פסוק א:הנבואה התשיעית תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו על כל ערי יהודה וכו' עד בראשית ממלכות יהויקים. ויש בנבואה הזאת ד' פרשיות. האחד, הדבר אשר היה אל ירמיהו. הב', לכן כה אמר ה' צבאות יען וכו'. הג', כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה. הד', כה אמר ה' צבאות הנה רעה יוצאה. וראיתי לשאול בדברי הנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו כאן בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל, כי הנה בתחילת ספר דניאל כתוב בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה וזה מורה שבשנה השלישית ליהויקים כבר היה נבוכדנצר בבבל ואיך יאמר אם כן בכאן שהשנה הרביעית ליהויקים היתה הראשונה לנבוכד נצר כי שנית היתה לו, ועוד יתבאר הספק הזה בפירוש הפסוקים:
פסוק א:השאלה השנית בענין כוס היין החמה שנתן ה' על כל ממלכות הארץ ואמר תחילה לבני יהודה לכן כה אמר השם יען אשר לא שמעתם את דברי הנה שולח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם השם ואל נבוכדנצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגוים האלה סביב וכו', כי איך יענשו הגוים בעבור עונות ישראל כי הגוים בעובדם לאלהים אחרים אין עליהם אשמה כי חלק ה' כוכבי מעלה ושריהם לכל העמים ולמה אם כן נתחייבו גלות כבית יהודה הפושע:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו שיעבדו הגוים ההמה את מלך בבל ע' שנה ובמלאת אותם יפקוד על מלך בבל ועל עמו כי הנה היות גלות בני יהודה ע' שנה ביארה התורה סבתו על אשר לא שבתה הארץ שמטותיה ואמר כל ימי השמה תשבות וכו' וידוע שהם ביטלו שבעים שמיטות ולכן היה גלות בבל שבעים שנה אבל הגוים שלא צוה אותם לשבות בשמיטות ולא נענשו עליהם למה זה הגביל עונשם שבעים שנה כבית יהודה עצמם:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו ועבדו הגוים האלה את מלך בבל ע' שנה וכו', ולא זכר כאן כמה מהשנים יעבדו אותו בית יהודה והיה ראוי שכמו שנזכרו בתוך הגוים בחרבן ובגלות כן יהיו נזכרים ביניהם בפקידה כי אין ספק שלא קרא גוים את בית יהודה כי בשמם קראם:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו על בבל ועמו והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי וכו' אשר נבא ירמיהו על כל הגוים כי מה היה חטא בבל ורשעתו שבעבורו נתחייב בעונש הזה אם מפני שהחריב ירושלם וכבש ממלכות הגוים הכתוב מעיד שהקדוש ברוך הוא העיר רצונו ונפשו לעשותו כמו שאמר הנני שולח ולקחתי את משפחות צפון ואל נבוכד נצר מלך בבל עבדי וכו' כי להיותו עושה שליחותו קראו עבדי ואם הוא יתברך צוהו ומידו היתה זאת למה נענשו הכשדים:
פסוק א:השאלה השישית באומרו בכוס היין החמה והיה כי ימאנו לקחת הכוס וכו' כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אני מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו וכו', כי הנה יש על הק"ו הזה פירכא גדולה מה לעיר ירושלם שהיתה מיוחדת להנהגתך וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ומפני זה נתחייבו עונש גדול תאמר בגוים שאינם מיוחדים להנהגתך ולא זנו מתחת אלהיהם למה ישתו מן הכוס ההוא כי אחרי שאין ענינם שוה בחטא למה יהיה שוה בעונש. והנני מפרש פסוקי הנבואה באופן יותרו השאלות האלה כלם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לייעד הגוים והממלכות שיחריב נבוכד נצר ושתהיה התחלתם ארץ יהודה וירושלם עמה ומלכה בעבור פשעיהם ותועבותיהם, ואחרי חרבן מלכי יהודה יחריב את מצרים ואת כל הערב ומלכי ארץ העוץ וארץ פשלתים ואדום עמון ומואב ושאר האומות שנזכרו בפרשת כוס היין החמה, ושכל מלכיותיהם יכבוש ויכנע ויעבדו אותו ע' שנה, ואחריהם יפקוד על מלך בבל עצמו חרבן והשחתה כמו שעבר על האומות אשר הכניע וכמו שיתבאר בפסוקים:
פסוק א:הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה וכו' עד אשר דבר ירמיה הנביא. כבר זכרתי שפעמים מלת על תשמש במקום אל כמו על ביתו הרמתה (שמואל א' ב, יא) ואמר הכתוב שזאת הנבואה נאמרה אל ירמיהו ושהיתה על כל ערי יהודה ממה שעשו ברשעתם וממה שיקרה להם בענשם, וכבר זכרתי בשאלו' שיש בזה ספק גדול והוא שבסוף ספר מלכים כתוב שיהויקים מלך י"א שנים וכאשר נתן ביד מלך בבל להוליכו בבל לא יהיה כ"א כהתם מלכותו, וזה לא יסכים עם מה שנאמר בתחלת ספר דניאל (דניאל א, א) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה ויתן ה' בידו את יהויקים, ואם היה שב נבוכדנצר ואסר את יהויקים בשנת שלש למלכותו יתחייב שנאמר שלא מלך יהויקים כי אם שלש שנים בלבד לא י"א כמו שנזכר בספורו, ויקשה עוד מ"ש הנביא בנבואה הזאת בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכד נצר מלך בבל כי הנה יתחייב שבשנת שלש ליהויקים עדיין נבוכד נצר לא היה מלך והוא סותר לדברי ספר דניאל, ומפרשי הנוצרים אמרו בהיתר זה שמה שנאמר בספר דניאל בשנת שלש למלכות יהויקים לא היה בשנת שלש למלכותו אלא בשנת שלש לשעבוד יהויקים שנשתעבד לנבוכד נצר כי הנה בספר מלכים כתוב (מלכים ב' כד, א) בימיו עלה נבוכד נצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו, ושעל זה נאמר בשנת שלש רוצה לומר לשעבוד יהויקים, ושהיה התחלת השתעבדו לנבוכד נצר בשנה השמינית למלכות יהויקים והוא היה לו עבד שלש שנים וישב וימרד בו ואז הגלה אותו בסוף שנות מלכותו, והפירוש הזה הוא הכחשת הכתוב והכזבתו כי הוא אומר בשנת שלש למלכות יהויקים והם יפרשוהו על השעבוד, ובסדר עולם אמר שנבוכד נצר שעלה על ירושלם בראשונה ונשתעבד אליו יהויקים ג' שנים ואח"כ שב ומרד בו ועלה עליו שנית.
פסוק א:ולכן מה שראוי שיאמר בזה הוא שכפי מה שנזכר בדברי עזרא בספר דברי הימים יהויקים הגלה לבבלה כמו שאמר שם עליו עלה נבוכד נצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה (דברי הימים ב' לו, ו), ותוכן הענין כך היה שבהשלמת שלש שנים למלכות יהויקים בתחלת השנה הרביעית למלכותו שהיא היתה השנה הא' למלכות נבוכדנצר בדברי ירמיהו כאן בנבואה הזאת עלה על ירושלם ונתן ה' בידו את יהויקים כמו שנזכר בספר דניאל והוליכו בנחשתים בבלה כמו שנזכר בדברי הימים ואז לקח קצת כלי בית ה', ודניאל זכר שלש השנים לפי שהיו שנים שלמים ולא זכר התחלת השנה הד' ולזה אמר בשנת שלש, ונראה שיהויקים נשתעבד אל נבוכד נצר אחרי שהוליכו לבבל ואז השיבו אל ירושלם או שלא הלך יהויקים לבבל אבל בהוליכם אותו בדרך התחנן לנבוכדנצר ונשתעבד אליו ואז נתן לו רשות לשוב אל ירושלם, וזהו מה שכתוב בד"ה ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה כי לא אמר ויוליכהו בבלה אלא להוליכו כי רצו להוליכו שמה וחזר מדעתו בדרך ושב יהויקים לירושלם ועמד ג' שנים עבד לנבוכדנצר ואחר השלש שנים ההם מרד בו ולזה נאמר בד"ה וישב וימרד בו רוצה לומר ששב לירושלם למלכותו וימרד בו אחרי שלש שנים מן השעבוד, ויראה שהתמיד במרד חמש שנים ואז בתשלום י"א שנים למלכותו עלו עליו גדודי כשדים וגדודי ארם כמו שנזכר בספר מלכים והגלה יהויקים פעם שנית ומת בדרך שהיו מוליכים אותו לבבל בחרפה ובוז כמו שניבא עליו ירמיה סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, הנה התבאר ששתי פעמים הגלה יהויקים ושדניאל היה מהגולה הראשונה וממנה דבר ושמנה אליה השנים השלמים ולכן אמר בשנת שלש, אבל ירמיהו אמר כאן בשנה הד' לפי שכבר נשלמו הג' שנים ונכנסה השנה הד', וראה למנות בה כי הנה בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה נכה מלך נבוכדנצר על בבל שהיה מלכות מועט ומשועבד למלך אשור כמ"ש (שם יז, כד) ויבא מלך אשור מבבל כי היה בבל מלכות נכנע ומשועבד אליו ונבוכד נצר מרד בו וכבש את מלכות אשור ועשה את בבל ראש המלכיות כולם, ולפי שמלך מצרים היה אויב לנבוכד נצר ומלך מצרים היה אוהב אל יהויקים והוא המליכו בארץ יהודה לכן בתחילת מלכותו התעורר נבוכדנצר מרוב שנאתו למלך מצרים לבא להלחם ביהויקים שהיה נמלך מידי מלך מצרים ויבא לירושלם ויצר עליה, ובשנה הרביעית בתחלתה ראה ירמיהו הנבואה הזאת ולכן יחסה לשנה הרביעית אל מלכות יהויקים שהיא השנה הראשונה למלכות נבוכדנצר, והותרה בזה השאלה האחד:
פסוק ב:אשר דבר ירמיהו הנביא וכו' עד קח את כוס היין החמה:
פסוק ב:דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה רוצה לומר הדרים בערי יהודה ואל יושבי ירושלם הדברים האלה שיזכור וידמה שבירושלם דבר זה, ולפי שלא היו שם יושבי הערים אמר על כל עם יהודה כי ניבא עליהם עם היות שלא היו לפניו אמנם ביושבי ירושל' שהיו לפניו אמר ואל כל יושבי ירושלם ולא אמר בהם מלת על, והיו דבריו (ג) מן י"ג שנה ליאשיהו ועד היום הזה זה כ"ג שנה כי הנה יאשיהו מלך ל"א שנה ובי"ג למלכו התחיל לנבאות ירמיהו יתחייב שאחרי נבואתו חיה י"ט שנה וזאת הנבואה היתה בשנה הד' ליהויקים, הנה הם אם כן הכ"ג שנה שיאמר כי מנה קצת השנה בבלה ואמר שבכל אותו הזמן היה דבר ה' אליו על אזהרתם ושובתם מדרך רעה, וירמיהו היה משכים לדבר אליהם על זה ועכ"ז לא שמעו אליו, ולא די שלא שמעו הם אליו אבל גם אל נביאים אחרים ששלח השם להם לא אבו שמוע וז"ש (ד) ושלח ה' אליכם את כל עבדיו הנביאים השכם ושלוח ולא שמעתם (ה) ואני ואותם הנביאים האמתיים גם כן לא היינו שואלים מכם לעשות שום דבר רע אלא לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ותשבו על הארץ שנתן השם לאבותיכם מתנה לנצח נצחים כי זו היתה הכוונה האלהית ואתם מונעים את הטוב מכם, ואמר זה כנגד שפיכות הדמים וגלוי עריות והעושק והגזל שהיה ביניהם, (ו) עוד אמר בפרט על העבודה זרה ואל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם שהם הפסילים באופן שלא ארע ולא אעשה רעה לכם, ועם היות האזהרות האלה טובות וכלם לתועלתכם (ז) לא שמעתם אל דברי השם ולא היה זה אלא למען הכעיסני במעשה ידיכם וההכעסה תהיה באמת לרע לכם, (ח) ואמרו לכן כה אמר ה' צבאות יען אשר לא שמעתם וכו' ענינו איני חושש לפסיליכם כי הבל המה ומה לי שתעבדום או לא אבל בעבור שלא שמעתם את דברי והוא המרד באמת, לכן (ט) הנני שולח בכם משלחת מלאכי רעים והם כל משפחות צפון שהם אומות שונות בעצמם, ואל נבוכדנצר מלך בבל שהוא עבדי והביאותים על הארץ הזאת שהיא ארץ יהודה ועל כל הגוים האלה סביב רוצה לומר שהם סביבות ארץ יהודה והחרמתים ואחריבם והגוים הם אשר יאמר מיד בנבואת כוס היין החמה, (י) ואמר שתהיה הצרה כל כך בארץ שתאבד ממנה קול ששון וקול שמחה ממה שישמחו בני אדם אלו לאלו ולא גם כן קול חתן וקול כלה שהוא נישואי האנשים והנשים שלא יחדלו מהארץ, ואמר קול רחים ואור נר להגיד כי תהיה ג"כ הרעב כל כך רבה בארץ שלא תהיה בה קול רחים שטוחנין בהן החטה כי מעטו ולחוסר השמן לא יהיה גם כן בין האנשים אור נר כי ימששו באפלה.
פסוק ב:ואמנם למה נכללו בגזרה הזאת כל גויי הארץ עם בני יהודה אומר בענינו שהגרמים השמימיים משגיחים על הגופים התחתונים בשני פנים, הא' בהוראה והשנית בהשפעה, וענין ההוראה הוא תחת הכח וההכנה לדבר העתיד להיות, וענין ההשפעה הוא תת הפעל ההשלמה והמציאות אל אותו הכח וההכנה, והנה הוראת השמים ותת כחם הוא דבר כולל לכל האומות בשוה גם לישראל כי לכולם יתנו כוכבי השמים וכסיליהם הכח וההכנה על הדברים לפי שההוראה וההכנה והכח מיוחסים ומיוחדים לחומר המקבלים ולחלק הגופני כי החומר הוא התחלת כל כח והגוף הוא נושא ההכנות כולם, ובהיות גוף כל אדם מסובב כפי טבעי מזגו והרכבתו מהפועלים השמימיים בין שיהיה מישראל או מאומה אחרת יחוייב שיהיו הוראותיהם והכנותיהם בו, אמנם ההשפעה ויציאת הדברים לפועל הזה בערך כל האומות אשר לא מבני ישראל המה היא מסורה בהחלט לגרמים השמימיים או יותר באמת אל שרי מעלה שהם נפשות הגלגלים והכוכבים ההם, אבל בערך עם ישראל אין הדבר כן כי עם היות ההוראה הכח וההכנה בהם גם כן מהשמים לא יושפע פעל הכנותיהם מהשמים ולא מנפשותיהם שרי מעלה אלא מהאל יתברך סבת הסבות כולם בלבד, וסבת זה שנפשות האומות הם כולם בארצותם לגוייהם מונהגים ממערכות השמים ונפשותיהם כמו שגופותיהם מונהגים ומושפעים מגופות הגרמים השמימיים ההם עד שמפני זה נעזבו לעבוד לעליונים ההם וכמ"ש (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, ולכן היה באומות העולם הכח והפעל שניהם נמשכים מהמערכה השמימיית וז"ש (שופטים ה, כ) משמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא שהיתה המערכה נגדו, וישעיהו אמר על מפלת בבל (ישעיה יג, י) כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם וגומר להגיד שתהיה השפלת בבל כפי המערכה, אמנם האומה הישראלית להיות החלק הנפשיי שבהם בעבור התורה שקבלו מיוחד אל ההנהגה האלהי' והשגחתו העליונה כמו שאמר (שמות ו, ז) והייתי לכם לאלהים, ואתכם לקח ה', עד שבעבור זה הם לבדם נתחייבו במעשה המצות ונאסרה עליהם העבודה לשרי מעלה ולשום נברא בלתי לה' לבדו לכן יוחד עניניהם לטוב או לרע הכל אל ההשגחה האלהית בלבד.
פסוק ב:ויצא לנו מזה שהוראות המערכות העליונות אל אומות העולם יחוייב שיצאו לפועל כפי הוראתם מבלי תוספת ולא חסרון, אמנם ההוראות שיורו המערכות על אומת ישראל אינו מחוייב שיצאו אל הפועל כאשר הם לפי שהמשפיע והמוציא אותם אל הפועל הוא הבורא יתברך אשר לו עוז ותעצומות לאין תכלית ולכן פעמים יוסיף ויעדיף הפועל האלקי בהשגחתו על ההוראה השמימיית הטובה היא אם רעה, ופעמים יבטלה כולה, ולפעמים ימירה רע בטוב או טוב ברע, ולזה לא היתה הנהגת האומה הישראלית כפי המנהג הטבעי כי אם בדרך נסיי למעלה מן הטבע, וביאור זה כי בהיות ישראל עושים רצונו של מקום אם היה שיורו המערכות השמימיות עליהם רעה לא יוציא הקב"ה אותם לפועל אבל יבטלה לגמרי, וזהו מאמר ירמיהו (ירמיה י, ב) אל דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קנו, א) גוים יחתו וישראל לא יחתו, וזה ענין יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר (דברים כח, יב) וגומר כלומר שאע"פ שדלתי שמים יהיו סגורים כפי דרך הטבע מבלי הכנה להמטיר על הארץ הקב"ה יפתח בהשגחתו אותו לתת מטר ארצך בעתו, וזהו אצלי מאמר המשורר (תהלים סח, כא) האל לנו אל למושעות ר"ל להושיעני ואף שנהיה כפי הטבע והמערכה מוכנים למות לאלקים ה' למות תוצאות להצילנו ממנה, אמנם אם המערכות השמימיות תורינה על ישראל טובה בהיותם רצויים לפניו יתברך הנה בהשגחתו העליונה יוציאנה לפועל ולא לבד כאשר הם אבל גם יוסיף עליהם טובה להיות הפעולה כפי טבע הפועל וההשפעה כפי יד המשפיע ויכלתו, והוא יתברך אינו כלי הטבע כשמים ונפשותיהם אבל הוא בורא אותו ולו היכולת לשנותו בעוצם ובחולשה כפי רצונו וזהו השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו, טו) מ"ם ממעון הוא מ"ם היתרון יאמר השקיפה לבר' יותר ממעון קדשך רוצה לומר יותר ממה שיורו השמים, ואמר רוכב שמים בעזרך (שם לג, כו), והנביא אמר אענה את השמים והם יענו את הארץ (הושע ב, כג) רומז למה שביארתי, אמנם בהיות ישראל רעים וחטאים לה' מאד הנה אע"פ שהמערכות העליונות יורו עליהם טובה הם לא יזכו בה כי יבטל הקב"ה בהשגחתו הטוב ההוא המסודר וזהו ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים יא, יז) כלומר שאף על פי שתהיה הוראתם להמטיר על הארץ הקב"ה יעצור בה ויבטלה, ועל זה אמר הושע הנביא (הושע ט, א) אל תשמח ישראל אל גיל בעמים כי זנית מעל אלקיך וגומר גורן ויקב לא ירעם רוצה לומר שהגוים יזכו בהוראות המערכת וישראל לא יזכו בהמה בהיותם חטאים, ואם יהיו ההוראות השמימיות על ישראל רעות יוציא אותם הקב"ה לפועל וגם יוסיף עליהם וזהו והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו (דברים לא, יז) וגומר.
פסוק ב:והיוצא מכל הדברים והאמת האלה שהמערכה השמימיית הוראתה הצלחה גדולה לנבוכדנצר והשפלה וחרבן לכל הגוים וגם לבית יהודה, ולזה היה הנביא מתרה בהם שישובו בתשובה כדי שמתוך תשובתם יצילם השם מאותה רעה המעותדת לבוא וכאשר הם לא שמעו בקול השם עזבו את קדוש ישראל הסתיר פניו מהם ונשארו כיתר הגוים ונחרבו כמוהם בהוראת המערכה השמימיית כי לא היה זכות בבני יהודה לשיצילם השם ממנה וישדד מערכות השמים בעבורם, ולכן קרא השם את נבוכד נצר בשם עבדו לפי שהיה מוצלח במולדתו, (יא) ולכן עבדו אותו כל הגוים ע' שנה לפי שאז נשלמה מעלת הוראתו, וכמו שאמר אחר זה ועבדו אותו כל הגוי' ואת בנו וא' בן בנו עד בוא עת ארצו גם הוא כמו שיתבאר, ואולי היו השבעים שנה כפי שבעת הכוכבי לכת כי הנה יש לכל אחד מכוכבי הנבוכה מנין מיוחד מהשנים יורו עליהם בהשפעותיהם והם הנקראים אצל החכמים יודעי העתיד שנות אלפרדר, וסכום שנות כולם הם שבעים שנה כי שנות שבתאי אחד עשר ושנות צדק שנים עשר שנה ושנות מאדים שבע שנים ושנות השמש עשרה שנים ושנות נוגה שמנה שנים ושנות כוכב המה שלש עשרה שנים ושנות לבנה תשעה שנים הרי כולם ע' שנה, שסבבו בהם שבעת המשרתים ממשלת נבוכדנצר והכנע האומות אליו, אמנם לאומת ישראל נדונו בזה כפי חטאם בביטול השמיטות שלא שמרו בארצם וגם כפי המערכה בשאר האומות, (יב) ואמר כי בסוף הע' שנה תבוא גם החרבן על מלך בבל ועמו, (יג) ויתקיימו בהם כל מה שניבא ירמיהו בספר הזה על כל יתר הגוים, (יד) והוא שיעבדו בכשדיים גם כן גוים רבים ומלכים גדולים באופן שיקבלו תשלום פעולתם אשר עשו לגוים שהחריבו, והנה לא זכר כאן פקודת בני יהודה לפי שלא היתה הכוונה בנבואה הזאת ליעד על פקודת הגוים הנחרבים כי כבר יעד פקידתם למעלה ועל פקידת בני יהודה וגם בנבואה הי"א ינבא עליו, אבל זכר הנה חרבן הגוים כולם והזמן אשר יעבדו את מלך בבל, והותרה במה שפרשתי בזה השאלות שנית ושלישית וד' וה':
פסוק טו:כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה וכו' עד סוף הנבואה. לפי שניבא ירמיהו על כל הגוים אשר יחריב נבוכד נצר הראהו השם במראה הנבואה מי המה בשמותם לגוייהם והראהו בנבואות כאילו היה מצוה אותו שיקח כוס א' של יין, (טז) שהוא משל לחמה השפוכה לבוא עליהם מפאת המערכה השמימיית ואין ספק שהיה ענין הכוס והשתייה כולו במראה הנבואה, (יז) כי לא יתכן שילך הנביא למלכים ההם ולא שישתו מידו את כוס חמתו, (יח) והנה זכר ראשונה ירושלם וערי יהודה לפי שאותם החריב נבוכדנצר תחלה, (יט) ואחריהם זכר פרעה מלך מצרים כי הנה אחר חרבן ירושלם מיד החרי' נבוכדנצר את מצרים, (כ) ואחריו כל הערב והוא עם מקובץ מגוים מעורבים וידמה שאין ביניהם מלך ולזה אמר ואת כל הערב ולא זכר בו מלך, ואמר ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואחר כך אמר את אשקלון ואת עקרון עם היותם מארץ פלשתים לפי שיהו אשקלון ועזה ועקרון מלכיות בפני עצמם ושאר ארץ פלשתים היו בה מלכים אחרים, ולא זכר גת כי לישראל היתה שלקחה דוד מיד פלשתים, ולפי שאשדוד נחרבה מקצתה קודם בוא נבוכד נצר עליה לכן אמר בחרבנו שארית אשדוד, (כב) והנה אמר בצור מלכי ובצידון ג"כ מלכי בלשון רבים עם היות שכל אחת מהן היתה עיר אחת ומלך א' מולך בתוכה לפי שבני המלכים נקראים מלכים וכמ"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד (תהלים ב, ב), ונראה שהיו בצור וצידון רבים מזרע המלוכה ומלכי האי הם מלכי האיים כי אי הוא שם המין, (כג) וקצוצי פאה הם השוכנים בקצוות העולם כי פאה הוא קצה, (כד) ומלכי הערב הם הערביים ממשפחת ישמעאל השוכנים במדבר, ואינם הערב שזכר למעלה כי הם היו עם בלי מלך והיו שוכנים בערים ואלה היו אחרים שוכנים במדבר, (כו) ובכלל אמר ואת כל ממלכות הארץ, ולפי שאת כל אלה החריב נבוכד נצר אמר אחריהם ומלך ששך ישתה אחריהם והוא מלך בבל המחריב עצמו וכמו שת"י כי ששך הוא בבל באותיות א"ת ב"ש וכן תמצא בנבואת בבל בסוף זה הספר שקראו שם ששך, והענין שגם הוא יהיה עדי אובד ובהשלים שנות הצלחתו ישפך מזלו ויחרב, (כז) וצוה השם לנביא שיאמר לגוים ההם שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו לפי שהשכרות יתחלף ברוב ובמעט ויש שכור שישתה ולא ישתכר, ויש שישתכר אבל לא יקיא כי אצטומכתו יסבול כל היין ההוא, ויש שכור שיקיא אבל לא יקום מקומתו ארצה, ויש מהשכורים שאף שיפלו יהיה בהם כח לשיקומו מעצמם ולכן אמר כנגד הגוים ההם כל אותם הגדולים שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו, והנמשל בכל זה הוא אומרו מפני החרב אשר אני שולח ביניכם והוא חרב בבל שלא ישאר בכם כח מפניו, (כח) ואומרו והיה כי ימאנו וכו' הוא משל לגוים ההם שיתעצמו להנצל מיד מלך בבל והנביא ישלח לומר אליהם שאל ישעו בדברי שקר כי באמת שתו ישתו מכוס החמה הזה ויהיו נכבשים למלך בבל, (כט) כי אחרי שהעיר אשר נקרא שם ה' עליה רוצה לומר ירושלם שהיתה מיוחדת להנהגתו והשגחתו הש"י מחל להרע והוא שלא יצילה מרעת המערכה השמימיית בהיותם חלק ה' ויחלל אותם בהסתירו פניו מהם כדי שיקבלו רעות המערכה וכל שכן שראוי זה בשאר האומות שהם נכנעים למערכה בהחלט שאין להם אופן להנצל ממנה, (ל) כי הנה הש"י שהוא על המערכות השמימיות כולם ממרום ישאג רוצה לומר בהשגחתו רוצה להעניש את עמו שתתקיים בו רעות המערכה וממעון קדשו יתן קולו שמעון קדשו הוא השמים, וזכר בזה אם כן שהחרבן מחויב מפאת ההשגחה ומפאת המערכה וביאר השאגה שיחס אליו יתברך כפי השגחתו באומרו שלא תהיה שאגת ההשגחה על הגוים כי הם נמסרים אל המערכה אבל שאוג ישאג על נוהו שהוא בית יהודה שעליו ממרום ישאג להענישו, ובעבור זה הידד כדורכים יענה רוצה לומר יצעק ויענה וירים קולו כדורכים בגת שמרימים קולם כן השם יתן קולו ודברו לשתתקיים הרעה על כל יושבי הארץ, (לא) ולכן בא שאון עד קצה הארץ כלומר יבא בבת קול בכל יושבי הארץ כי ריב לה' בגוים נשפט הוא לכל בשר ולא אמר נשפט הוא על הש"י כי הוא שופט לא נשפט אבל שיעור הכתוב נשפט הוא לכל בשר שהרשעים יתנם לחרב כי זה דבר נשפט מאת השופט יתברך.
פסוק לב:ואמנם פרשה הנה רעה יוצאה מגוי אל גוי וכו' כתב הרד"ק שהנכון אצלו שהיא לעתיד ושאומרו עזב ככפיר סכו נאמר על חרבן בית שני שהחריבו הרומיים, ואינו נכון כי כאן אמר הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול מירכתי ארץ ולא נאמר זה כי אם על עניני נבוכד נצר שהחריב גוים ריבם ובא מירכתי ארץ, אבל ענין הפרשה הוא שבעבור שאמר שהש"י ישאג בהשגחתו וממעון קדשו השמם גם כן יתן קולו בא לפרש מה הוא שתעשה המערכה ומה הוא שתעשה ההשגחה האלקית וזהו הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי וסערה גדולה מירכתי ארץ והוא מה שתורה ותעשה המערכה השמימיית, ואמנם מה שתעשה ההשגחה הוא שתוסיף ברעה ההיא אצל עמו לפשעם וזהו (לג) והיו חללי ה' ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יקברו וגומר כי זה על ישראל נאמר ובהם נתקיים לא ביתר הגוים שכבש נבוכדנצר, (לד) ולכן היה עצת הנביא לעמו הלילו הרועים שהם מלכי יהודה ושריו וכהני ה' וצעקו והתפלשו אדירי הצאן שהם הסנהדרין שופטים ושוטרים שבעם שמלאו ימיכם קצת מכם לטבוח והם המתים, וקצת מכם בגלות וזהו ותפוצותיהם ונפלתם ככלי חמדה רוצה לומר לא תהיה המפלה שלכם כמפלת אדם ריק ונקלה אלא ככלי חמדה שמפלתו גדולה היא, (לה) ולא תחשבו להנצל מהרעה בורחים כי תאבד מנוס מהרועים ופליטה מאדירי הצאן, (לו) והנביא מקונן ואומר קול צעקת הרועים רוצה לומר אוי שהרועים אינם רוצים לצעוק אל ה' קודם הרעה לשיצילם אבל תהיה יללתם אחרי' כשיראו כי שודד ה' את מרעיתם, (לז) ונדמו נאות השלום רוצה לומר הערים שלכם שהיה בהם שלום יהיו נכרתי' מפני חרון אף ה', (לח) ואל תבטחו בדברי נביאיכם שאומרים היכל ה' היכל ה' כי הנה יהיה השם כמו הכפיר מהאריות כאשר יעזוב סכו שלא יזכרם, והנה יעשה זה לפי שהיתה ארצם לשמה מרעת המערכה השמימיית וזהו מפני חרון היונה ומפני חרון אפו ג"כ שהוא מעונש ההשגחה כי התחברו ברעתה המערכה וההשגחה האלקית כמו שבארתי:
