פסוק א:בראשית ממלכת צדקיה. שנה הראשונה למלכו:
פסוק א:בשנה הרביעית. רצה לומר לשנות השמטה וא״כ היתה שנת השמטה בד׳ למלכו והוא מלך י״א שנים ואם כן כלו בשנת השמטה וכן ארז״ל שנחרב הבית במוצאי שביעית:
פסוק ב:שברתי את עול. ר״ל לא ימשול ולא יעבוד עוד באחרים:
פסוק ג:בעוד. בסוף שתי שנים:
פסוק ד:כי אשבור וכו׳. ויצאו א״כ חפשי לארצם באין מוחה:
פסוק ו:ויאמר ירמיהו. בעבור שארכו הדברים באמרו לעיני הכהנים וכו׳ אמר שנית ויאמר ירמיהו וכו׳:
פסוק ו:יקם ה׳. מי יתן ויקם ה׳ וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:אשר נבאת. אמר לפי דבריו שאמר שבנבואה דבר אבל האמת היה שבדא מלבו:
פסוק ז:אך שמע נא. ר״ל מה שאמרתי אמן וכו׳ הוא בעבור כי גם אני מתאוה שכן יהיה כי טוב הוא אך עתה שמע דברי שאין מקום להאמין לך יותר ממני על שאתה מתנבא לטובה ואני לרעה:
פסוק ז:באזניך ובאזני כל העם. כאומר לא בסתר אדבר כי אם בפניך ובפני כולם:
פסוק ח:הנביאים וכו׳. רצה לומר וזהו דברי הנה הנביאים אשר נבאו מעולם לרעה כמוני היום:
פסוק ח:אל ארצות. על ארצות:
פסוק ט:הנביא. ר״ל הנה הנביא אשר סתר דבריהם וניבאו לשלום כמוך היום:
פסוק ט:בבוא דבר הנביא. בעת בוא דבר הנביא המתנבא לשלום אז היה נודע הנביא ההוא אשר שלחו ה׳ באמת אבל לא האמינו לו מיד על כי ניבא לטובה וכן אין מקום להאמין לך יותר ממני:
פסוק י:את המוטה. מן המוטות שנתן על צוארו בדבר ה׳ כמ״ש למעלה ויתכן שעדיין לא שלחם אל המלכים האמורים למעלה או שנשאר אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה:
פסוק י:וישברהו. שבר הקשר שהיה במוטה ולכן אמר בלשון זכר:
פסוק יא:וילך וכו׳. כי פחד ממנו להשיב לו דבר מעצמו:
פסוק יג:מוטות עץ שברת. כי באמרו ככה אשבור וכו׳ מעל צואר כל הגוים הרי הוא כאלו שבר כל המוטות:
פסוק יג:ועשית. אתה תעשה במקומן מוטות ברזל החזקים מן העץ ר״ל על ידי השבירה והכחשת דבר ה׳ יוגדל הקצף ויחזיק עולו עוד יותר:
פסוק טו:על שקר. על הבטחת שקר:
פסוק טז:לכן. הואיל ונבאת בשקר לכן אגרשך מעל פני האדמה השנה ההיא תמות:
פסוק טז:אל ה׳. כמו על ה׳ ר״ל דברת בעבור ה׳ דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה:
פסוק יז:בדדש השביעי. ארז״ל שמת ער״ה וצוה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה והיא בשנה האחרת והעלימו יום מיתתו כדי לעשות נבואת ירמיה שקר:
