פסוק א:בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת, מלכות יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת ה' לֵאמֹר:
פסוק ב:כֹּה אָמַר ה': עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־ה', העזָרה, שבה עומד קהל רב. מקום המקדש היה המרכז היחידי שבו התאסף קהל שהיה בו כדי לייצג את מעמדותיו וגווניו של בית ישראל כולו, וְדִבַּרְתָּ עַל, אל כָּל אנשי עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בבֵּית־ה' אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. אַל־תִּגְרַע דָּבָר מכל מה שתצֻווה לומר, למרות שהנוכחים הם קהל מעורב, ודבריך לא בהכרח ינעמו לאוזניהם.
פסוק ג:אוּלַי הם יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְנִחַמְתִּי אֶל, ואחזור בי מן הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם.
פסוק ד:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה': אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם,
פסוק ה:לִשְׁמֹעַ עַל, אל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם, וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, ועדיין לֹא שְׁמַעְתֶּם לדבריהם –
פסוק ו:וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה לחורבן כְּמשכן שִׁלֹה שנחרב, וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת, ירושלים אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
פסוק ז:וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים, משרתי המקדש וְהַנְּבִאִים, 'אנשי הרוח' של התקופה, שהיו פופולריים משום שדבריהם התאימו לציפיות הקהל, וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית ה'.
פסוק ח:וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם, ומן הסתם הוא זעק את נבואתו בקול גדול ועורר נגדו התקוממות כללית – וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים, שהיו הממונים על הסדר בבית המקדש, וְהַנְּבִיאִים, המפיצים את חזונם לתקופה חדשה של חרות ועצמאות, וְכָל־הָעָם לֵאמֹר: מוֹת תָּמוּת. לא הייתה זו קללה בעלמא אלא קביעה שהתכוונו להוציאה אל הפועל.
פסוק ט:מַדּוּעַ נִבֵּיתָ, ניבאת בְשֵׁם־ה' לֵאמֹר: כְּשִׁלוֹ, כמו שילה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה, וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב?! וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית ה'.
פסוק י:וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה, נציגי השלטון העליון אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הם שמעו על המהומה במקדש, על דברי הנביא והתלהמותם של הרוצים להוציאו להורג. וַיַּעֲלוּ מִבֵּית־הַמֶּלֶךְ אל בֵּית ה', וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר־ה' הֶחָדָשׁ. בית הדין של העיר היה יושב בדרך כלל בשער. נראה שהשער החדש במקדש היה לפחות בחלקו מקום חולין שלא קודש בקדושת העזרה. לשם התכנסו השרים כדי לשפוט.
פסוק יא:וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם, שנכח שם בעיקר מתוך סקרנות, חלקו נטה בעד וחלקו נגד, לֵאמֹר: מִשְׁפַּט־מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה, כִּי נִבָּא חורבן אֶל־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר: ה' שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. קודם כול, אינני אלא שליח ה'.
פסוק יג:וְעַתָּה, לגופו של עניין, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְיִנָּחֵם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם. דינכם טרם נחרץ. הלוואי שתשנו את דרכיכם, ולא תבוא עליכם הרעה.
פסוק יד:וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם. עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם. אם רצונכם להרוג אותי, אינני יכול לקום נגדכם,
פסוק טו:אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי – כִּי עוון שפיכת דָם איש נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת - ירושלים וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ, כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי ה' עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק טז:וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם, לאחר ששמעו את דברי ירמיהו האחרונים, אֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים, שהם התובעים: אֵין־לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט־מָוֶת, כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, ולא בדה את הדברים מלבו.
פסוק יז:וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־קְהַל הָעָם לֵאמֹר׃
פסוק יח:מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא, התנבא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: צִיּוֹן כמו שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים, עיי חורבות תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת יהפוך לְבָמוֹת יָעַר, לתלי עפר וגלי אבנים כמו אלה שביער". נבואת מיכה זו מופיעה בספרו שבתרי עשר.
פסוק יט:הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה?! דברי הנבואה הללו כבר נשמעו לפני כמה דורות, וגם אז אנשים בוודאי לא ששו לשמוע אותם, אבל לא פגעו בנביא, חלילה. הֲלֹא יָרֵא המלך חזקיהו אֶת־ה', וַיְחַל, התחנן אֶת־פְּנֵי ה' בבית הזה. וַיִּנָּחֶם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר עֲלֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ, אם לא נעשה כן, ועל אחת כמה וכמה אם נפגע בנביא, עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ, לעצמנו.
פסוק כ:לאחר שאנשים מכובדים מזקני הארץ קמו וסיפרו על המלך חזקיהו, שלא התנגד לדברי הנביא כלל אלא להיפך, כיבד את דבריו ולקחם ללבו, באו אחרים ותיארו תקדים הפוך, קרוב הרבה יותר, שמסקנתו הפוכה: וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה', אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים, וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ,
פסוק כא:וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָיו וְכָל־הַשָּׂרִים אֶת־דְּבָרָיו, וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ להֲמִיתוֹ. וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא, וַיִּבְרַח וַיָּבֹא למִצְרָיִם, שאינה תחת סמכותו של המלך.
פסוק כב:וַיִּשְׁלַח אחריו הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים למִצְרָיִם, אֶת־אֶלְנָתָן בֶּן־עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ, שרים מממשלת המלך אֶל־מִצְרָיִם.
פסוק כג:מכיוון שלא הייתה לאוריהו חסות רשמית – וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם, וַיְבִאֻהוּ חזרה לארץ יהודה אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים. וַיַּכֵּהוּ המלך בֶּחָרֶב. הוא ציווה להוציא להורג את האיש שאמר אותם הדברים שאמר ירמיהו. ויתרה מזו – וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם. כדי לבזותו ככל האפשר ציווה לזרוק את גווייתו בקברים ההמוניים שבהם נקברו אנשים משולי החברה שאין מי שידאג להם.
פסוק כד:לאחר שנתגלע ויכוח והתעוררה מהומה, נותר הדבר תלוי בהחלטת השרים. יהויקים לא התערב, והניח לעם לערוך לירמיהו מעין משפט ציבורי. אַךְ בסופו של דבר, על אף דבריהם של מי שרצו בהמתת ירמיהו יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אחד השרים החשובים, הָיְתָה אֶת, עם יִרְמְיָהוּ, לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ.
