ארור עושה מלאכת ה' רמיה
בתקופתו של דוד המלך שהה שר צבאו, יואב בן צרויה, באדום שישה חדשים עד אשר הכרית את כל הזכרים של אדום. מדוע לא הכרית גם את הנקבות של אדום? על כך מספרת לנו הגמרא (בבא בתרא כא:) שדוד המלך כבר שאל את יואב את השאלה: "כי אתא לקמיה דדוד (=כאשר בא לפני דוד), אמר ליה (=אמר לו) מאי טעמא עבדת הכי (=מה הסיבה שעשית כך)? אמר ליה (=אמר לו) דכתיב (=שכתוב): 'תמחה את זכר עמלק' ". יואב אמר שבתורה כתוב שיש למחות את הזכרים של עמלק. אמר לו דוד שהזכר ניקוד סגול ואין הכוונה לזכרים. השיב יואב ואמר כי כך למד מהרב בבית הספר. הלך ושאל את הרב כיצד לימדת אותנו בכתה? השיב הרב: זכר בסגול. רצה יואב להרגו נפש משום שעשה מלאכתו רמיה ולא השגיח על תלמידו שילמד כהלכה ומכאן נבעה הטעות המעשית. אמר לו הרב לבל יהרגנו כי הוא נכנס בגדר ארור כדברי הכתוב בפרקנו: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה"(ירמיהו מח י). השיבו יואב שבסוף הפסוק כתוב גם: "ארור מונע חרבו מדם". יש אומרים שאמנם הרגו ויש אומרים לא הרגו.
[ המהרש"א במקום שואל: וכי לא ידע יואב כי שאול הודח ממלכותו מפני שלא הרג את הבהמות של עמלק, ומהו הלך המחשבה של יואב להרוג רק את הזכרים? ומשיב כי יואב חשב שההוראה להשמיד את עמלק ולמחות את זרעו הנה צווי לשאול ולא צווי לדורות, לפיכך דוד חייב לקיים רק את צווי התורה ולא כתוב בתורה להשמיד כל זכר לעמלק אלא רק את הזכרים. כמובן טעה יואב בהבנתו. ]
מורה ישראל חייב להיות זהיר בלמוד תלמידיו
הטעות שטעה רבו של יואב, שלא דקדק לוודא אם תלמידו הבין את אשר למד, מלמדת אותנו עד כמה צריך המורה להיות זריז במלאכתו ולדייק בכל דבר שמקנה לתלמידו. טעות קטנה או חוסר התייחסות לנושא הנלמד עלולים לגרום בכיה לדורות. לוא השמיד יואב את כל עמלק כפי שהתורה צוותה היו נמנעים מיליוני הרוגים מעם ישראל במשך אלפי שנים מאז יואב ועד ימינו. כמו כן היו נמנעות מלחמות רבות ובלי ספק העולם היה מגיע לתיקונו. טעותו של המורה גרמה בשגגה לנהרי נחלי דם של בני ברית ושאינם בני ברית.
המהר"ל (גבורות ה' עמ' כז) כותב כי לא רק הרב צריך להיזהר בכל הקשור לתלמיד אלא כל אדם שיש לו חלק בחינוך הילד חייב להיזהר שלא תצא תקלה מתחת ידו. בין היתר כותב המהר"ל: "חסרון השורש יתגלה... בענפים ביותר, כי ענין זה הענף שבו יתגלה כח השורש, לפיכך חטא השורש יתגלה בענפים ביותר ממה שנראה בשורש עצמו". אם כן טעות קטנה של מלמד ילדי ישראל, בכל תחום שהוא, עלולה לפגום בנפש הילד ולפעמים ללא אפשרות לתקן.
גם בתחום המידות ויראת ה' משפיע המחנך על החניך. כאשר רואה הילד את הוריו או מחנכיו נאמנים למצוות התורה וכל הנהגתם עולה בקנה אחד עם רצון ה' הבא לידי ביטוי בהלכה ובהשקפה היהודית, חודרים הדברים לתודעתו ומשפיעים בעקיפין על אישיותו.
יש שילוט לערי המקלט ואין שילוט בעליה לרגל
בכמה מקומות מצאנו שהתורה מייחסת חשיבות מירבית לחינוך הילד. נביא להלן כמה דוגמא אחת.
ההלכה מחייבת את בית הדין לשלט את כיוון הנסיעה לערי מקלט. הפסוק אומר: "תכין לך הדרך"(דברים יט ג) על כך אומרת הגמרא: "תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'מקלט' היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם"(מכות י:). כוונת הדברים: התורה שחסה על חיי האדם מישראל ציוותה להכין דרכים רחבות ברוחב של ששה עשר מטרים כדי לאפשר נסיעה מהירה לערי המקלט לבל יצליח גואל הדם לתפוס את הרוצח ולהורגו. אך בכך אין די. התורה צוותה לשלט את הדרכים כדי שהרוצח לא יצטרך להתעכב כדי לשאול על כיוון הנסיעה ולבזבז זמן יקר בדרכו אל עיר מקלטו.
שואלים בעלי המוסר: הרי יש מצוה לעלות לרגל שלש פעמים בשנה ומדוע לא ציוותה התורה להציב שלטים בדרכים המובילות לירושלים כדי שעולי רגלים לא יצטרכו לבזבז זמן ולדפוק על בתי העיירות לדעת את כוון הנסיעה?
התשובה לכך הינה חינוכית. התורה ירדה לסוף דעתו של אדם. כאשר הרוצח ממהר להגיע לעיר המקלט ואינו יודע את הדרך, צריך להיכנס לבית הקרוב ולשאול כיצד לנסוע כדי להגיע לעיר מקלטו. הילדים ששומעים את השאלה מתעניינים לדעת מה הכוונה עיר מקלט ומי נס לשם. האב צריך לספר לבני ביתו על אדם מישראל שרצח בשגגה וחייו נתונים בסכנה ולכן הוא שואל כדי למהר ולהגיע לעיר מקלטו לבל ייהרג על ידי גואל הדם. בני הבית שמעו בינתיים על רצח ועל סכנת חיים הנשקפת לרוצח בשגגה. זאת רצתה התורה למנוע ממבוגרים, וקל וחומר ילדים, לשמוע על רוצח, אפילו שרצח בשגגה. כי דבר שאדם שומע או רואה נקלט היטב בתודעתו ולא בנקל אפשר להסיר רשמים אלה בפרט מלבם של צעירי הצאן. לפיכך ציווה הקב"ה להכין שלוט מתאים ואז הרוצח לא יכנס לבתים לשאול על כיוון הנסיעה כי השלטים מיידעים אותו בדרוש לו.
מאידך, אדם העולה לרגל בשלש הרגלים, או בהזדמנות אחרת, כאשר הולך כדי לראות כוהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראלים במעמדם ולספוג קדושה ויראת שמים, למטרה זו כדאי למנוע ממנו שילוט ולהביא לכך שעולי הרגלים ייכנסו לבתים וישאלו בנוכחות הילדים היכן הדרך לירושלים ואבותיהם ידריכו אותם. כאשר השואלים הולכים לדרכם והילדים שואלים את אבותיהם מהי ירושלים ומדוע חייבים לעלות אליה יסבירו ההורים לילדיהם על קדושת המקדש, על השראת השכינה בירושלים, על הכוהנים והלויים הצדיקים העושים מלאכתם נאמנה ועל גדולי התורה והיראה שבעיר, אשר מדריכים את התושבים ואת הכוהנים והלויים כיצד לעבוד במקדש ולשמור על כל פרטי ההלכה, טוהר המידות וביסוס השקפות התורה.
אם כן מצאנו כיצד שיחה טבעית ופשוטה מחדירה קדושה וטהרה אצל הילדים והרי בטבע הילדים לשאול מתוך סקרנות וגם כדי ללמוד, והדרכה נכונה של המחנכים תעצב את אישיותו של הילד. לכן חייב המחנך וחייבים ההורים לדעת ללמד את הילדים דברים מדויקים כי טעות המשתרשת אצל ילד קשה לעקרה כפי שמצאנו אצל יואב שלמד בטעות שיש להרוג את הזכרים של אדום ולא למחות את זכרם ומזה צמחה תקלה שהעיבה לדורות.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - מלכים'