פסוק ב:חשבון. ומדמן שם מקום ולפי שמותם הוא מזכיר פורענותם:
פסוק ד:צעיריה. שולטנהא הצעירים מן המלכים:
פסוק ה:מעלה הלוחית. שם מקום הוא מעלת הר:
פסוק ו:כערוער. מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה כן תירגם יונתן ומנחם פי' כערוער שם עץ מעצי היער:
פסוק ט:תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית (במדבר ט״ו:ל״ט) ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ל"ח):
פסוק ט:כי נצא תצא. כי במעופה וחפזון תצאו בגולה ויהיה נצא מגזרת נצה כן חברו מנחם וכן כי נצו גם נעו (איכה ד׳:ט״ו), ויונתן תרגם אעדו כתרא ממואב, תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב:
פסוק י:מלאכת ה'. מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום:
פסוק יב:צועים. מריקים וכן מהר צועה להפתח (ישעיהו נ״א:י״ד) הוא הלוך המעיים בשלשול:
פסוק יב:ונבליהם. חביותיה' של מואבים:
פסוק יב:ונפצו. ישברו כמו איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד׳:ב׳) כל נבל ימלא יין (לעיל יג):
פסוק יג:מכמוש. אשר בטח בו:
פסוק יג:מבית אל. עגל הזהב:
פסוק יז:נודו לו. לשון קינה כמו אל תנוד לו:
פסוק יט:שאלי נס ונמלטה. שאלי מן הנסים והנמלטים ממואב מה נהייתה אם נמלט כלום מהשחית:
פסוק כא:ומשפט בא. ופורענות בא:
פסוק כו:השכירוהו. השקוהו תרעילה עד שישתכר:
פסוק כו:גם הוא. כמו שהיה שחוק לו:
פסוק כז:תתנודד. היית מניד בראשך ומתלוצץ על חרבנו, ל"א כי מדי דבריך בו שהיית מתרונן על חרבנו אתה מתנודד לצאת בגולה וכת"י על דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון:
פסוק כח:בעברי פי פחת. מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקננת באחת מעב' הגומא וכשנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם כך שמעתי ויונתן לא תרגם כן והוה כיונא דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא:
פסוק ל:עברתו ולא כן. שנאתו לישראל לא באמת ולא במשפט:
פסוק ל:לא כן עשו. לא כגמול השיבו לזרע אברה' שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם:
פסוק לא:קיר חרש. עיר מארץ מואב:
פסוק לא:יהגה. גונח כיונים הוגים:
פסוק לב:מבכי יעזר אבכה לך. כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר והיא סמוכה למואב:
פסוק לב:אבכה לך. אבכה בשבילך דוגמת אותו בכי כי גם את תחרבי כמוהו:
פסוק לב:הגפן שבמה. ארץ כרמים היתה:
פסוק לב:נטישותיך. לפי שדימה אותה לגפן דימה את גבוריה לנטישות הגפן:
פסוק לב:עברו ים. הלכו בגולה:
פסוק לב:קיצך. לשון קיץ תאנים וקצך שהיא ל' קץ אין בו יו"ד והצד"י דגושה:
פסוק לג:ונאספה. וכלתה שלא תראה:
פסוק לג:לא ידרוך. ענבים בקול ענות הידד בשמחה כאשר היו עושים:
פסוק לג:הידד לא הידד. שהידד יצעקו לא יהי הידד הראשון כי אם הידד של מנוסת חרב:
פסוק לד:עגלת שלישיה. מדינה גברתנית:
פסוק לו:על כן יתרת עשה. על אשר גאוה עשה לכך אבדו:
פסוק לט:איך חתה הילילו. הילילו עליה ואמרו איך חתה:
פסוק מ:כנשר ידאה. האויב אל מואב:
פסוק מג:פחד ופחת. אלו ב' דברים קשים זה אצל זה שהפחד גורם לו לנוס והפחת מוכן ליפול בו:
פסוק מג:פחת. פוש"א בלע"ז:
פסוק מה:בצל חשבון. שהיא גבוהה ויש לה צל:
פסוק מה:עמדו. הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס:
פסוק מה:מבן סיחון. מעיר סיחון כמו בן ראובן (ביהושע ט):
פסוק מה:וקדקד. אטריפירצד"א בלע"ז ומנחם חברו ל' מקור וי"ת ויקירי לשון יקר:
פסוק מה:בני שאון. אותם שהיו מגביהים קול תפארת: