א בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלְכ֛וּת יְהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָה֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עֲמֹד֮ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָה֒ וְדִבַּרְתָּ֞ עַל־כָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה הַבָּאִים֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת בֵּית־יְהוָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם אַל־תִּגְרַ֖ע דָּבָֽר׃ ג אוּלַ֣י יִשְׁמְע֔וּ וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וְנִחַמְתִּ֣י אֶל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י חֹשֵׁב֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֔ם מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ ד וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶֽם׃ ה לִשְׁמֹ֗עַ עַל־דִּבְרֵ֨י עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁלֵ֣חַ אֲלֵיכֶ֑ם וְהַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ ו וְנָתַתִּ֛י אֶת־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה כְּשִׁלֹ֑ה וְאֶת־הָעִ֤יר הזאתה (הַזֹּאת֙) אֶתֵּ֣ן לִקְלָלָ֔ה לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ ז וַֽיִּשְׁמְע֛וּ הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַנְּבִאִ֖ים וְכָל־הָעָ֑ם אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ מְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃ ח וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת יִרְמְיָ֗הוּ לְדַבֵּר֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּתְפְּשׂ֨וּ אֹת֜וֹ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַנְּבִאִ֛ים וְכָל־הָעָ֥ם לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת תָּמֽוּת׃ ט מַדּוּעַ֩ נִבֵּ֨יתָ בְשֵׁם־יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר כְּשִׁלוֹ֙ יִֽהְיֶה֙ הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה וְהָעִ֥יר הַזֹּ֛את תֶּחֱרַ֖ב מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֑ב וַיִּקָּהֵ֧ל כָּל־הָעָ֛ם אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃ י וַֽיִּשְׁמְע֣וּ ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיֵּֽשְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ יא וַיֹּ֨אמְר֜וּ הַכֹּהֲנִ֤ים וְהַנְּבִאִים֙ אֶל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּט־מָ֙וֶת֙ לָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה כִּ֤י נִבָּא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּאָזְנֵיכֶֽם׃ יב וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֗נִי לְהִנָּבֵ֞א אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וְאֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם׃ יג וְעַתָּ֗ה הֵיטִ֤יבוּ דַרְכֵיכֶם֙ וּמַ֣עַלְלֵיכֶ֔ם וְשִׁמְע֕וּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיִנָּחֵ֣ם יְהוָ֔ה אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃ יד וַאֲנִ֖י הִנְנִ֣י בְיֶדְכֶ֑ם עֲשׂוּ־לִ֛י כַּטּ֥וֹב וְכַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵיכֶֽם׃ טו אַ֣ךְ ׀ יָדֹ֣עַ תֵּדְע֗וּ כִּ֣י אִם־מְמִתִ֣ים אַתֶּם֮ אֹתִי֒ כִּי־דָ֣ם נָקִ֗י אַתֶּם֙ נֹתְנִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את וְאֶל־יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֣י בֶאֱמֶ֗ת שְׁלָחַ֤נִי יְהוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְדַבֵּר֙ בְּאָזְנֵיכֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ טז וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכָל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃ יז וַיָּקֻ֣מוּ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־קְהַ֥ל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ יח מיכיה (מִיכָה֙) הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵֽחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ יט הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻהוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃ כ וְגַם־אִ֗ישׁ הָיָ֤ה מִתְנַבֵּא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה אֽוּרִיָּ֙הוּ֙ בֶּֽן־שְׁמַעְיָ֔הוּ מִקִּרְיַ֖ת הַיְּעָרִ֑ים וַיִּנָּבֵ֞א עַל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את כְּכֹ֖ל דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ כא וַיִּשְׁמַ֣ע הַמֶּֽלֶךְ־יְ֠הוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָ֤יו וְכָל־הַשָּׂרִים֙ אֶת־דְּבָרָ֔יו וַיְבַקֵּ֥שׁ הַמֶּ֖לֶךְ הֲמִית֑וֹ וַיִּשְׁמַ֤ע אוּרִיָּ֙הוּ֙ וַיִּרָ֔א וַיִּבְרַ֖ח וַיָּבֹ֥א מִצְרָֽיִם׃ כב וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹיָקִ֛ים אֲנָשִׁ֖ים מִצְרָ֑יִם אֵ֣ת אֶלְנָתָ֧ן בֶּן־עַכְבּ֛וֹר וַאֲנָשִׁ֥ים אִתּ֖וֹ אֶל־מִצְרָֽיִם׃ כג וַיּוֹצִ֨יאוּ אֶת־אוּרִיָּ֜הוּ מִמִּצְרַ֗יִם וַיְבִאֻ֙הוּ֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹיָקִ֔ים וַיַּכֵּ֖הוּ בֶּחָ֑רֶב וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־נִבְלָת֔וֹ אֶל־קִבְרֵ֖י בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ כד אַ֗ךְ יַ֚ד אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן הָיְתָ֖ה אֶֽת־יִרְמְיָ֑הוּ לְבִלְתִּ֛י תֵּת־אֹת֥וֹ בְיַד־הָעָ֖ם לַהֲמִיתֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הנבואה העשירית תחלתה בראשית ממלכות יהויקים וכו' כה אמר ה' עמוד בחצר וכו' עד הדבר אשר היה אל ירמיהו וכו' כתב לך את הדברים האלה. ויש בה ט"ו פרשיות. הראשונה, בראשית ממלכות יהויקים. השנית, וישמעו הכהנים. השלישית, ויאמרו הכהנים והנביאים. הרביעית, ויאמרו השרים. החמישית, בראשית ממלכות יהויקים. השישית, כי כה אמר ה' צבאות אל העמודים. הז', כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל על הכלים. הח', ויהי בשנה ההיא. הט', ויהי דבר ה' אל ירמיה אחרי שבור וגו'. הי', ואלה דברי הספר. הי"א, כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל ישיא לכם. הי"ב, כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה כי כה אמר ה' אל המלך היושב על כסא דוד. הי"ג, כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב. הי"ד, ואל שמעיהו הנחלמי. הט"ו, ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמר שלח אל כל הגולה. והנני שואל בנבואה הזאת ששה שאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה למה זה תפשו הכהנים והנביאים וכל העם את ירמי' בעבור שניבא שיהיה בית ה' כשילה ותחרב העיר ואמרו שהיה בן מות מפני זה, והלא כבר באה לירמיהו הנבו' הזא' פעם אחרת וצוהו ה' שיעמוד בחצר בית ה' ויקרא זה אל כל יהודה הבאי' בשערים ההם להשתחוות ושם היו הכהנים והעם ולא עשו אז דבר מהחרדה הזאת:
פסוק א:
השאלה השנית בדברי הזקנים שדברו כדי להציל את ירמיהו ולפוטרו מעונש המות והוא כי הם אמרו ראשונה מיכה המורשתי וכו' ההמת המיתהו חזקיהו וכו' וזו היה טענה לפוטרו מן המות, עוד אמרו וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו וכו' ויבקש המלך המיתו וכו' ויביאוהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וזו היתה טענה ומשל להרוג את ירמיהו לא להצילו מהמות, ומפרשים כתבו כי אומרו וגם איש וכולי היו דברי הכהנים והעם כנגד דברי הזקנים והיה ראוי לדבריהם שיאמר הכתוב ויאמרו הכהנים והעם לא שיוחס זה לזקנים:
פסוק א:
השאלה השלישית אם הספור הזה קרה בראשית ממלכת יהויקים איך יגיד עליו ענין אוריה ממה שקרהו עם יהויקים ושלח יהויקים למצרים והביאוהו משם והכהו ולא היה בענין ירמיהו שקרה אחריו ימים רבים בראשית מלכות יהויקים כי קודם לזה היה ענין אוריה:
פסוק א:
השאלה הרביעית בפרשת בראשית ממלכת יהויקים מענין המוסרות והמוטות שצוהו השם שישלחם אל מלך אדום ומואב עמון וצור וצידון ביד המלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה כי הנה בראשית יהויקים לא היה עדיין צדקיהו מלך יהודה כי אם אחר כך י"א שנה, ויקשה עם זה אומרו כאן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה כי הנה בראשית ממלכת יהויקים לא היה צדקיהו מלך ואיך יקראהו כן וידבר אליו:
פסוק א:
השאלה החמישית באומרו ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהוד' בשנ' הרביעי', והיא כי אם היה בשנה הרביעית למלכותו לא היה בראשית מלכותו כי הוא לא מלך אלא י"א שנה וראשית מלכותו תהיה השנה הראשונה לא ארבעה שנים, ובסדר עולם אומרו כי השנה הרביעית היתה למלכותו ולפי שיהויקים הגלה ע"י נבוכדנצר והוליכו לבבל ומשם הושיבו על אדמתו נחשבה לו אותה ההשבה כאלו היתה ראשית מלכותו ואין פשט הכתוב סובל זה, והרד"ק פירש בראשית שהית' השנה הא' שבשנה הד' היא ד' לשמיטה וגם זה אינו נכון:
פסוק א:
השאלה השישית במה שאמר אחרי שיעדם בפקידה ושובם לירושלם כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום וגומר, כי מה המה המחשבות האלה אם להשיבם לארצם כבר נאמר ועל מה אמר וקראתם אותי והלכתם והתפללתם לפני ובהיותם בארצם אין שטן ואין פגע רע למה יקראו ויתפללו, גם אומרו ושבתי את שבותכם וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם והשבותי אתכם אל המקום הזה הוא קשה מאד להולמו לפי שלא שבו כל היהודים הנדחים לבית שני לא עשרת השבטים ולא בני יהודה אשר במצרים ובעמון ומואב וביון ובספרד וצרפת וגם אותם שבבבל לא שבו כלם ואיך אמר אם כן וקבצתי אתכם מכל הגוים, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לספר שצוה השם לירמיהו שינבא בחצר בית ה' שיהיה בית ה' כשילה ושתפשו בו הכהנים ונביאי השקר וכל עם הארץ לאמר שהיה חייב מיתה מפני הדברים האלה אשר דיבר, ושבאו השרים והצילוהו מידם באמרם שבשם ה' דיבר, ושמיד אח"ז צוה השם כדי לפרסם עוד יעודיו שיעשה מוטות ומוסרות וישלחם אל כל המלכים אשר סביב ירושלם לאמר שיעבדו את מלך בבל וייטב להם ואם לא שיחרימם, ושכן דיבר לצדקיהו ועמו ושלא ישמעו אל דברי נביאי השקר המנבאים להם שכלי בית ה' המובאים בבלה ישובו מהרה לירושלם, כי הנה יהיה הדבר בהפך ששאר הכלים הנשארי' בירושלם יוליכו לבבל, ושחנניה בן עזור ניבא כנגד זה שישבור השם עול מלך בבל בעוד שנתים ימים וישיבו את כלי בית ה' אשר בבבל לירושלם, ושירמיהו א"ל על זה שאין דבריו מתקבלים בעוד שלא יתקיימו כי אין שלמות היעוד אלא באמתתו ויציאתו לפועל במציאות, ולפי שחנניה באף ובחמה לקחש המוטה מעל צואר ירמיהו וישברה ניבא עליו ירמיהו שימות בשנה ההיא ושיעשה השם מוטות ברזל תחת מוטות העץ אשר שבר, וכתב ירמיהו אל הגולה שהלכה עם המלך יהויכין אל בבל שיבנו בתים ויטעו כרמים שמה כי הנה גזר השם כי ישבו שם עד מלאת לבבל ע' שנה, והנשארים בירושלם ירדפם החרב והרעב והדבר ואחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה נביאי השקר ישרפם מלך בבל ואת שמעיהו הנחלמי שהיה כמוהם וכמו שיתבאר בפסוקים:
פסוק א:
בראשית ממלכות יהויקים וגו' עד בראשית ממלכת יהויקים. עתה יספר הנביא מה שקרהו בראשית והתחלת מלכות יהויקים (ב) והוא שצוהו השם שיעמוד בחצר בית ה' וידבר על כל ערי יהודה רוצה לומר אל כללות אנשי ערי יהודה הבאים להשתחוות בית ה' את הדברים האלה והזהירו שלא יגרע מהם דבר אעפ"י שהיה הנביא ירא את העם והייעודים היו רעים עכ"ז לא יגרע מהם דבר, (ג) ושהיה תכלית הדבור הזה אולי ישמעו וישובו בתשובה כדי שישוב חרון אף ה' מהם, (ד) והדברים אשר ידבר הם שאם לא יאבו ללכת בתורת ה', (ה) לשמוע על דברי הנביאים רוצה לומר את דברי הנביאים שהיה שולח אליהם כל היום השכם ושלוח כמו שלא שמעו עד כה, (ו) יתן את הבית הזה כשילה כשלקחו הפלשתים את ארון ברית ה' במלחמה שאז נחרב משכן שילה, והיה זה משורת הדין כי כיון שאין בארון רק שני לוחות הברית וספר התורה שהי' מונח בצדו והם לא היו רוצים ללכת בדרכי התורה מה להם עם הארון והלוחות והתורה ראוי שיסתלקו מהם, ומפני שלא נחרב עיר שילה כשנלקח הארון לכן הוצרך לומר כאן ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גויי הארץ, והייעוד הזה כבר ניבא אותו ירמיהו פעם אחרת כמו שנזכר בנבואה הד' וזהו ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בוטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשילה והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את כל אחיכם את כל זרע אפרים, (ח) והנה לא עשו שם בני יהודה שום רעה אל ירמיהו על היותו מנבא היעוד הרע הזה כמו שעשו בכאן שאמרו מות תמות, (ט) מדוע נבאת בשם ה' רוצה לומר שכך היה גזור לפניו הנה הוא לפי שהיו אז שמה המלך והשרים בעת הנבאו ולכן לא העלילו עליו כלל לא הם ולא הכהנים בראותם את המלך והשרים שותקים, אבל עתה שלא היו שמה המלך והשרים אבל בהפך שהיו בבית ה' נביאי השקר המבקשים את דמו המה הסיתו את הכהנים וכלם עשו החרדה הזאת, והמורה על זה הוא שכאשר באו השרים מבית המלך וידעו הדבר הם הצילו את ירמיהו מידיהם. ואפשר עוד לומר שהנבואה הזאת היא עצמה אשר נאמרה אז לירמיהו שיעמוד בחצר בית ה' ויאמר כל זה אבל שהוא לא עשאו בפועל עד אשר צוה לו השם עתה שילך להנבא הנבואה ההיא, והיה זה מפני שלא ניבא אותה עדיין והמורה על זה הוא מ"ש לו כאן אל תגרע דבר כאילו אומר אל תעלם דבר כמו שעשית עד כה, ולכן באה הנבואה הזאת באותם המלות עצמם שבאה שמה, וגם יורה על זה שהשרים והזקנים כאשר דברו להציל את ירמיהו וספרו ענין מיכה המורשתי אילו היה אמת שירמיהו כבר היה מנבא הנבואה הזאת פעם אחרת היו הם וגם ירמיהו מליצים זה רוצה לומר שכבר נאמרה הנבואה הזאת פעם אחרת בפני המלך ולא ענשו את ירמיהו עליה. והותרה בזה השאלה הא'.
פסוק י:
וסיפר הכתוב שהשרים שהיו בבית המלך שמעו הצעקה קול נתנו בבית ה' וילכו שמה אבל לא נכנסו למקום אסור להם כי הם עמדו שער ה' החדש. ות"י שהוא שער המזרחי וחכמים ז"ל אמרו ששם חדשו סופרים את ההלכה, וע"ד הפשט ראוי לומר שנתחדש בשער ההוא דבר שבעבורו קראו הכתוב החדש, (יא) והנה הכהנים והנביאים באו לפני השרים וספרו להם תוכן הענין ואמרו שהי' לירמיהו משפט מות על הנבואה ההיא שניבא כי היה דעתם שהוא מעצמו היה אומר זה ולא דבר השם הוא ולכן בהיותו נביא שקר ומנבא רעות במרמה וכזב היה בן מות, (יב) וירמיהו השיב לפני השרים והעם שאין הדבר כן כי ה' שלחו להנבא כל מה שניבא ואם כן לא היה נביא שקר, (יג) ועוד שלא ניבא הרעות בהחלט כדבריהם אבל אמר שאם ירצו וייטיבו מעלליהם ודרכיהם וישמעו בקול ה' ינחם על הרעה ולא תבא, ושלכן לא היה בן מות כי הוא לא ניבא שקר בשם ה' ולא ניבא רעות כי אם טובות אם ישובו ושאם ה' אלקים דיבר מי לא ינבא ושלכן היה נקי מכל פשע, (טז) אבל השרים לא נפתו בדברי הכהנים ונביאי השקר כמו שנפתה העם הסכל כי הם פסקו את הדין ואמרו אף שנודה שלא ניבא כי אם רעות אין לאיש הזה ירמיהו משפט מות כיוון שבשם ה' אלהינו דבר אלינו ומה חטאת השליח בדברו דברי שליחותו, מדברי השרים יראה שיראי אלקים המה כי הם הצדיקו את הדין כראוי ואמרו כי בשם ה' אלהינו כדברי מאמינים, (יז) וכאשר ראו זקני ירושלם שהשרים דברו בעד ירמיהו עצרו כח גם הם לדבר בעדו ואמרו לעם כי לא רצו לדבר לכהנים ולא לנביאי השקר אלא אל העם, (יח) מיכה המורשתי שנקרא כן לפי שהיה מעיר מרשה היה נביא בימי חזקיהו ואמר ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית תהיה לבמות יער, (יט) ההמת המיתוהו חזקיהו וכל עם יהודה לא המיתוהו באמת אבל חזקיהו שהיה ירא את ה' חלה פניו באופן שנחם ה' על הרעה וכמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב' לב, כו) ויכנע חזקיהו וגומר, ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו שלא די שלא נשוב בתשובה אלא שנהרוג את הנביא המדבר בשם ה' ומזהיר אותנו לטובתינו, (כ) אמנם מה שאמרו עוד וגם איש היה מתנבא וגומר יראה סותר למה שדברו הזקנים כי סופו הוא שבעבור נבואתו הרגו המלך יהויקים ואיך יחשבו הזקנים להציל את ירמיהו עם זה, ולכן כתבו המפרשים שמאמר גם איש היה מתנבא וגומר לא היו דברי הזקנים אשר זכר אלא דברי הכהנים והנביאים שבראותם טענת הזקנים לפטור את ירמיהו מספור מה שקרה למיכה המורשתי עם חזקיהו השיבו הם על דבריהם וגם איש היה מתנבא בשם ה' כמו שמנבא ירמיהו וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו רוצה לומר לא נבא דבר על בית ה' שהוא דבר יותר חמור כי אם על עיר ירושלם ועל ארץ יהודה, (כא) ויבקש המלך המיתו וברח מצרים, (כב) ושלח המלך אחריו (כג) והוציאוהו משם והביאוהו לפניו ויהרגהו בחרב ולכן הוא מהראוי שגם ירמיהו יהרג במצות המלך יהויקים שצוה להרוג את אוריה, ולפי שהיו חלוקים בדעותיהם השרים והזקנים לפוטרו והכהנים והנביאים והעם להורגו (כד) התחזק השר אחיקם בן שפן בגבורתו וחזקו והציל את ירמיהו מידיהם.
פסוק י:
והפירוש הזה לא יתכן לפי שאם היה מאמר וגם איש היה מתנבא וגומר מהכהנים והנביאים והעם לא מהזקנים היה ראוי שיאמר הכתוב ויאמרו הכהנים והעם וגם איש היה מתנבא וגומר, כי איך ניחס להכהנים ולנביאים מה שנתיחס ונתקשר בכתוב עם דברי הזקנים, ולכן נראה לי לומר בזה שהאמת שהנבואה הזאת נאמרה לירמיהו בראשית ממלכת יהויקים אבל כאשר ירמיהו עשאה בפועל כבר היה בימי צדקיהו וכן הוא אומר אחר זה ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו כי אז נכתב כל זה, ולכן נזכרה כאן אחרי שכבר כתב הנביא למעלה ייעודים על צדקיהו במראת דודאי התאני', ולהיות הדבר הזה מתפישת ירמיהו בבית ה' בימי צדקיהו לכן זקני יהודה בדברם אל העם הביאו שני משלים, האחד ממיכה המורשתי שנבא רעות לפני חזקיהו ולא המיתו חזקיהו אבל חלה פני אלקיו וינחם ה' על הרעה ומפני זה שלום ואמת היה בימיו, והמשל השני עשו מאוריה שנבא גם כן רעות בימי יהויקים והוא לא חלה פניו אלקיו לא שב בתשובה אבל רדף אחרי הנביא עד שהרגו בחרב, ולכן היה תכלית חזקיהו למלוך שנים רבות ולמות בכבוד והצלחה, והיה תכלית יהויקים שמלך קצר ימים ושבע רוגז והגלה בבלה ומת בדרך וקבורת חמור נקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, ולכן ראוי שנקח מזה לימוד ולא נרע לירמיהו אבל נשוב בתשובה כדבריו, הנה אם כן עשו בדבר שתי טענות המשליות הא' מחזקיהו שעשה טוב כמלך כשר שהיה ולכן הנה שכרו אתו, והב' מיהויקים שעשה כמלך רשע ופושע ופעולתו לפניו, והיו אם כן הדברים כולם דברי הזקנים וסיפר הכתוב כי לא היו מספיקים דברי השרים והזקנים להציל את ירמיהו אם לא שיד אחיקם בן שפן וגבורתו היה להצילו מיד הכהנים הנביאים וכל העם והותרו בזה השאלות השנית והשלישית: