המאבק בין ירמיהו לנביא השקר חנניה בן עזור
א. דברי ירמיהו לנביא השקר חנניה בן עזור
נאמר בפרקנו:
א. ויהי בשנה ההיא, בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה, בשנה הרבִעית בחדש החמישי, אמר אלי חנניה בן עזור, הנביא אשר מגבעון בבית ד', לעיני הכהנים וכל העם לאמר:
ב. כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל לאמר: שברתי את על מלך בבל.
ג. בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ד' אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל.
ד. ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה, ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה, אני משיב אל המקום הזה, נאם ד', כי אשבֹּר את על מלך בבל.
ה. ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל העם העֹמדים בבית ד':
ו. ויאמר ירמיה הנביא: אמן כן יעשה ד'. יקם ד' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ד' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה.
ז. אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל העם:
ח. הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם, וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדֹלות למלחמה ולרעה ולדבר.
ט. הנביא אשר יִנָּבא לשלום - בְּבֹא דבר הנביא יִוָדַע הנביא אשר שלחו ד' באמת.
מה בדיוק אמר ירמיהו לחנניה בן עזור?
הסביר רש"י שם (ז): "אך שמע נא וגו' - אמר: אני מתנבא פרענויות, אם לא יבוא - איני שקרן, הקב"ה ניחם על הרעה. אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' - בבא דבר הנביא יודע וגו', אבל אם לא יבוא דברו - שקרן הוא, שנאמר: 'לא איש א-ל ויכזב וגו'' (במדבר כג, יט). כך דרש רבי תנחומא (וירא יג)".
לפי זה הנביא יכול להיבחן רק אם הוא יגיד נבואת נחמה, והיא ח"ו לא תקרה. אבל אם הוא יגיד נבואת פורענות והיא לא תקרה, הוא לא יוכל להבחן בה, כיון שאפשר שהאנשים שעליהם נאמרה נבואת הפורענות חזרו בתשובה, וד' ניחם על הרעה.
כך כתב גם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"י ה"ד): "דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר: 'פלוני ימות', או: 'שנה פלונית רעב', או: 'מלחמה', וכיוצא בדברים אלו - אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים: 'הנה דבר ולא בא'. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד, ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם, כאנשי נינוה, או שתלה להם, כחזקיה.
אבל אם הבטיח על טובה, ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר - בידוע שהוא נביא שקר. שכל דבר טובה שיגזור הא-ל, אפילו על תנאי - אינו חוזר.
הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא. הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה: 'אם לא יעמדו דברי - אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך - יודע שאתה נביא שקר', שנאמר: 'אך שמע נא את הדבר הזה וגו', הנביא אשר ידבר שלום - בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת'".
ב. קושיה מהגמרא במסכת ברכות
במסכת ברכות (דף ד ע"א) נאמר:
ר' יעקב בר אידי רמי: כתיב: 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' (בראשית כח, טו), וכתיב: 'ויירא יעקב מאד' (בראשית לב, ז)!
אמר: שמא יגרום החטא.
כדתניא: 'עד יעבור עמך ד', עד יעבור עם זו קנית' (שמות טו, טז), 'עד יעבור עמך ד'' - זו ביאה ראשונה, 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.
רואים מגמרא זו שגם נבואה לטובה שנאמרה לנביא יכולה שלא להתקיים!
ג. הסבר הרמב"ם
כתב על כך הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה:
אבל זה שיעקב פחד, וד' כבר ייעדו בטובה, כמו שאמר לו: 'והנה אנכי' וכו', ומצאנוהו שירא פן ימות, כמו שאמר: 'ויירא יעקב מאד' וכו', ואמרו החכמים בזה שהוא ירא מכח עוון שיתחייב בו מיתה, והוא אומרם: 'קא סבר שמא יגרום החטא', והרי יורה זה שד' פעמים ייעד בטובה גם כן, ויגברו העוונות ולא תתקיים זאת הטובה - דע שזה אמנם יהיה במה שבין ד' ובין הנביא, אבל שיאמר ד' לנביא שייעד בני אדם בטובה מוחלטת, ואחר כן לא תתקיים הטובה - הרי זה בטל ולא יהיה, לפי שלא היה נשאר מקום לאמת בו הנבואה, והוא כבר נתן לנו בתורתו עיקר שהוא יבחן בצדק יעודיו.
ד. קושיה נוספת מהגמרא במסכת ברכות
עדיין יש לשאול: והרי לכאורה לא התקיימה נבואת משה:
'עד יעבור עמך ד', עד יעבור עם זו קנית' (שמות טו, טז), 'עד יעבור עמך ד'' - זו ביאה ראשונה, 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.
יש ליישב שזו אינה נבואה מפורשת, ופשט הנבואה הוא על ישראל בכניסתם לארץ בזמן יהושע, כמו שתרגם אונקלוס שם: "עד יעבר עמך ד' את נחל ארנון, עד יעבר עם זו גאלת את הירדן". אלא שחז"ל דרשו שישראל היו ראויים בזמן עזרא שיהיו להם נסים כמו בזמן יהושע, ובסוף הם לא זכו.
ה. מדוע לא כתוב בתורה שרק נבואה לטובה חייבת להתקיים?
יש לשאול: לפי הסבר המפרשים, שרק נבואה לטובה חייבת להתקים, היה מתאים שהתורה תוסיף עוד מלה אחת, ותכתוב בפירוש: "וכי תאמר בלבבך: איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ד'? אשר ידבר הנביא בשם ד' לטובה, ולא יהיה הדבר ולא יבֹא, הוא הדבר אשר לא דברו ד', בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו". בדומה למה שאמר ירמיהו הנביא לחנניה בן עזור נביא השקר, ומדוע התורה לא כתבה כך?
יש לענות על כך שאכן יש גם נבואות לרעה שחייבות להתקיים, ואם הן לא תתקיימנה - תוכחש נבואת הנביא!
היכן מצאנו דבר כזה? בשלושה מקומות! במאמר קצר זה יובא רק אחד מהם, השייך לפרקנו.
המשך דברי ירמיהו לנביא השקר חנניה בן עזור
בהמשך הדיון שהיה בין ירמיהו הנביא לנביא השקר חנניה בן עזור נאמר (ירמיהו פרק כ"ח):
י. ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא, וישברהו.
יא. ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר: כה אמר ד': ככה אשבֹּר את עֹל נבכדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים מעל צואר כל הגוים. וילך ירמיה הנביא לדרכו.
יב. ויהי דבר ד' אל ירמיה, אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מֵעַל צואר ירמיה הנביא, לאמר:
יג. הלוך ואמרת אל חנניה לאמר: כה אמר ד': מוטֹת עץ שברת, ועשית תחתיהן מֹטות ברזל.
יד. כי כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל: עֹל ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה לעבֹד את נבכדנאצר מלך בבל ועבדֻהו, וגם את חית השדה נתתי לו.
טו. ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא: שמע נא חנניה, לא שלחך ד', ואתה הבטחת את העם הזה על שקר.
טז. לכן כה אמר ד': הנני משלחך מעל פני האדמה. השנה אתה מת, כי סרה דברת אל ד'.
יז. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא, בחדש השביעי.
הירושלמי הסביר את המשך הדיון שבין ירמיהו לנביא השקר חנניה בן עזור, ומלמד אותנו שלפעמים נביא אמת יכול להיבחן גם בנבואת פורענות!
כך נאמר בתלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין (פרק י"א ה"ה):
ויהי בשנה ההיא... אמר לו ירמיה: אתה אומר: 'בעוד שנתים ימים אני משיב' וגו' (כח, ג),
ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר: 'בבלה יובאו ושמה יהיו' וגו' (כז, כב).
אמר לו: תן סימן לדבריך.
אמר לו: אני מתנבא לרעה, ואיני יכול ליתן סימן לדברי, שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם. ואתה מתנבא לטובה, את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך.
אמר לו: לאו, את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך.
אמר לו: אין, כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש: השנה ההיא הוא מת, כי סרה דבר על ד' (כח, טז).
והות ליה כן: 'וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי' (שם, יז).
שנת אחרת היתה, ותמר הכין!
אלא מלמד שמת בערב ראש השנה, וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר - שיוציאוהו אחר ראש השנה, בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר.
פירש "קרבן העדה" שם:
אמר לו - ירמיה... הריני נותן מופת בך שתמות בשנה ההיא.
והיה כך, שמת בשנה ההיא, דכתיב: 'וימת בחדש השביעי' כו'.
ופריך: שנה אחרת היתה - דהא אחד בתשרי ראש השנה לשנים, וחדש השביעי שהוא תשרי - שנה אחרת, ואת אמר הכי השנה אתה מת?!
שיוציאוהו אחר ראש השנה - שיחשבו העם שאחר ראש השנה מת. והכי פירושו: 'וימת חנניה בשנה ההיא, ונקבר בחדש השביעי'.
במעשה זה ירמיהו אמר לחנניה בן עזור שהוא מוכן לתת מופת בנבואת פורענות. כלומר: שלא תועיל שם חזרה בתשובה!
ומדוע? כיון שחנניה כל כך החציף פניו מול ירמיהו - הוא נעל בפני עצמו את דלתי התשובה!
בסופו של דבר, גם כאשר חנניה היה על סף מיתתו, במקום לחזור בתשובה ולבקש מחילה, הוא ניסה להכחיש שוב את נבואתו של ירמיה!
הרשעים גם על פתחו של גיהנם, במקום לחזור בתשובה, מחפשים עוד להרשיע!