יָגַעְתִּי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי

בפרקנו מתבררת מצוקה שברוך היה נתון בה בשמשו כסופרו האישי של ירמיה:

"הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בְּכָתְבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ד’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ בָּרוּךְ: אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף ד’ יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי: כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו כֹּה אָמַר ד’ הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס... וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת אַל תְּבַקֵּשׁ כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר נְאֻם ד’ וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם:"

דברי ברוך - 'יָגַעְתִּי' ו'לֹא מָצָאתִי', עומדים בבסיס האמרה הידועה (מגילה דף ו:): "אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי, אַל תַּאֲמֵן!". אך זו בדיוק הייתה תלונתו של ברוך! תרגום יונתן ביאר את כוונתו וכתב: "ונבואה לא אשכחית". התרגום מרמז שברוך התרעם (וראה מכילתא דרבי ישמעאל, בא, ד"ה לאמר), שהמשרתים הידועים של הנביאים (יהושע, אלישע) - זכו לקבל נבואה! ואילו הוא, ברוך, קיים בעצמו את  ה'יָגַעְתִּי' – אך הוא לא זכה למצוא  נבואה – שהיא ה"מְנוּחָה" שהוא חפץ בה.

ירמיה נצטווה להודיע לברוך, שלא יבקש "גְדֹלוֹת" לעצמו; והוא יקבל כ"שָׁלָל" (שכר) - את הצלת נפשו, למרות הרעה שתגיע על הארץ.

באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון וילך תשע"ג