פסוק א:למואב, אלהי ישראל. כי הוא לקח נקמת ישראל מהם:
פסוק א:נלכדה קריתים. העיר שנקראת קריתים ואפשר שיש שני מגדלים בעיר לפיכך נקראת בלשון שנים:
פסוק א:הובישה המשגב. העיר הנקראת המשגב ויונתן תרגם בהיתו מבית רחצניהון ואתברו:
פסוק ב:אין עוד, בחשבון חשבו. לשון נופל על הלשון הוא צחות הלשון וכן מדמן תדמי ועקרון תעקר:
פסוק ד:נשברה, צעוריה. כתוב בוי"ו וקרי צעיריה ביו"ד ואחד הוא ותרגם יונתן שלטניהון ואפשר שכנה הכתוב הגדולים בלשון צעירים על דרך גנאי:
פסוק ה:כי מעלה הלחות. כתיב וקרי הלחית וי"ו ויו"ד מתחלפים כמשפט וזה הפסוק הוא בנבואת ישעיהו בשנוי מלות מעט אמר כי יעלה מואב מעלה הלוחית שהוא מקום גבוה אולי יחשבו להשגב שם ויעלו עלה ובכה:
פסוק ה:בבכי יעלה בכי. וכפל בכי לחזק הענין:
פסוק ה:חורונים. שנים הם חורון עליון וחורון תחתון:
פסוק ה:צרי צעקת שבר שמעו. וצריהם ישמעו מהם צעקת שבר שיצעקו לשברם וצרי כמו וצרים וכן חלוני שקופים אטומים כמו חלונים והדומים להם רבים כמו שכתבנו בספר מכלל:
פסוק ו:נסו מלטו נפשיכם ותהיינה. נפשיכם תהיינה במקום שימלטו:
פסוק ו:כערוער במדבר. כמו כערער בערבה כלומר אחר שתצאו מעריכם ותנוסו תהיינה עריכם כמו הערוער במדבר והוא עץ גדל במדבר בארץ ציה ותרגם יונתן והוו כמגדל ערוער דשרן בשכונין במדברא:
פסוק ז:כי יען בטחך במעשיך. במקניך ובקניניך וכן ואיש במעון ומעשיהו בכרמל ות"י באוצרתיך ובתי גנזך:
פסוק ז:גם את תלכדי. כלומר גם את כמו הגוים האחרים שאין להם אוצרות כמוך ולא היו בהשקט זמן רב כמוך כמו שאמר שאנן מואב וגו' לפיכך אמר גם את כי לא יועילוך אוצרותיך שהיית בוטחת בהם גם לא יועילך כמוש אלהיך כי גם הוא יצא בגולה:
פסוק ח:ויבא, ועיר לא תמלט. ועיר מהם לא תמלט כי אל כל עיר יבא השודד:
פסוק ח:אשר אמר ה'. כמו כאשר וכן ותאכל מצות אשר צויתיך כמו כאשר:
פסוק ט:תנו ציץ למואב. כנף ותרגום סנפיר ציצין ואמרו רז"ל אלו הם סנפירים שפורחין בהם אמר תנו כנף למואב כנף שיפרח בו ויצא מהרה מארצו זהו שאמר כי נצא תצא ענינו כי עוף תעוף מן כי נצו גם נעו שענינו מלא הניצה כי בכח הנוצה יעוף העוף לפיכך ממשל ההליכה המהרה בנוצה ונצא מקור והאל"ף תמורת ה"א וכן תצא והיה משפטו תצא בדגש בפלס תטה אלא שבא הנח תמורת הדגש כמו שבא כן במקומות רבים ויונתן פירש ציץ כמו ציץ הזהב וכן תרגם אעדו כיתרא מן מואב ארי מגלא תגלי:
פסוק י: ארור. יקלל מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מהרוג ואמר זה במואב מה שלא אמר כן בשאר האומות כי קצף ה' גדול עליו לפי שהאל הזהיר את ישראל ואמר אל תצר את מואב והם הרשיעו לעשות להם:
פסוק י:מלאכת ה'. כי מהשם תבא להם זאת הצרה מאשר הרע לישראל ומרוב גאותו לרוב שלותו עד שהגדיל על ה' כמו שאומר:
פסוק י:רמיה. מי שהוא מרפה ידו מהרע להם וכפל הקללה לחזק הענין:
פסוק יא:שאנן מואב. הנו"ן פתוחה כי הוא לשון עבר:
פסוק יא:ושקט הוא אל שמריו. כמו על שמריו ודימה אותו ליין שעומד על שמריו והוא היין הטוב כי בהרקת היין מכלי אל כלי ילך ריחו וטעמו ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקט בארצו:
פסוק יא:לא נמר. שרשו נמר על משקל מרד והוא מבנין נפעל וענינו לפי מקומו נתחלף או פי' ענין רפיון וחלישות כתרגומו לא פג וכן על כן תפוג תורה אל תתני פוגת לך ויפג לבו וכן בדברי רבותינו ז"ל וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא כלומר שמא תחלש דעת הצבור וכן אמרו גוף קשה יין מפיגו כלומר מחלישו ומתיש כחו וכן פי' לא נמר לפי תרגומו כלומר שלא נחלש כח היין וריחו:
פסוק יב:לכן הנה ימים באים, צועים וצעוהו. צועים מן הקל וצעוהו מן הדגוש וענינו מגלים ומסיעים אותו ממקומו שהיה בו שוקט עד הנה וכן צועה ברוב כחו ותרגם יונתן בזוזין ויבזונון:
פסוק יב:וכליו יריקו. לפי שהמשיל אותו ליין שלא הורק מכלי אל כלי אמר וכליו יריקו:
פסוק יב:ונבליהם ינפצו. נבליהם שבהם היין כמו ונבל יין ינפצו ינפצו אותם וישברו אותם וזה דרך משל כמו שפירשנו ותרגם יונתן ונכסיהן ירוקנון וטב ארעהון יגמרון. ואדוני אבי ז"ל פירש ינפצו כמו יריקו מתרגום ותער כדה ונפצה והוא כפל ענין לחזק:
פסוק יג:ובוש מואב מכמוש. שהיו בוטחים בכמוש אלהיהם:
פסוק יג:מבית אל מבטחם. שהיו בוטחים בעגל שהיה בבית אל מבטחם בסגול הטי"ת ומה שסמך שסמ"ך להם לישראל להודיעם כי מה שהרעו לישראל לא בצדקתם אלא בעון ישראל שבטחו בבית אל:
פסוק טו:שדד מואב ועריה עלה. כבר פירשנו כי מנהג הלשון לדבר פעם לשון זכר ולשון נקבה כי ידבר לשון זכר כנגד העם ויבא לשון נקבה כנגד הכנסה ופי' עלה נפסק רוצה לומר המון עריה נפסק וכן יצועי עלה כעלות גדיש ותרגם יונתן וקרויהון חרבא ואדוני אבי ז"ל פירש ולעריה עלה השודד:
פסוק יח:רדי מכבוד. מהכבוד שהיית בו שלא היית חסרת דבר:
פסוק יח:ושבי בצמא. רוצה לומר שבי בגלות שתהיי צמאה לכל טוב, ישבי כתיב וקרי ושבי והכתיב ר"ל שתהיה מיושבי בצמא:
פסוק יט:אל דרך. כמו על דרך וכן אל ההרים לא אכל:
פסוק יט:שאלי נס ונמלטה. אומר ליושבי ערוער שתעמוד על דרך ותשאל הנסים והנמלטים משאר ערי מואב שבא להם תחילה האויב תשאל מה נהיתה כלומר מה רעה נהיתה בהם ואמר נס ואמר נמלטה כלומר אם איש ואם אשה:
פסוק יט:ונמלטה. מלעיל והוא נפעל עבר כלומר ואשר נמלטה:
פסוק כ:הגידו בארנון. כי ארנון גבול מואב והאויב מהגבול שכנגדו:
פסוק כד:הרחוקות והקרובות. הרחוקות הם שעל הגבולים והקרובות הם אשר בתוך הארץ:
פסוק כה: נגדעה קרן מואב. מלכות מואב ולפי שהקרן היא גבוה על כל אברי הבהמה נקראת המלכות קרן שהיא גבוהה במעלה על כל העם וכת"י מלכות:
פסוק כה:וזרועו. שריו וחייליו כי הם זרוע המלך והעם וחזקם כמו וזרועות הנגב וכן תרגם יונתן ושלטניהון אתברו:
פסוק כו:השכירוהו. על דרך משל אמר לאויבים השכירוהו כוס החימה:
פסוק כו:כי על ה' הגדיל. כשראו בצרת ישראל הגדילו פיהם עליהם ועל ה' שאמרו שלא יוכל להצילם ותרגם יונתן ארי על עמא דה' אתרברבו וכן אמר בנבואת צפניה כי חרפו ויגדילו על עם ה' צבאות:
פסוק כו:וספק מואב בקיאו. לפי שהמשילו לשכור אמר וספק בקיאו רוצה לומר כמו שהשכור מתגולל ומתהפך מצד אל צד בהקיאו היין ששתה וספק בגופו לארץ כן יעשה מרוב צרותיו ותרגם יונתן וידרשון מואבאי באתריהון. קיאו, שם. בפלס ריבו, דינו:
פסוק כו:והיה לשחוק גם הוא. כמו שישחקו על השכור ואמר גם הוא כמו שהוא שחק ולעג על ישראל כן ישחקו וילעיגו עליו גם הוא:
פסוק כז:ואם לוא השחוק היה לך ישראל. בדרך השאלה אמר אם לא היה לך לישראל לשחוק כי תהיה אתה לשחוק:
פסוק כז:אם בגנבים נמצא. הנמצא ישראל בגנבים שתשחקו עליו כמו שישחקו ויריעו על גנב כמו שאמר ויריעו עלימו כגנב:
פסוק כז:כי מדי דבריך בו תתנודד. כי בכל עת שהיית מדבר בו על גלותו היית מתנודד כאדם השמח בדבר ומתנודד בעבורו בעצמו ומכרכר וי"ת ועל דחדיתון על תבריה דישראל וגו' כבעמוד:
פסוק כח:עזבו, והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת. כמו היונה שתשים קנה בצדי הפחתים כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה כי מפני הפחת לא יוכלו לעבור אליה ופחת היא חפירה ושוחה עמוקה ותרגום כי כרו שוחה ארי כרו פחת ויונתן תרגם והוו כיונה דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא:
פסוק כט:שמענו. מאמר הנביא בלשון האומות שיאמרו על מואב כן שמענו שהיה מתגאה מואב מאד בעודו בשלותו וכפל לשון הגאוה כמה פעמי' לרוב הגאוה:
פסוק ל:אני ידעתי, עברתו. שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר על הגוים שכניו מרוב גאותו:
פסוק ל:ולא כן בדיו. אני ידעתי כי לא יתקיימו דברי כזביו שהיה מדבר בגאותו כן וכן אעשה:
פסוק ל:ואני ידעתי נאם ה'. פי' לא יתקיימו דברי כזביו שהיה אומר בגאותו כי תבא עליו הרעה:
פסוק ל:כן בדיו. אמת כמו כן בנות צלפחד דברות:
פסוק ל:לא כן עשו. בני מואב כמו שחשבו ויונתן תרגם קדמי גלן אמר ה' עובדי רברבניהון ולא תקנין יקריהון ולא כדכשר עבדו ואנחנו בפירושינו קשרנו מלת בדיו עם כן ואע"פ שהאתנח במלת כן וכן דעת יונתן וכן הוא הענין בפסוק של ישעיהו ויש לפרשו על דרך הטעם ועברתו לא כן לא נתקיימה עברתו:
פסוק לא:על כן על מואב איליל. הנביא מדבר על לשון עם מואב:
פסוק לא:קיר חרש. שם עיר מערי מואב ובישעיה קיר חרשת:
פסוק לא:יהגה. יהגה מואב ויהגה הוא ענין צפצוף הפה בקול ויללה וכן אהגה כיונה ויונתן תרגם קיר חרש כרך תוקפיהון ותרגם יהגה דוון:
פסוק לב:מבכי. יאמר שאר עם ערי מואב כשישמע בכי עם יעזר:
פסוק לב:אבכה לך. כלומר בעבורך הגפן שבמה כי ידעתי כי כן יהיה לך כמו ליעזר ואלה הערים שזכר למואב כבר לקחום ישראל מיד האמורי כמו שכתוב בתורה אבל כשגלו ראובן וגד חזרו מואב וישבו בהם והגפן שבמה כמו הארץ כנען חסר הנסמך פי' הגפן גפן שבמה וכבר פי' בספר ישעיה כי גפן משל על העם שיהרגו האויבים מקצתם ויוליכו בגולה מקצתן וזהו שאמר נטישותיך עברו ים והנטישות הם פארות הגפן המתפשטות והם משל על הגוים:
פסוק לב:על קיצך על בצירך שודד נפל. ובישעיה על קיצך ועל בצירך הידד נפל וקיצך הוא פירות הקיץ לחים ויבשים ובזמן הקציר והבציר היו בהם האויבים שוללים ובוזזים:
פסוק לג:ונאספה. ובישעיה ונאסף ופי' יאסף מהם אל מקום אחד או פירושו ענין כליון מן אסוף אסיפם:
פסוק לג:ומכרמל. מקום שדות זריעה ועצי פרי:
פסוק לג:ידרוך. פירוש לא ידרוך הדורך כמו שהוא בישעיה:
פסוק לג:הידד הידד לא הידד. הוא קריאת הדורכים בעת הדריכה אומר הידד שהיה מנהג הדורכים לקרוא עתה לא יקראו ות"י לא יצרו עצורים ולא ירימון בקלהון:
פסוק לד:מזעקת, עגלת שלישיה. עגלת כמו עגלה הת"יו במקום ה"א וכן ותועבת לאדם לץ אף גילת ורנן אל תתני פוגת לך והדומים להם שכתבנו בספר מכלל ופירוש שלישיה גדולה או בת שלש שנים כי היא הטובה וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא עליה הרעב ואמר כי מצער ועד חורונים תלך מואב הלוך וזעקה ויונתן תרגם עגלת תלתית רבתא:
פסוק לד:למשמות יהיו. ונמרים שם מקום בארץ מואב ואמר שיהיו למשמות כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים ואין שם ירק ועשב כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו:
פסוק לה:והשבתי. מעלה במה, מעלה בהמה קרבן על הבמה:
פסוק לו:על כן לבי למואב. מדבר הנביא על לשון העם שאמר כל אחד מהם כך:
פסוק לו:על כן יתרת עשה אבדו. התוי"ו במקום ה"א כמו שכתבנו במלת עגלת אמר על כן לבי יהמה כי יתר הנכסים וההמון שקבץ אבדו ועשה חסר מלת אשר כאילו אמר עשה וכן לעם עליה אשר עליה הדרך ילכו בה אשר ילכו בה:
פסוק לז:כי כל. אמר קרחה בראש כי כן דרך בני אדם שתולשין שער ראשיהם על אבל וכן אמר וכל זקן גרועה כי הזקן תפארת הפנים ובעת האבל יגלח האדם אותה להסיר תפארת פניו וכן אמר מגולחי זקן וקרועי בגדים וכן תרגם יונתן וכל דקניהון גלוח ולא אמר כל זקן מגולחת ואמר גרועה לגנאי:
פסוק לז:על כל ידים גדודות. בפלס מלוכה חלושה וענינו שריטות בבשר וכן לא תתגודדו:
פסוק לח:על כל גגות מואב. בגלוי יעשה מספד בגגות שיראום בני אדם וכן ברחובות:
פסוק לט:איך חתה. מלעיל בשני פשטין לשון עבר:
פסוק לט:הילילו. צווי או עבר:
פסוק לט:איך הפנה ערף. איך הפנה ערפו לנוע מפני אויביו ולא עמד בפניהם:
פסוק לט:בוש. פעל עבר על משקל הבקר אור כשהפכה ערף היה לו בשת לפי שהיה לשחוק והוא היה שוחק על ישראל בגלותם:
פסוק מ:כי כה, כנשר ידאה. האויב יעוף כנשר ויבא מהרה עליהם והאויב הוא נבוכדנצר:
פסוק מא:נלכדה הקריות. הקריות לשון רבות ואמר נלכדה לשון יחידה כי כל הקריות ילכדו מהרה כעיר אחת וכן והמצדות נתפשה על זה הדרך והקריות הם הערים שהם במישור והמצדות הם שהם במקום גבוה ויתכן לפרש הקריות שם עיר מערי מואב וכן מצאנו על קריות ועל בצרה ואע"פ שנכנסה עליו ה"א הידיעה הנה כמוהו בקרקר בסכות וי"ת ותתכביש כרכא ומצדתא יתאחדן:
פסוק מא:כלב אשה מצרה. שהיא מצרה בעת חבליה כשכורעת לילד וכן תרגם יונתן דעקא לה בחבלהא ומצרה מפעלה מן ובהצר לו והוא פעל עומד כלומר כואבת ועומדת בצרה:
פסוק מד:הניס. כתיב ביו"ד כלומר מי שהניס בניו ומקנהו כמו הניס את עבדיו ואת מקנהו והקרי הוא הנס אומר על עצמו ושניהם יהיו בהם נסים ומניסים:
פסוק מד:פחת. היא חפירה גדולה ועמוקה:
פסוק מד:אליה אל מואב. הכנוי קודם הידיעה כמו ותראהו את הילד:
פסוק מה: בצל חשבון עמדו מכח נסים. אותם הנסים מערי מואב מפני האויב חשבו להנצל בצל חשבון מרוב כח אנשי העיר והעיר שהיתה בצורה כי כבר בימים הקדמונים יצאה אש מחשבון כשהיתה אמורי:
פסוק מה:ותאכל פאת מואב. לפיכך חשבו להשגב בה עתה ואדוני אבי ז"ל פי' כי הנסים מכח אויביהם עמדו בצל חשבון ויונתן תרגם על דאשתמעו ליתבי חשבון גלו אתקצר חיליהון ערקו:
פסוק מה:אש יצא. בלשון זכר וכן אש לא נופח:
פסוק מה:פאת מואב. כלומר עד הפאה שלא נשאר בה דבר או הוא דרך משל על הגדולים וכן תרגם יונתן וקטילו רברבי מואב:
פסוק מה:וקדקד בני שאון. ג"כ משל על הראשים לפיכך כנה אותה בקדקד ופירוש בני שאון שהיו אנשי שאון והומיה ומדברי גבוהות וכן תרגם יונתן ויקירי בני אתרגשותא:
פסוק מו:אוי לך. הענין כמו שכתוב בתורה אך המלות שונות:
פסוק מז:ושבתי שבות מואב. כיון שאמר באחרית הימים היא עתידה וזה יהיה בימות המשיח וכן שבות בני עמון שאומר אחרי זה ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון ג"כ יהיה לעתיד וכן אומר בנבואת צפניה על שתי האומות האלה שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום ואמר זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם ה' צבאות כמו שאומר בנבואה זו כי על ה' הגדיל ואומר שם עוד כי בזה כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים וזה לא יהיה עד ימות המשיח ואע"פ שנתבלבלו האומות היום אפשר שנתפזרו במקומות קרובים מארצם ואף על פי שנתערבו באומות אחרות אפשר שנשאר שום זכר להם:
פסוק מז:באחרית הימים. תשב כל אומה ואומה בארצה וכולן תהיינה תחת ממשלת ישראל כמו שאומר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
פסוק מז:עד הנה משפט מואב. לפי שהאריך בספור הרעה הבאה עליו אומר עד הנה ומשפט ענינו גזרה הבאה עליהם בדין ומשפט:
