הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה, בְּכָתְבוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל־סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. בשנה הרביעית ליהויקים כתב ברוך את דברי ירמיהו מפיו על מגילת ספר. יהויקים שרף את המגילה, וברוך כתב ספר חדש. נבואה זו שנאמרה באותו הזמן, מיועדת לברוך לֵאמֹר׃
פסוק ב:
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ, בָּרוּךְ׃
פסוק ג:
אָמַרְתָּ: אוֹי־נָא לִי, כִּי־יָסַף, הוסיף ה' יָגוֹן עַל־מַכְאֹבִי שכבר היה לי. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי. ברוך היה מזכירו הצמוד של ירמיהו, וחלק מהביזיון או ההתנגדות שעוררה הנבואה כֻּוון גם אליו, כפי שנרמז גם בעניין הקודם. יתר על כן, הנביא זוכה ברגעי הנבואה, שבהם הוא קשור עם ה' וחש בקרבתו, שאינם מנת חלקו של סופרו ומשרתו, החווה בעיקר את צרותיו ואת מצבו האומלל.
פסוק ד:
כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה את אֲשֶׁר־בָּנִיתִי ביהודה, ובית המקדש בכלל זה אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר־נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ, עוקר וְאֶת־כָּל־הָאָרֶץ הִיא — הפורענות תקיף.
פסוק ה:
וְאַתָּה בתקופה זו של חורבן כללי תְּבַקֶּשׁ־לְךָ גְדֹלוֹת?! אַל־תְּבַקֵּשׁ. כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־כָּל־בָּשָׂר, נְאֻם־ה', וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ־שָׁם. עליך להסתפק בהבטחה שתישאר חי למרות המהומות וההרג שמסביב.
