פסוק א:הנבואה הט"ו תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחרי שלוח אותו נבוזראדן וכולי עד הדבר אשר היה אל ירמיהו הנביא על הגוים. ויש בנבואה הזאת י"ז פרשיות. הראשונה, הדבר אשר היה אל ירמיהו. השנית, וישמעו כל שרי החיילים. השלישית, ויוחנן בן קרח. הרביעית, ויהי בחדש השמיני. החמישית, וישמע יוחנן בן קרח. הששית, ויגשו כל שרי החיילים. הז', ויהי מקץ עשרת ימים. הח', ויהי ככלות ירמיהו. הט', ויאמר עזריה. הי', ויהי דבר ה' אל ירמיהו. הי"א, הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים. הי"ב, לכן כה אמר ה' צבאו'. הי"ג, ויענו את ירמיהו. הי"ד, ויאמ' ירמיהו אל כל העם. הט"ו, ויאמר ירמיהו אל כל העם ואל כל הנשים. הי"ו, כי כה אמר ה' הנני נותן אל פרעה. הי"ז, הדבר אשר דיבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה וגו'. ושאלתי בדברי הנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו הדבר אשר היה וגו', וזה כי לא מצינו כאן נבואה כלל כי אם ספור מה שאמר לו נבוזראדן וסיפור ענין גדליה בן אחיקם ומיתתו, ואיה אם כן הדבר אשר דבר ה' אליו אחרי שדיבר לו נבוזראדן ובדרש אמרו שדבר ה' היה מה שנאמר אחר דברי נבוזראדן ושובה אל גדליהו, ואינו נכון כי הם דברי נבוזראדן לא דבר השם, והרד"ק כתב שדבר ה' הוא מה שכתוב אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו, ויקשה עליו למה תלהו בדברי נבוזראדן באומרו אחרי שלח אותו וכולי:
פסוק א:השאלה השנית מי אמר לנבוזראדן שהשם דיבר את הרעה הזאת על ירושלם ושהיה בעבור שחטאו לו ולא שמעו בקולו, ולמה האויבים ההם ונבוזראדן ונבוכדנצר חמלו וריחמו על ירמיהו והם לא ריחמו על בית ה', ומה ראו אם כן בירמיהו האם מפני שניב' רעה על ירושל' הלא גם על בבל ניבא רעה וחרבן ומי הגיד להם דברי הנבואות ואיך יחסו כל זה להשגחת השם והם בלתי מאמינים בה:
פסוק א:השאלה השלישית מה ראה ישמעאל בן נתניה להרוג את גדליה בן אחיקם והוא לא עשה עמו רעה, וכל שכן בהיותו יושב לבטח אתו והנה ישמעאל היה מזרע דוד ולמה ירע בעיניו שיהיה שארית לבני יהודה בארצם ומדוע בחר להסיר מיהודה ומירושלם משען ומשענה שריד ופליט ללא סבה:
פסוק א:השאלה הרביעית בדברי שרי החיילים לבוא לגור במצרים והיא שאם היה דעתם ורצונם לבוא למצרים ולשבת שם על כל פנים כמו שגלו בדבריהם באחרונה למה זה שאלו את דבר השם על ידי הנביא, ומדוע נשבעו לפניו כאשר ידבר אליהם כן יעשו ולא ישובו ממנו, וכאשר הודיעם דבר השם אז אמרו בפי' שבכל צד ילכו שמה ומוטב היה משיהיו שוגגין בדבר מיהיו מזידין ולמה אמרו שברוך בן נריה מסיתו על זה ומה לו לברוך תועלת בשבתם בארץ:
פסוק א:השאלה החמישית בדברי הנשים המקטרות שאמרו כי עשה נעשה וגומר לקטר למלכת השמים וגומר כאשר עשינו אנחנו ואבותינו וגומר ונשבע לחם ונהיה טובים ורע לא ראינו כי איך אמרו שהיו טובים ולא ראו רעה והלא ראו חורבן ירושלם וגלות עמו וכל הרעה אשר מצאם על זה ואיך העיזו פניהם לדבר שוא וכזב כזה:
פסוק א:השאלה השישית הנבואה אשר באה לירמיהו על נבואת ברוך בן נריה אמרת אוי נא לי יסף ה' יגון על מכאובי וגומר, איך אמר שנאמרה לו בשנה הרביעית ליהויקים מלך יהודה, והנה הכתוב מעיד כאן שהיתה בכותבו את הדברים האלה מפי ירמיהו והם מה שזכר למעלה מאשר הלכו למצרים ומה היחס שהיה לנבואה ההיא עם הזמן והמלך יהויקים ההיא שבעבורו יוחסה שם, ובכלל השאלה הזאת למה לא נזכרה בתוך הנבואות אשר ניבא בימי יהויקים וזכרה במקום הזה אחרי חרבן הבית ורדת הגולה מצרימה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בספורי הנבואה הזאת הוא להודיע רשעת בני יהודה ואנשי ירושלם, כי הנה נבוזראדן רב הטבחים עם היותו איש רע מעללים מרשעי אומות העולם ומלך בבל עצמו לא עשו כלה בבני יהודה והפקידו את גדליה בערי יהודה והשאירו עמו ההמון ודלת העם ובנות המלך וחיילים אחרים מאשר ברחו מירושלם, וגם הוציאו את ירמיהו מתוך השבויים והגולים להיותו נביא השם ודבר נבוזר אדן אליו דברי שלום ואמת בהוראתו שהיה חרבן ירושלם דבר השגחיי מאת השם ית' בחטאת יושביה יען לא שמעו בקולו, אמנם בני יהודה לא היו כן כי מהם הרגו את גדליהו בן אחיקם וישבו את היהודים אשר אתו והיו יותר אכזריים בזה מן הכשדים, והנשארים בהם שאלו את פי ה' והכעיסוהו במעשיה' ודברי תועבותם באמרם שלא נחרבה בעבור העבודה זרה שעבדו אלא מפני שחדלו מלקטר ולנסך לה כראוי ולכן נגזרה עליהם גזרה שבארץ מצרים יתמו ושם ימותו וכמו שיתבאר זה בפסוקים:
פסוק א:הדבר אשר היה אל ירמיהו וכו' עד וישמעו כל שרי החיילים ראוי שתדע שהיה דרך הנביאים כלם ליחס נבואותיהם לזמן מלך מהמלכים שניבאו בימיהם כאילו תאמר בירמיהו הנבואות אשר ניבא בימי מלכות יאשיהו או בימי מלכות יהויקים או בימי מלכות צדקיהו, ואחרי שנחרב ירושלם ולא היה עוד מלך לבית יהודה הוצרך הכתוב ליחס נבואת ירמיהו שניבא אח"כ לדבר נרשם מהכשדיים ומפני זה אחר חרבן ירושלם וגלות צדקיהו כשבא הכתוב לספר נבואות ירמיהו יחס אותם לזה הזמן רוצה לומר אחרי שלוח אותו נבוזר אדן כששלחו בהיותו אסור בזיקים בתוך הגלות, ולא אמר הכתוב אם כן הדבר אשר היה על נבואה פרטית אלא על כל הנבואות והספורים שיבאו אח"כ בספר הזה שייחס אותם לפעל הזה לפי שלא היה כבר מלך ביהודה ליחסם אליו, גם אחשוב שאמר הכתוב כן לפי שמצינו לירמיהו נבואות אחרי החרבן ויקשה איך ינבא בהיותו גולה ואין נבואה שורה מתוך עצבון, לכן אמר שהיה דבר ה' אל ירמיהו לפי ששלח אותו נבוזראדן להוציאו מהשביה ודיבר על לבו לבוא ואז התנבא. והותרה בזה השאלה הא'.
פסוק ב:והנה נבוזראדן עם היותו רב הטבחים ושר ההורגים נפש ונוגעים בחלל שהוא מה שיורה על גודל אכזריותו כי לכן מנה אותו נבוכדנצר להיות שר ונגיד במלחמה על ירושלם, לקח את ירמיהו מבין השבויים הגולים מבני יהודה שהיה אסור בזיקים עמהם ופתח חרצובות שביו ואמר לו ה' אלקיך דבר את הרעה אל המקום הזה ירושלם רוצה לומר אני יודע שאתה נבאת כל זה על העיר הזאת בשם ה' אלהיך, (ג) ויבא ויעש ה' כאשר דבר רוצה לומר לא אחשוב שכח נבוכדנצר וכח שריו וחייליו עשה הדבר הזה כי השם בהשגחתו עשאו הכל ולא הם, ושלא נעשה הדבר הזה מפני זכות נבוכדנצר אלא מפני רשעת בני יהודה וחטאתם וז"א כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה מהחרבן לזאת הסבה והנה הגיעה הידיעה הזאת לנבוכדנצר ולנבוזראדן באמצעות יהויכין והשרים מבני יהודה שהלכו עמו גולים לבבל שהם הודיעו להם ענין ירמיהו ונבואותיו אשר ניבא על מלכי יהודה ועל ירושלם, ואולי מזה התעורר נבוכדנצר כמו שזכרתי למעלה לעלות על ירושלם כי לא האמינו מלכי ארץ כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם אם לא בנבואות נביאיה, ואחשוב שגם גדליה בן אחיקם שהיה עם מלך בבל הודיעו זה ולכן הפקיד אותו נבוכדנצר על ערי יהודה והפקיד עמו את ירמיהו, גם ידעו נבוכדנצר ושריו מה שניבא ירמיהו מהמוסרות ומוטות ששלח את מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ושאר המלכים ביד מלאכיהם לאמר כה אמר ה' הנה נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי ועבדו אותו כל הגוים וגומר, ושהיה הנביא מתרה בצדקיהו שיכנס ויכנע ביד מלך בבל ולכן היה נבוכדנצר ושריו אוהבים לירמיהו בעד שמועתו, ואולי שעל זה עצמו אמר נבוזראדן כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו שהחטא הוא שצוה אותם לעבוד את מלך בבל ולהכנע לפניו והם לא שמעו בקולו ולכן היה להם הדבר הזה מהחרבן.
פסוק ד:ואמר נבוזראדן לירמיהו שבעבור שהוא היה מנבא לעבוד את מלך בבל לכן פתח אותו מהזיקים והם שלשלאות הברזל שהיו על ידיו ואם ירצה לבוא עמו לבבל יבא וייטיב לו ואם רע בעיניו לבוא ילך וישב במקום אשר ירצה, (ה) ואומרו ועודנו לא ישוב ושובה אל גדליה ענינו ופירוש ועודנו ירמיהו לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב, ואמר לו ושובה אל גדליה אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם שהיו נאספים להשאר שמה עמו או אל כל הישר בעיניו ללכת לך, וי"ת ואם לית את צבי למיתב ותוב לות גדליה בר אחיקם, ואמר ויתן לו ארוחה ומשאת ואמרו המפרשים שענינו מנחה, ולי נראה שארוחה אינה אלא דבר קצוב דבר יום ביומו כי צוה על אחיקם לתת לו מתבואות הארץ מחלק המלך ארוחת תמיד לירמיהו כל הימים, (ו) ובזה האופן נשאר ירמיהו במצפה עם גדליה בתוך העם הנשארים עמו שמה. והותרה עם מה שזכרתי בזה השאלה הב':
פסוק ז:וישמעו כל שרי החיילים וגומר עד ויהי ביום השני להמית את גדליהו. לפי שבבוא הכשדיים לירושלם ברחו משם אנשים רבים ובהיותם בשדה הקימו להם שרים להתנהג על פיהם, לכן אמר כאן ששמעו שרי החיילים אשר בשדה רוצה לומר שהיו בורחים ומפוזרים בכפרים כי הפקיד מלך בבל מתחת ידו את גדליה בן אחיקם בארץ יהודה, וכי ברצון המלך היה שיאספו אליו נשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא הוגלו רוצה לומר כי לא יחפוץ מלך בבל ביותר גולים ממה שיש לו, (ח) ולכן באו להתחבר עם גדלי' המצפתה וגם היו שם עמו ישמעאל בן נתניהו שהיה מזרע המלוכה ושרים אחרים ואנשיהם, (ט) ולפי שהיה גדליה עבד מלך בבל נשבע להם שישבו בטח ושלא יראו מהיותם עובדים לכשדיים שהיא עם פחות כי לא יעבדו את הכשדיים כי אם את מלך בבל לבדו, וישבו בארץ ושגדליה יעמוד במצפה כדי לעכב ולמנוע את הכשדים שלא יבאו בארץ, וצוה אותם שיאספו התבואות יין ושמן וקיץ והם פירות הקיץ כאילו תאמר ענבים ותאנים ושאר הפירות, (יג) האמנם יוחנן בן קרח ושאר השרים (ד) גילו את אזן גדליה שמלך בני עמון שהיה שמו בעלי"ס בסמ"ך הוא שלח את ישמעאל שיבא ויתחבר אליו בערמה כדי שימצא מקום להרע, ולא האמין להם גדלי' כי חשב שבקנאתם אותו היו מוציאים עליו הדיבה הזאת, (טו) ויוחנן בן קרח חשש אולי גדליה בעבור שהיו האומרים רבים לא שמע אליהם ולכן הוא בסתר אמר אליו אלכה נא ואכה את ישמעאל ואיש לא ידע מי הרגו ולא על מה הרגו, (טז) ולא שמע גדליה לדבריו אבל אמר לו אל תעשה הדבר הזה כי שקר אתה דובר על ישמעאל.
