פסוק א:ירמיהו ממשיך לתאר את ההתרחשויות בעקבות אותה נבואה: וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא, שבה הבאתי את צווארי תחת כלי העול וקראתי לקבל את עול בבל, בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית למלך, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, שנקרא מאוחר יותר חודש אב, אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן־עַזּוּר, הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית ה' לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר:
פסוק ב:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: שָׁבַרְתִּי אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל.
פסוק ג:בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה — בית המקדש, אֶת־כָּל־כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל.
פסוק ד:ויתרה מזו, אֶת־יְכָנְיָה בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־כָּל־גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים, שבאו בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, נְאֻם־ה', כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. עצמת בבל תישבר, והגולים ישובו.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל־הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית ה',
פסוק ו:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה'. הלוואי שכך יהיה. יָקֵם ה' אֶת־דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית־ה' וְאת כָל־ הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. אינני מתנגד לכך. אדרבא, הייתי שמח אילו כך קרה,
פסוק ז:אַךְ שְׁמַע־נָא את הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל־הָעָם:
פסוק ח:הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן־הָעוֹלָם, וַיִּנָּבְאוּ אֶל־אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל־מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. נבואת פורענות, כדרך שאני מתנבא, מצויה אצל הנביאים, והיא משמשת לרוב כאזהרה ואיום. לכן ראוי לנבואה כזו שלא תתקיים או שתידחה לזמן אחר — אם אנשים משנים את דרכם בעקבות הנבואה.
פסוק ט:אולם הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, שיש בנבואתו זמן ומאורע מוגדרים — בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר־שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת. אם נבואה כזאת לא תתקיים — יתבטל ערכו של הנביא מיד.
פסוק י:כאמור לעיל, ירמיהו הניח על צווארו מוטה כדי לסמל את עול בבל שיינתן על כל עמי האזור. וכמחווה נגדית — וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה שמֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ, את העול.
פסוק יא:וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל־הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם. לאחר שירמיהו הזהיר את חנניה להתייחס בכובד ראש לנבואה, וזה נשאר מחזיק בנבואתו — וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ.
פסוק יב:הפרכת נבואתו של חנניה תוכל להתברר לכול כעבור שנתיים, אבל עוד קודם לכן — וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָה, אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לֵאמֹר׃
פסוק יג:הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־חֲנַנְיָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ — וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן, לך ועשה במקומן מֹטוֹת בַּרְזֶל, חזקות וכבדות משל העץ.
פסוק יד:כִּי כֹה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אכן, לא עול עץ, שהוא שביר, אביא אלא עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל־צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שמסביב לַעֲבֹד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל, וַעֲבָדֻהוּ, וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְיָה הַנָּבִיא באופן נחרץ וחריף הרבה יותר: שְׁמַע־נָא חֲנַנְיָה, לֹא־שְׁלָחֲךָ ה', וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת־הָעָם הַזֶּה עַל־שָׁקֶר.
פסוק טז:לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה — הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי־סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל, על ה'. דיברת בשמו דברים שאינם נכונים, והדברים הללו יפגעו בך.
פסוק יז:ואכן, וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, כחודשיים לאחר ששבר את המוטה מעל ירמיה.
