פסוק א:ויהי בשנה ההיא וגומר עד ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שבור. בעבור שזכר הנביא פה שתי נבואות אחת מהמוסרות ושיתנו כל הגוי' וגם כל בני יהוד' צואריהם תחת עול מלך בבל, והב' מכלי בית ה' הנותרים שיבאו בבלה לכן זכר מן מה שקרהו עליהן עם חנניה בן עזור, ואמנם אומרו בראשית ממלכת צדקיהו ואמר בשנה הד' הוקשה מאד כי אם היה זה בארבעה שנים למלכותו לא היה ראשית מלכותו, וכבר זכרתי בשאלות דעת סדר עולם וגם דעת הרד"ק שהיו הד' שנים לשמיטה כשמלך צדקיהו לא היו שלמים וכאשר עברו על מלכותו ד' שנים נשלמו שנות השמיטה ונשארו מצדקיהו ז' שנים ואז נחרב הבית וכאמרם ז"ל כי כאשר נחרב הבית מוצאי שביעית היתה, ושלפיכך כתוב בחדש החמישי, ויותר נכון אצלי לפרש שיש בפסוק הזה שתי גזרות, הא' ויהיה בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה שהוא חוזר למעלה יאמר ויהי כל זה שנזכר למעלה בראשית ממלכת צדקיהו, וכבר פירשו המפרשים על זה הדרך אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר וגומר ויהי בארבעים שנה (דברים א, ב) וגומר רוצה לומר היה הדרך ההוא מהלך י"א יום ויהי מהלכו בארבעים שנה, והגזרה השנית היא אומרו בשנה הרביעית בחדש החמישי אמר לי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה' לעיני הכהנים וכל העם (ב) שאמר לו השם שברתי את עול מלך בבל וזה היה סותר לנבואת המוסרות, (ג) ועוד אמר אלי בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגומר והוא סותר לנבואות הכלים אשר נבאתי, הנה היה אם כן בשנה הראשונה בראשית מלכות צדקיהו נבואת המוסרות ונבואת הכלים שנזכרה למעלה מזה, ובשנה הרביעית אמר חנניה סתירתם, והותרה בזה השאלה הה'.
פסוק א:והנה קרא ירמיהו לחנניה נביא להיותו מנבא אבל הוא נביא שקר ויהודי מיושבי גבעון היה כפי המפרשים, אמנם אחז"ל שהיה נביא אמת ותלו טענתו בק"ו כי הנה שמע את ירמיהו מנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם, ונבואה זו בסוף הספר נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו כמו שמפורש, ולפי שהיה עילם סמוך לבבל עמד חנניה בשוק התחתון ודרש ק"ו ומה עילם שלא באו אלא לעזור לכשדיים וכו' כמו שמפורש בסנהדרין (סנהדרין פט, א), ולפי דעתי שחלם חנניה את הדבר הזה וחשב שהיה חלומו נבואיי והנה היה חלום פשוט מהרכבות הדמיון ובזה טעה לא להיותו מכוון לנבאות שקרים אבל לפי ששגגת תלמוד עולה זדון לכן נענש כי היה לו להבחין ענין חלומו, (ו) ומפני שחנניה היה מתפאר בנבואתו זאת להיותו מדבר טוב על ישראל בהפך ירמיהו שהיה מנבא רע עליהם לכן אמר לו ירמיהו מי יתן ויקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה למקום הזה ירושלם, ובעלי אגדה אומרים שאמר לו הלואי ויתקיימו דבריך אני משתכר ואתה נפסד אני כהן ואוכל קדשים אם יעמוד הבית הזה בבנינו ואתה גבעוני ותהיה לי חוטב עצים ושואב מים, (ז) אך שמע נא לא תחשוב שבעבור שאני מנבא רעות ואתה מנבא טובות יאמנו דבריך ולא יאמנו דברי אין האמונה נתלית בדברים כי אם במציאות כי מה שיצא לפועל יוודע שהוא אמת ומה שלא יהיה במציאות יוודע שיהיה שקר, (ח) וזהו אומרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו למלחמה לרעה ולדבר רוצה לומר כמוני היום, (ט) הנביא אשר ידבר לשלום כנגדם וסותר אליהם רוצה לומר כמוך עמי רוצה לומר לא היו מאמינים בהם להיותם מנבאים טובות אבל בבוא דבר הנביא ובהתקיימו אז יודע ששלחו ה' באמת, ואם כן לא תתפאר בנבואתך להיות' טובות כי לא יאמנו דבריך עד שיתקיימו, זהו הפירוש האמתי בפסוקים האלה מתישב כפי המלות, ולא כמו שפירשו הרב המורה בפתיחתו לפירוש המשנה שכתב שהיתה כוונת ירמיהו שבייעוד הטוב יבחן הנביא שאינו חוזר לא בייעוד הרע ושאמר ירמיהו אני מנבא רעות אם לא יבואו איני שקרן שהקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה אתה מנבא הטובה ואם לא יבא דברך בידוע ששקרן אתה, וממדרש תנחומא הוא ונמשכו אחריו המפרשים כולם, ויקשה להם מאד אומרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגומר כי לא יהיה לו בפסוק ההוא גזרה ולא ענין כלל אבל הפירוש האמתי הוא מה שאמרתי.
פסוק י:והנה חנניה לקח את המוטה שהיה על צוארי ירמיהו כי אחרי שנתן שאר המוטות למלאכי המלכים הבאים לירושלם היה מביא ירמיהו מוטה אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה לעיני העם וישברה, ואמר וישברהו בלשון זכר כנגד הקשר שהיה במוטה, או אמר וישברהו לרמוז אל עול מלך בבל ששבר אותו בדברי נבואתו, (יא) ויאמר בשם ה' ככה אשבור את עול מלך בבל בעוד שנתים שנים מעל צואר כל הגוים וירמיהו שתק וילך לדרכו כי ירא ממנו:
פסוק י:ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שבור וגו' עד כי כה אמר ה' אל המלך. צוה השם לירמיהו (יג) שיאמר אל חנניה בן עזור על שבירת המוטה מוטות עץ שברת באמרך שאשבור את עול נבוכדנצר מעל צואר כל הגוים שלא שברת לבד מוטה אחת ממלך יהודה אלא מוטות רבות מכל הגוים, אבל שקר אתה דובר כי יהיו במקומם מוטות ברזל שהוא יותר חזק מן העץ (יד) והוא משל לחוזק עול נבוכד נצר שהיתה על כל הגוים ההם, והנה מלבד שבאה הנבואה הזאת אל ירמיהו לאמר לחנניה מאת השם (טו) הנה ירמיהו מעצמו אמר אל חנניה שמע נא חנניה לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה בשקר (טז) לכן כה אמר ה' וגזר עליך שתמות בשנה הזאת כי עם היות שלא אמר השם כן לירמיהו הנה הוא גזר עליו העונש הזה כמו שעשה משה רבו לקרח ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה (במדבר טז, ל), (יז) והקדוש ברוך הוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכו ישלים כי כן מת חנניה בשנה ההיא, ומאשר אמר הכתוב שמת בחדש השביעי אמרו חכמים ז"ל (ילקוט שמעוני ירמיה רמז שם) שהיתה שנה אחרת מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה כדי לעשות נבואת ירמיהו שקר, וכן תרגם יונתן ומית חנניה נביאה שקרא בשתא ההיא ואתקבר בירחא שביעאה, ותרגם ג"כ השנה אתה מת השתא הדא את מית ולשתא אחרנתא את מתקבר וכוונת יונתן אינה שכן פירש לו זה ירמיהו אלא שזו היתה כוונתו בדבריו:
