פסוק א:למואב. ר״ל על מואב אמר כה אמר ה׳ וכו׳:
פסוק א:הוי אל נבו. יללה יהיה אל נבו:
פסוק א:הובישה וכו׳. כאשר נלכדה קריתים נתביישה מאד:
פסוק ב:אין עוד. מעתה לא יהיה עוד ההלול והשבח של מואב:
פסוק ב:בחשבון. בהיות האויבים בחשבון חשבו עליך רעה והוא לשון נופל על לשון:
פסוק ב:לכו. ואמרו לכו ונכריתנה מהיות עוד גוי:
פסוק ב:מדמן. גם העיר מדמן תהיה נכרתה וגם הוא לשון נופל על לשון:
פסוק ב:אחריך. בכל מקום שתברח תלך החרב אחריך להרגך:
פסוק ג:מחורונים. יהיה נשמע מעיר חורונים:
פסוק ג:שוד. כי שם יהיה שוד ושבר גדול:
פסוק ד:צעיריה. הבנים הקטנים שהלכו בשבי:
פסוק ה:כי מעלה הלוחית. אשר בעת יעלה במעלה הר הלוחית להשגב בהר:
פסוק ה:בבכי יעלה בכי. את הבכי יעלה בבכי ר״ל בכל פעם יגביה קול בכי למעלה:
פסוק ה:כי במורד חורונים. לפי שבמורד חורונים שהיתה בשפל היו הצרים משמיעים צעקת שבר כי הרגו אנשיה וצעקו במר נפש ולכן עלה במעלה הלוחית להשגב בהר:
פסוק ו:נוסו. כאלו הנביא מייעץ אותם לברוח להמלט נפשם:
פסוק ו:ותהיינה. כאומר עזבו העושר ואף כי תהיו חסרים מכל טוב כמו אילן ערוער הגדל במדבר החסר מכל לחלוחית מ״מ טוב להציל את הנפש:
פסוק ז:כי יען. כי בעבור אשר כל בטחונך וחשקך היה במעשיך הם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקבצת ולזה לא רצית לעזבם ולברוח מהם:
פסוק ז:גם את תלכדי. לכן מלבד שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא שגם את תלכדי בידו:
פסוק ז:ויצא כמוש בגולה. הוא האלוה של מואב ויצא גם הוא בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מזהב וכסף וכהניו עמו ושרי מואב:
פסוק ח:אל כל עיר. מערי מואב:
פסוק ח:לא תמלט. אף אחת מהן:
פסוק ח:המישור. ערי המישור:
פסוק ח:אשר אמר ה׳. ר״ל הואיל וה׳ אמר כן יקום:
פסוק ט:תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור״ל בחפזון תצא בגולה:
פסוק ט:מאין. ממה שאין מי יהיה יושב בהן:
פסוק י:ארור וכו׳. אמר כנגד המשחיתים ארור יהיה מי שיעשה במרמה מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום:
פסוק י:וארור וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:שאנן מואב מנעוריו. מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו:
פסוק יא:ולא הורק. דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה:
פסוק יא:על כן. הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר״ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי:
פסוק יב:ושלחתי וכו׳. אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה:
פסוק יב:וכליו יריקו. ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר״ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין:
פסוק יג:ובוש מואב מכמוש. יכלמו מכמוש אלהיהם כי אז יראו שאין בו כח להציל והבל נחלו:
פסוק יג:כאשר וכו׳. כמו שנתביישו ישראל על כי בטחו בעגל הזהב שעמד בבית אל כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש:
פסוק יד:איך תאמרו. אל מול מואב יאמר איך תאמרו וכו׳ וכאומר ואיו אם כן גבורתכם:
פסוק טו:ועריה עלה. המון עריה נפסק ונסתלק:
פסוק טו:נאום המלך וכו׳. ר״ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה:
פסוק טז:מהרה מאד. מאד תמהר לבוא וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יז:נודו לו. דרך השומע מאבדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל:
פסוק יז:כל סביביו. אשר הכירו בו:
פסוק יז:מטה עוז. בענין הגבורה היה כמטה חזק:
פסוק יז:מקל תפארה. בענין היופי והעושר:
פסוק יח:רדי מכבוד. מן הכבוד שהיה לך מאז רדי ממנה ושבי בצמא כדרך הגולים:
פסוק יח:כי שודד מואב. האויב ששדד כל ארץ מואב עלה גם בך ושחת מבצריך ולא יכלת להשגב בהן מפני האויב:
פסוק יט:אל דרך וכו׳. היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית:
פסוק כ:הוביש מואב. עיר מואב ראש המקום נתביישה כי גם היא חתה ונשברה ולכן עשי יללה וזעקי במר נפש:
פסוק כ:הגידו בארנון. העומדת בגבול ארץ מואב:
פסוק כא:ומשפט בא. משפט אלהים בא אל הערים היושבים בארץ המישור וחזר ופירש אל חולן וכו׳ והם שמות מקומות:
פסוק כד:הרחוקות והקרובות. הרחוקות מארנון והקרובות לה:
פסוק כה:נגדעה. נכרתה ממשלת מואב וכח זרועו נשברה:
פסוק כו:השכירהו. מאמר הנביא אל מול האויב תנו למואב הרבה שכר ויין למען ישתכר ר״ל הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור:
פסוק כו:כי על ה׳ הגדיל. ר״ל שדבר גדולות על ה׳ לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל:
פסוק כו:וספק. וכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השכור ור״ל ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת ולפי שהמשיל לשכור אמר לשון הנופל בשכור:
פסוק כו:גם הוא. כמו שהיו לו לשחוק בעת גלו לבבל כן יהיה גם הוא לשחוק:
פסוק כז:ואם לא. וכי לא היה לך ישראל לשחוק האם היה נמצא בחבורת גנבים לשחוק בו אשר מתי שדברת ממנו היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים:
פסוק כח:עזבו ערים. לכן בגמול זה אתם יושבי מואב עזבו הערים ונוסו משם והסתירו לשכון על הסלע:
פסוק כח:והיו כיונה. ר״ל שמה תהיו בטוחים מן האויב כי לא יוכל לקרב אליכם ותהיו אם כן כיונה העושה לעצמה קן בעברי פי הפחת לבל יוכלו אנשים לקרב אליה מפני הפחת:
פסוק כט:שמענו. מאמר הנביא בשם העכו״ם הנה שמענו את גאון מואב אשר נתגאה מאד:
פסוק כט:גבהו וכו׳. כפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הגאוה:
פסוק ל:עברתו. מה שברוב גאותו הוא מתמלא עברה על העכו״ם להשמיד ולאבד:
פסוק ל:ולא כן. אבל לא כן יהיה כי אין לאל ידו:
פסוק ל:בדיו. הדברים שהוא בודה מלבו ומגזם לא עשו כן כי לא יצלח בהם ולא יקיים מחשבתו:
פסוק לא:על כן. הואיל וגאה מאד והושפל גאותו לכן איליל על מואב ואמר הנביא בלשון אנשי מואב שהם יילילו:
פסוק לא:ולמואב כולה. על כל מואב אזעק:
פסוק לא:יהגה. ר״ל לבי יהגה ויהמה:
פסוק לב:מבכי יעזר. מעין הבכי שבכיתי על אבדן יעזר, בזה הענין עצמו אבכה בעבורך על אבדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים:
פסוק לב:נטישותיך. התפשטות ענפיך עברו את הים רצה לומר הגולים גלו למרחוק:
פסוק לב:עד ים יעזר נגעו. היו מנוגעים ונגפים עד הים הסמוך ליעזר:
פסוק לב:על קיצך. על פירות הקיץ וענבי הגפן חנה האויב השודד:
פסוק לג:ונאספה. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא תגדל שם מאומה:
פסוק לג:לא ידרוך הידד. לא ידרכו ענבים בקול ענות הידד (דרך דורכי הענבים לצעוק הידד לזרז זא״ז וכן נאמר הידד כדורכים יענה לעיל כה):
פסוק לג:הידד לא הידד. ר״ל הנה מאז היה נשמע קול הידד אבל מעתה לא ישמע קול הידד וכפל הדבר לחוזק:
פסוק לד:מזעקת חשבון. ר״ל מן הזעקת של חשבון עד אלעלה הנה נתנו קול רם להיות נשמע עד יהץ:
פסוק לד:מצוער. ר״ל וכן מן הזעקה של צוער עד חורונים שהיה נשמע עד יהץ:
פסוק לד:עגלת שלישיה. ר״ל כן יגדל בך הזעקה אתה ארץ מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר:
פסוק לד:מי נמרים. מי נהר נמרים יהיו שממה ר״ל יחרב מימיה ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ותכלה המרעה:
פסוק לה:מעלה במה. לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם:
פסוק לו:על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב:
פסוק לו:כחלילים יהמה. כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב:
פסוק לו:אל אנשי. בעבור אבדן אנשי קיר חרש:
פסוק לו:על כן. על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו:
פסוק לז:קרחה. כי ימרטו שערות ראשה וישאר קרח:
פסוק לז:גרועה. יתלשו השערות ונחסר מהם:
פסוק לז:גדודות. שריטות בבשר מחמת צער ואבל:
פסוק לז:שק. כיסוי שק וגם הוא ענין צער ואבל:
פסוק לח:כולה מספד. בכולם ישמע קול מספד:
פסוק לח:אין חפץ בו. אין בו צורך:
פסוק לט:איך חתה הילילו. ביללה יאמרו איך חתה איך הפנה עורף מול האויב בעת נסה והנה נתבייש:
פסוק לט:לשחוק. כל סביביו ישחקו עליו והוא יהיה להם למחתה ופחד כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם:
פסוק מ:כנשר ידאה. האויב יעופף כנשר ויפרוש כנפיו לבוא אל מואב ר״ל חיש קל יבוא וכנשר המעופף:
פסוק מא:נלכדה הקריות. כ״א מהערים תהיה נלכדה וכ״א מהמגדלים תהיה נתפשה:
פסוק מא:כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד:
פסוק מב:מעם. מהיות עוד עם:
פסוק מב:הגדיל. דבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת גלו ישראל כי אמר אז שאין יכולת בהמקום לעזור את עמו:
פסוק מג:פחד וכו׳. עליך מואב יבוא פחד ופחת ופח ר״ל צרות משונות ומרובות:
פסוק מד:הנס. מי שינוס ממקום הפחד:
פסוק מד:יפול וכו׳. ר״ל אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית:
פסוק מד:שנת פקודתם. השגחת הבאת הרעה הראויה להם:
פסוק מה:בצל חשבון עמדו מכח נסים. ר״ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד:
פסוק מה:כי אש וכו׳. ר״ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר״ל האויב יצא משם להאבידם:
פסוק מה:מבן סיחון. היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק מה:ותאכל. האויב האביד שארית מואב:
פסוק מה:וקדקוד. ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור״ל אבדו השארית וראשי העם:
פסוק מו:אבד עם כמוש. העם שעובדים לעכו״ם כמוש הנה נאבד:
פסוק מז:ושבתי. אשיב בני השבי ממואב:
פסוק מז:באחרית הימים. ר״ל אחר זמן רב:
פסוק מז:עד הנה. ר״ל עד הנה נאמר משפט פורעניות של מואב:
