פסוק ב:יחיה. כתיב וחיה קרי והענין אחד:
פסוק ב:לשלל. לריוח כלומר כאילו שללה שהצילה מן החרב ומן הרעב:
פסוק ד:יומת נא את האיש הזה. באה מלת את עם הפעול לבדו לתוספת באור וכן יחלק את הארץ:
פסוק ד:על כן הוא מרפא. ענין רפיון והאל"ף תמורת ה"א למ"ד הפעל וכן תירגם יונתן מרשל:
פסוק ה:כי אין המלך יוכל אתכם דבר. אין מנהג לשון הקדש לבא מלת אין עם הכנויין העוברים והעתידים אם כן פירוש אין המלך שיוכל אתכם דבר כלומר איננו כדאי שיוכל לעשות דבר כנגדכם ושלא ברצונכם ויונתן תירגם כמו יכול לית מלכא יכול לאתבא יתכון פתגמא:
פסוק ו:אל הבור מלכיהו בן המלך. בא בסמיכות עם ה"א הידיעה כמו העם המלחמה הארון הברית והדומים להם וכן תירגם יונתן סמוך לגובא דמלכיהו בר מלכא:
פסוק ו:וישלחו את ירמיהו בחבלים. שלשלו אותו תוך הבור כי היה עמוק:
פסוק ז:עבד מלך הכושי. זה האיש היה עבד המלך והיה כושי וסריס וי"ת עבדא דמלכא צדקיהו ותרגם איש סריס גבר רב וכן רז"ל פי' הכושי על צדקיהו ואמרו מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מבני דורו ואנשי דורו היו רעים ואמרו זה העבד היה ברוך בן נריה והנכון בעיני עוד כי זה הכושי עבד מלך היה שמו כי לולי זה למה אמר בכל מקום עבד מלך ולא אמר המלך באחד מהם כי אם רוצה לומר מלך על צדקיהו היה לו לומר עבד המלך ועוד למה לא זכר שם האיש הזה באחד המקומות אלא שמו היה עבד מלך כי מצאנו אחימלך ואבימלך:
פסוק ט:וימת תחתיו. מפני הרעב קרוב למות תחתיו במקומו:
פסוק ט:מפני הרעב. כי בעוד שהיה בחצר המטרה היו רואין אותו ומרחמים עליו ועוד כי המלך צוה לתת לו ככר לחם ליום מחוץ האופים עד תום כל הלחם ועדיין לא תם כל הלחם ומה שאמר כי אין הלחם עוד בעיר רוצה לומר אין הלחם נמצא כי אם בקושי ומאחר שהוא בבור ולא יראו אותו ולא ירגישו אליו ימות בבור מפני הרעב:
פסוק י:שלשים אנשים. הוצרכו שלשים אנשים להוציא אדם אחד מן הבור מפני שתשש כחם מפני הרעב:
פסוק יא:בידו. עמו ברשותו לעשות מצותו למשוך ירמיהו מן הבור וכן אנשי המלחמה אשר בידינו או פי' בידו כמשמעו כי משך כל אחד בידו ללכת אתו כי היו מסרבין מפני תשות כחם:
פסוק יא:בלוי סחבות. בלוי ביו"ד למ"ד הפעל לבד ויו"ד הרבים נעלמת מהמכתב ונשארת במבטא:
פסוק יא:הסחבות. כתיב וקרי סחבות והענין אחד אין ביניהם אלא ה"א הידיעה ופירוש חתיכות בגדים בלוים נסחבים ברגלים וכן ובלוי מלחים ופירוש בגדים בלוים נשחתים מפני בליתם וכן ארץ מלחה נשחתה ובלוי שם תאר:
פסוק יב: בלואי הסחבות והמלחים. באל"ף תמורת ה"א למ"ד הפעל:
פסוק יב:תחת אצילות ידיך. בתי השחי וכן בלשון זכרים על כל אצילי ידי:
פסוק יד:אל מבוא השלישי. מקום שהיו באים מבית המלך לבית יי':
פסוק טז:את אשר עשה. כתוב את ולא קרי והוא חד מן ח' דכתיבין ולא קריין:
פסוק טז:אשר עשה לנו את הנפש הזאת. נשבע לו מעין הענין באמרו לו הלא המת תמיתני ופירוש הנפש הזאת היא המדברת כלומר הנפש אשר בה כח הדבור והנבואה ויונתן תירגם דקיים לנא ית נפשתא האילין:
פסוק יט:אני דואג את היהודים. אני מפחד מן היהודים:
פסוק יט:פן יתנו. פירש פן יתנו הכשדים אותי בידם:
פסוק יט:והתעללו בי. יהרגוני בדקירות נקמה ובזיון לפי שהשלימו את הכשדים בגנבה בעל כרחי שאם הייתי יודע הייתי הורגם:
פסוק כא:אשר הראני. בחיר"ק הה"א:
פסוק כב:אשר נשארו בבית מלך יהודה. הוא יהויכין כשיצא הוא ואמו אל מלך בבל נשארו בביתו הנשים האחרות ועתה יהיו מוצאות אל שרי מלך בבל:
פסוק כב:והנה אומרות. הנשים אומרות כנגדך כשהם מוצאות:
פסוק כב:הסיתוך אנשי שלומך. נביאי השקר והשרים שהיו מאמינים בהם הסיתוך שלא תשלים עם מלך בבל:
פסוק כב:ויכלו לך אנשי שלומך. שהלכת אחר דעתם:
פסוק כב:הטבעו בבוץ רגלך. בבוץ בטיט וביון מן היגאה גומא בלא בצה בצאתיו וגבאיו:
פסוק כב:רגלך. חסר יו"ד הרבים מהמכתב:
פסוק כב:נסגו אחור. שלא יכלו רגליך ללכת לפנים ונסגו אחור אמר זה על דרך משל או לפי שהשיגוהו הכשדים כשהיה בורח ודגש סמ"ך הסיתוך תמורת נח הסיתוך:
פסוק כג:מוציאים אל הכשדים. מוציאים אותם המוציאים מבני העיר או הכשדים שנכנסו לעיר כשכבשוה הוציאום אל הכשדים שהיו בחוץ:
פסוק כג:תשרף באש. אתה תהיה גורם שתהיה שרופה לפי שלא תרצה לצאת אליהם ולהשלים הרי כאילו אתה תשרף אותה:
פסוק כז:כי לא נשמע הדבר. לפי שלא נשמע הדבר כלל שדבר עמו המלך לפיכך האמינו לו כמו שאמר להם ולא חקרו אותו יותר:
פסוק כח:והיה כאשר נלכדה ירושלם. לפי שזכר עד יום אשר נלכדה ירושלם זכר בסמוך לכידת ירושלם היאך היתה ואמר כי בשנה התשיעית החלו ימי המצור עד י"א לצדקיהו שנלכדה ירושלם: