פסוק א:כֹּה אָמַר ה' אל ירמיהו: רֵד אל בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה.
פסוק ב:וְאָמַרְתָּ: שְׁמַע את דְּבַר־ה', מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק ג:כֹּה אָמַר ה': עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, עושק, וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ, תרמו, תקפחו ותצערו, אַל־תַּחְמֹסוּ, תאלצו אותם למכור את רכושם שלא מרצונם. וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
פסוק ד:כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הנדרש מכם – עשיית משפט וצדקה כפי שעשה דוד המלך – וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ, רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הוּא, המלך וַעֲבָדָו וְעַמּוֹ.
פסוק ה:וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם־ה', כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה.
פסוק ו:כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה: כמו הגִּלְעָד המצוין בצמחייתו, כך אַתָּה יקר לִי, כרֹאשׁ הַלְּבָנוֹן המהודר בארזיו. ולמרות זאת – אִם־לֹא, נשבע אני שאֲשִׁיתְךָ, אהפוך אותך למִדְבָּר ולעָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ, שאינן מיושבות.
פסוק ז:וְקִדַּשְׁתִּי, אזמין עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים, אִישׁ וְכֵלָיו, כלי מלחמתו, וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ, וְהִפִּילוּ אותם עַל־הָאֵשׁ.
פסוק ח:לאחר מכן – וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ: "עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?"
פסוק ט:וְאָמְרוּ: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם". על זה תאבד ארץ יהודה וירושלים תהפוך לשממה.
פסוק י:אַל־תִּבְכּוּ לְזה שמֵת, וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ, שהרי הוא כבר איננו סובל. בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ לגלות, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה, לראות אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
פסוק יא:כִּי־כֹה אָמַר־ה' אֶל, על שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה. לאחר שמלך מצרים הרג את יאשיהו, הוא לקח את בנו למצרים. הוא לֹא־יָשׁוּב שָׁם, למקום שיצא ממנו עוֹד.
פסוק יב:כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתוֹ – שָׁם יָמוּת, וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְאֶה עוֹד. וכך אכן אירע לו.
פסוק יג:אחרי בנו הבכור של יאשיהו מָלך הבן השני, יהויקים. הוא היה משועבד למלך בבל, והנביא מבקר את התנהגותו: הוֹי, בֹּנֶה את בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק ואת עֲלִיּוֹתָיו, חדריו העליונים בְּלֹא מִשְׁפָּט – בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם, וּפֹעֲלוֹ, שכר עבודתו לֹא יִתֶּן־לוֹ. המלך משתמש בעובדים ואינו משלם להם את שכרם.
פסוק יד:הוי, הָאֹמֵר: אֶבְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת, בית גדול וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי, ופתח בו חלונות לרווחה, וְהבית סָפוּן, מקורה או מצופה מתוכו בָּאָרֶז בעצי ארזים, וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר, בצבע אדום, כדי להבליטו ולפארו.
פסוק טו:הֲתִמְלֹךְ, האם מלכותך תתקיים כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז, בגלל תחרותך במלכים בארזי ארמונך?! אָבִיךָ יאשיהו הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, אמנם חי חיי מלכים, וְאולם הוא עָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ, שהרי אין המלך נדרש להסתגף.
פסוק טז:הוא דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן, ואָז טוֹב לו, הֲלֹא הנהגה זו הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם־ה'. על ידי משפט וצדקה יודעים את ה' ודבקים בדרכיו.
פסוק יז:כִּי, אבל אתה, יהויקים, אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ, כספך, וְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל־הָעֹשֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָה, רציצה, גזלה לַעֲשׂוֹת. הנך איש קטן ונבזה, שכל עניינו לחטוף עוד קצת רכוש בלא יושר והגינות.
פסוק יח:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל, על יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: בסופו של דבר, לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ כנוסח הקינה המקובל: "הוֹי אָחִי" וְ"הוֹי אָחוֹת". לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ: "הוֹי אָדוֹן" וְ"הוֹי הֹדֹה, הודו", כנהוג במספד למלך,
פסוק יט:כי קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, הוא יורחק וייעזב כגוויית חמור – סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ, הוא ייגרר בביזיון גדול מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. כך אכן אירע לו, כאשר בא נבוכדנאצר לנקום בו על מרידתו.
פסוק כ:כאן פונה הנביא לבת ציון, הדמות הסמלית של האומה: עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצֳעָקִי, וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ בבכי. ראוי שתעלי להרים לשווע לעזרה, וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים, מכל עבר, כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל־מְאַהֲבָיִךְ, בעלי בריתך. תושבי ירושלים ניסו למרוד בנבוכדנאצר, אבל אף גורם פוליטי חזק לא תמך בהם, מפני שכולם נכנעו תחת ידו הקשה של מלך בבל. שנים של עיסוק בדיפלומטיה, שליחת מכתבים וקבלת הבטחות, היו לריק ולא הועילו כלל.
פסוק כא:דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ, בזמן שהיית שקטה ושלֵווה, ואת אָמַרְתְּ: "לֹא אֶשְׁמָע". אינני מעוניינת לשמוע. זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ, כִּי לֹא־שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי מעולם.
פסוק כב:את כָּל־רֹעַיִךְ, מנהיגייך תִּרְעֶה, תשבור, או: תוליך הרוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ. כל אלה שהיית קשורה אליהם בקשרי ידידות ואהבה יִגלו כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ.
פסוק כג:יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ, שׁוּכנת בָּאֲרָזִים. הביטויים הללו רומזים לבית המלך, שנקרא 'בית יער הלבנון', ואולי גם למקדש. את, המרגישה גבוהה וחסינה, מַה־נֵּחַנְתְּ, אילו חן או רחמים יהיו לך בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים וחִיל, צירים, כאב ורעד כַּיֹּלֵדָה.
פסוק כד:לאחר שמת יהויקים המליכו את בנו יהויכין, הנקרא פה כניהו. גם עליו מנבא ירמיהו דברים קשים. חַי־אָנִי, אני נשבע, נְאֻם־ה', כִּי גם אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה כחוֹתָם בטבעת קבועה עַל־יַד יְמִינִי – כִּי אפילו מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ, אנתק אותך,
פסוק כה:וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אלו אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר, מפחד מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. יהויכין קיווה שהרעה לא תפגע בו, משום שיהויקים אביו כבר מת, ואולי מלך בבל ימחל ויסלח, אך לא כך היה.
פסוק כו:וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם, וְשָׁם תָּמוּתוּ. המלך ואמו עתידים לגלות לבבל,
פסוק כז:וְעַל, ואל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם, משתוקקים לָשׁוּב שָׁם – שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ.
פסוק כח:הַאם עֶצֶב, פסל נִבְזֶה, בזוי ונָפוּץ, מנופץ, שבור הוא הָאִישׁ הַזֶּה, כָּנְיָהוּ, אִם־כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נטול כל ערך?! מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ, אף על פי שהוא לא הרשיע כאביו?!
פסוק כט:אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ, שִׁמְעִי דְּבַר־ה'.
פסוק ל:כֹּה אָמַר ה': כִּתְבוּ, ציינו אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, כניהו, שיהיה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי גם אם ייוולדו לו ילדים, לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה. זה סופו של האיש וסופה של השושלת.
