פסוק א:הדבר אשר היה וכו׳. הוא הדבר הנאמר אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו (לקמן מ״ב) ולפי שהדבור היה להשיב על שאלת השרים בדבר ההליכה למצרים לזה הקדים לומר שירמיהו היה נמצא עמהן ולא הלך גולה לבבל עם כי אסרוהו עם הגולים כמ״ש בענין כי חזר נבוזראדן והתירו ובא אל גדליהו וגם הקדים לספר הסיבה אשר בעבורה רצו ללכת למצרים ולזה שאלו מירמיה לשאול פי ה׳ ואח״ז אמר מה השיב המקום ע״ז:
פסוק א:אחר שלח אותו וכו׳, מן הרמה. כי כשצוה נבוזראדן להוציאו מחצר המטרה ישוב בתוך העם כמ״ש למעלה וכשחזרו אנשי כשדים לקחת את העם בשבי להוליכם גולה בבלה לקחו גם את ירמיה עמהם והביאו את כולם אל העיר רמה כשהם אסורים באזקים ומשם שלחו נבוזראדן כמ״ש בענין:
פסוק א:בקחתו אותו. בעת שלקח אותו מבין הגולים והוא היה אסור בתוך כל גלות וכו׳:
פסוק ב:ויקח. לפי שארכו הדברים אמר שוב ויקח:
פסוק ב:ה׳ אלהיך דבר וכו׳. ר״ל יודע אני שאתה נבאת להם בשם ה׳ את הרעה הזאת וכו׳:
פסוק ג:ויבא. וכן הביא את הרעה והוא עשה את הרעה ולא גבר נ״נ בכח ידו:
פסוק ג:ולא שמעתם בקולו. ר״ל מה שנבאת להם בשם ה׳ להשלים עם מלך בבל לעבדו:
פסוק ד:ועתה. ר״ל הואיל ולא בכח ידו גבר נ״נ כ״א בחמת ה׳ בעוונם ואתה הלא הזהרתם להשלים עמנו א״כ אין עליך אשמה ולכן אתיר אותך היום מן האזיקים ואם טוב וכו׳:
פסוק ד:ואשים את עיני. להשגיח בך:
פסוק ד:חדל. מנע לבוא אתי לבבל:
פסוק ד:לפניך. ר״ל ברשותך:
פסוק ד:אל טוב. אל מקום הטוב והישר בעיניך וכו׳:
פסוק ה:ועודנו לא ישוב. ועדיין ירמיה לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב ואמר לו ושובה אל גדליה וכו׳ והוא מקרא קצר:
פסוק ה:או אל כל הישר וכו׳. כאומר אין אני מכריח אותך ללכת אליו אלא או שוב אליו או לך אל כל מקום הישר בעיניך:
פסוק ה:ארוחה ומשאת. פרס מבית המלך ותשורה:
פסוק ה:וישלחהו. שלחו לנפשו:
פסוק ו:המצפתה. כי במצפה ישב:
פסוק ז:אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים:
פסוק ז:המה ואנשיהם. גם המה שמעו גם אנשיהם שמעו:
פסוק ז:כי הפקיד וכו׳, בארץ. עשאהו פקיד וממונה בארץ:
פסוק ז:וכי הפקיד אתו. ואשר הניח עמו אנשים ונשים וכו׳:
פסוק ח:וישמעאל וכו׳. וגם ישמעאל וכו׳ באו המה ואנשיהם:
פסוק ט:אל תיראו וכו׳. ר״ל אל תפחדו מהכבדות עול עבודת הכשדים ושבו בארץ ועבדו את המלך באמונה לבד וייטב לכם כי הוא לא יכביד העול:
פסוק י:הנני יושב במצפה. ר״ל לא אלך מזה ומוכן אני תמיד לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו במהלכם דרך פה לבלי חת להרע לכם וכאומר הלא המלך הפקיד אותי ויש לאל ידי למנעם מלעשות לכם רעה:
פסוק י:ואתם אספו. ר״ל מעתה אל תחושו פן יקחום האויב כי מאספיו יאכלום:
פסוק י:אשר תפשתם. אשר אחזתם לשבת בהן (אף כי עתה באו ולא תפשו עדיין אמר אשר תפשתם כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת):
פסוק יא:אשר במואב וכו׳. אשר ברחו שמה בעת מלחמת נ״נ:
פסוק יא:כי נתן. אשר עזב שארית ליהודה ואשר הפקיד וכו׳:
פסוק יב:אשר נדחו שם. בעת המלחמה:
פסוק יג:אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים (וחזר וכתבו כאן להסמיכו למקרא של אחריו):
פסוק יד:שלח. גירה אותו בך להכותך מכות נפש וכאומר והוא קבל מאמריו:
פסוק טו:אלכה נא. עתה אלך ואכהו נפש עד לא יכוך:
פסוק טו:ואיש לא ידע. מי הכהו ועל מה הוכה:
פסוק טו:ונפוצו. יהיו נפוצים מכאן ולא ישאר שארית:
פסוק טז:אל ישמעאל. על ישמעאל:
