בכתבו וכו׳. בעת שכתב מגילת איכה ומה שאמר את הדברים האלה ר״ל שהזכיר בה המאורעות הרעות אשר ייעד על יהודה וישראל אשר כן באו וזהו מ״ש למעלה קח לך מגילת ספר וכו׳ (לעיל לו):
פסוק א:
על ספר. אמר ספר ע״ש סופו כי אחר שיכתב נעשה ספר: ר״ל ירמיה אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב על ספר:
פסוק ג:
כי יסף ה׳. ה׳ הוסיף לי יגון על המכאוב שמאז כי מאז ששמעתי ממך נבואת הפורעניות הוכאב לבי ועתה בכותבי המגלה כאלו כבר נעשתה נתוסף בי יגון:
פסוק ג:
יגעתי באנחתי. ואני עיף ויגע במה שאני מתאנח תמיד ודואג על ביאת הפורעניות:
פסוק ג:
ומנוחה לא מצאתי. כאומר הנה מה שאני כותב לך המגלה ולא אחר הוא על כי מה שאני משמש אותך תדיר ולומד ממך ומדוע אם כן לא שרתה עלי הנבואה ולמה נשתניתי משאר תלמידי הנביאים ורק את הרע קבלתי ולא את הטוב:
פסוק ד:
אשר בניתי. ר״ל ישראל שעשיתים כבנין יפה הנה עתה אהרסם ואאבדם:
פסוק ד:
ואת אשר נטעתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:
ואת כל הארץ היא. ר״ל כל מקומות א״י תהיינה הרוסות ונתושות:
פסוק ה:
ואתה תבקש. ואיך אתה מבקש עתה דברי גדולות היא הנבואה שתשרה עליך מחדש:
פסוק ה:
אל תבקש. כי הואיל וישראל גולים אין מקום שתשרה הנבואה מחדש:
פסוק ה:
כי הנני. ר״ל אבל שכרך יהיה עם כי הנני מביא רעה וכו׳:
פסוק ה:
את נפשך. אתן לך לשלל כי תציל נפשך כאלו שללת אותה לעצמך:
פסוק ה:
על כל המקומות. בכל המקומות שתהיה הולך בגולה יהיה לך נפשך לשלל ולא תמות:
