פסוק א:וַיְצַו אֶת האיש אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ, לֵאמֹר: מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת, ככל שהאמתחות יכולות להכיל. וְשִׂים כֶּסֶף של כל אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כשם שהוחזר להם כספם בפעם הקודמת,
פסוק ב:אך הפעם – וְאֶת גְּבִיעִי המיוחד, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף – במצרים העתיקה היה לעתים הכסף יקר אף מזהב, שכן מרבצי זהב היו מצויים במזרח אפריקה ובמקומות נוספים בקרבת מצרים, אבל כסף יובא אליה בדרך כלל מאסיה. תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת האח הַקָּטֹן וְשים שם גם אֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ. וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.
פסוק ג:הַבֹּקֶר אוֹר, האיר, וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.
פסוק ד:הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ: קוּם עכשיו, רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים, וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? האשם אותם בגנבה.
פסוק ה:הֲלוֹא גביע זֶה, שגנבתם מבית יוסף, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ. ומעבר לכך – וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ. אין זה גביע פשוט, אלא גביע מזל וניחוש בעבורו. הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. בגנבת הגביע ממארחיכם נהגתם בכפיות טובה ובטיפשות, שהרי גנבתכם נחשפה מיד.
פסוק ו:וַיַּשִּׂגֵם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק ז:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. לא ייתכן כלל לחשוד בנו במעשה כזה, כפי שכבר הוכחנו:
פסוק ח:הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן. הרי האיש אשר על הבית אמר שאיננו חייבים דבר, ושהכסף שמצאנו אינו אלא מטמון, ובכל זאת מחמת הספק השבנו כסף זה כשחזרנו מארץ כנען, וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב?!
פסוק ט:ומתוך ביטחונם המלא שאיש מהם לא גנב, הצהירו האחים: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, אם תמצא את הגביע אצל מי מאתנו – וָמֵת, וְגַם אֲנַחְנוּ כולנו נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.
פסוק י:וַיֹּאמֶר: גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא. אכן ראוי היה שהפושע יידון למוות, ואתם – בתור שותפיו – תהיו עבדים, ובכל זאת, אני מציע הצעה נוחה יותר: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד. אין בכוונתי להרוג את הפושע, אלא רק לקחת אותו כעבד, וְאילו אַתֶּם – תִּהְיוּ נְקִיִּם, כיוון שלא חטאתם תשתחררו מכל עונש.
פסוק יא:וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה, וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ לביקורת.
פסוק יב:וַיְחַפֵּשׂ הממונה, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה, הן בשל הנימוס הן משום שידע היכן מצוי הגביע, ואילו ניגש מיד לאח הקטן, היה הדבר מחשיד. על כן ערך את בדיקתו לפי גיליהם של הבנים. וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן.
פסוק יג:וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם, מתוך זעזוע, בושה, חוסר אונים ואימה מתוצאות הדבר ולאות אבל. וַיַּעֲמֹס כל אִישׁ את שקו עַל חֲמֹרוֹ. וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.
פסוק יד:וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא, יוסף עוֹדֶנּוּ שָׁם. מתברר שליוסף היתה סיבה להישאר בביתו. וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה. שוב השתחוו לו.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף כְּשר גדול: מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?! הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. הרי חכמתי וגדולתי ידועות לכם. האם לא חששתם שאדע לאן נעלם הגביע? אינני יכול להבין מה היה השיקול שעמד מאחורי איוולת זו.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הרי הגביע נמצא אצלנו?! הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ. איננו מסוגלים להסביר את הדבר. הוא בא משמים. הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. עווננו התגלה, וכיוון שבאנו כחבורה אחת – קח את כולנו לעבדים.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר יוסף: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת. לא אנהג בניגוד לצדק וליושר. הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ – הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד כעונש, וְאַתֶּם מן הסתם לא ידעתם דבר על הגנבה, ולכן אין לי כל טענות כלפיכם – עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.
פסוק יח:וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. כאן בולט יהודה כאח הדומיננטי והאחראי. וַיֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, בבקשה, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי. הרשה לי לדבר דבר. אינני מתכוון רק להביע הסכמה או סירוב להצעתך, אלא לשטוח לפניך את כל השתלשלות האירועים שברקע, כפי שאני מבין אותם. וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, אל תכעס אם אחזור על דברים ידועים, ואנסחם בסגנון שלי, כִּי מבחינתנו כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. אתה הנכבד ביותר בסביבה, ועל כן אנחנו מדברים אתך מתוך אימה וכבוד, ובכל זאת אבקש ממך רשות לדבר לפניך.
פסוק יט:אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו בפעם הקודמת, בין שאר השאלות, לֵאמֹר: ״הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח?״
פסוק כ:וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: ״יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן יחסית, וְאָחִיו של בן הזקונים הזה מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ. הוא בנה היחיד של אשה זו שנותר בחיים, ומלבד עובדה אובייקטיבית זו – וְאָבִיו אֲהֵבוֹ במיוחד״.
פסוק כא:וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: ״הוֹרִדֻהוּ אֵלָי – וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו, אנהג בו יפה ואשים לב אליו במיוחד״.
פסוק כב:וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: ״לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, כי וְעָזַב אֶת אָבִיו, אם הוא יעזוב את אביו – וָמֵת האב״.
פסוק כג:וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: ״בכל זאת, אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי״.
פסוק כד:וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי – וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי.
פסוק כה:וַיֹּאמֶר אָבִינוּ לבסוף: ״שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״.
פסוק כו:וַנֹּאמֶר: ״לֹא נוּכַל לָרֶדֶת, לשוב למצרים. אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ – וְיָרַדְנוּ, כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ״.
פסוק כז:וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: ״אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי.
פסוק כח:וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי, וָאֹמַר שיערתי בהתאם לנתונים: אַךְ טָרֹף טֹרָף. יעקב לא היה בטוח בדבר, שכן איש לא מצא את גופת יוסף, אלא רק סימנים שמהם עולה שנטרף. וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה.
פסוק כט:וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן, ואז, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. זִקְנתי תהיה הרבה יותר גרועה מכפי שהיא, ואהיה אפוף ברעה כשאסתלק מן העולם״.
פסוק ל:עד כאן שחזר יהודה את מה שאירע. כעת הוא חוזר אל עצמו: וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, כשאחזור הביתה, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ, וְנַפְשׁוֹ של האב קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הבן,
פסוק לא:וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר – וָמֵת מרוב צער. וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. בכך נהרוג את אבינו.
פסוק לב:יהודה מסביר מדוע הוא המדבר בשם האחים: כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר אישית מֵעִם אָבִי, לֵאמֹר: ״אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ – וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים, החטא ירבוץ עלי לעולם״.
פסוק לג:וְעַתָּה, מאחר שהאחריות מוטלת עלי, ועלי להשיב את בנימין בכל מחיר הביתה, אני מציע: יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, קח אותי לעבד במקומו. וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, ישוב הביתה.
פסוק לד:כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי. אינני יכול לשאת את המחשבה על תגובתו של אבא, וגם לא אוכל לראות זאת בעיני. יהודה ידע כמובן שיעקב לא יהיה מרוצה גם אם בן אחר מבניו יישאר כעבד במצרים, אבל כלפי בנימין היתה לו אהבה מיוחדת.
