האדם בחץ או ברומח והוא גונח כשמוציא הרומח הוא האנקה:
פסוק נג:וכי תבצר. לשון מבצר חוזק:
פסוק נג:מאתי יבואו שודדים לה. מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים:
פסוק נה:נתן שאון קולם. נשמע קול צעקתם:
פסוק נח:תתערער. לשון חפירה ל' ערו ערו עד היסוד (תהילים קל״ז:ז׳):
פסוק נח:בדי ריק. בהרבה ריק שיבא עליהם:
פסוק נט:שר מנוחה. רב תקרובתא על ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה: