פסוק א:ומלבד הנבואה אשר אמר הנביא לכל בית דוד צוהו ה' שירד בית מלך יהודה, ומאשר אמר רד יראה שזאת הנבואה באה לו בהר הבית שירד משם אל בית המלך לאומרה אליו וידבר למלך לבד את הנבואה שיזכור כי לכבודו ראוי שבפרט ידבר לו זה, ולכן היה הדיבור אליו בסוד (ב) שמע דבר השם מלך יהודה היושב על כסא דוד שלכן ראוי שתתדמה אליו ותלך בדרכיו, ועם היותי מדבר לך המלך בלבד הנה אכלול בזה עבדיך ועמך הבאים בשערים האלה שהם שערי בית המלך או בשערי העזרה מבית ה', (ג) והוא שתעשו משפט וצדקה ותצילו גזול מיד עשוק, והדברים האלה הם אשר אמר למעלה אשר שנה אותם כאן לפי שהיה מדבר למלך, וכן הזהירו על הונאת היתום והאלמה ועשוקתם וכן על שפיכות דמים, (ד) כי אם עשו תעשו את הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה שהוא בית המלך או בית ה' מלכים יושבים לדוד על כסאו בכבוד גדול רוכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדיו עמו ואין מקום לזה כ"א בהתמדת מלכות בית דוד ענין ירושלם ובית ה', (ה) אמנם אם לא תעשו כן אל תבטחו בהיכל השם כי בי נשבעתי אמר ה' כי על כל פנים לחרבה יהיה הבית הזה ירמוז לבית ה' ולבית דוד שהוא בית מלכות, (ו) כי כה אמר ה' גלעד אתה לי ראש הלבנון רוצה לומר ירושלים אתה לי כגלעד שהיה עיר אחת ראש בכל עבר הירדן וכל הארץ ההיא של סיחון ועוג וכל ארץ הבשן היתה נקראת על שמה ארץ הגלעד כן היה מקדם מלכות בית יהודה ראש כל שבטי ישראל כמו דוד ושלמה, וכן היה בית דוד ראש הלבנון שהוא ירושלם כמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג, כה), ופרש"י כגלעד אתה לי על בית המקדש והוא דרך המתרגם, ועם כל זה האם תחשוב שלא אשיתך מדבר וכערים שלא ישובו מעולם באמת נקל לי לעשותו, (ז) וקדשתי עליך משחיתים הם מלכי הכשדיים, ולפי שהמשיל לירושלם וכינה אותה בשם לבנון נהג משלו עליו באומרו איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו באש והוא משל לבתי ירושלם וארמנותיו שישרפו באש הבאים עליה, (ח) וביאר שגם האויבים יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ושבהשגחתו באה עליהם הרעה כי ישאלו איש לרעהו האויבים על מה עשה ה' ככה (ט) כי הנה יקבלו שהיו בהנהגת האלוה יתברך ולכן הם יודו שבעבור שעזבו עבודתו לעבוד אלהים אחרים נחרבו וכן היה שנבוזר אדן אמר כדברים האלה לירמיהו כמו שיתבאר אחר זה, (י) ולכן אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך בגלות כי לא ישוב עוד לראות את ארץ מולדתו, וביאר על מי ממלכי בית דוד אמר זה באומרו (יא) כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו שמלך ראשונה תחת יאשיה אביו שיצא מירושלם לא ישוב שם עוד, (יב) כי הנה ימות במקום אשר הגלה שמה ולא יראה עוד את ירושלם.
פסוק א:והמפרשים פירשו אל תבכו למת על יהויקים שמת בדרך כשהיו מוליכים אותו לבבל, ואינו נכון כי הוא היה מההולכים בגלות, ולכן יותר נכון לפרשו על המתים מבית דוד בירושלם בארץ קדושה ונקברים בקברי אבותיהם שאין ראוי לבכות עליהם כיון שלא הלכו בגלות ומתו בבתיהם בכבודם, וכן פירשו שהיה שלום בן יאשיהו יהויכין והוא היה בן בנו לא בנו, וחז"ל אמרו (כריתות ה, ב) ששלום הוא צדקיהו ואיך יבכה על צדקיהו ראשונה ואחריו על יהויקים, ולכן היותר מתישב הוא שקרא שלום את יהואחז כי הוא אשר מלך תחת יאשיהו אביו מיד אחרי מותו והוא גלה למצרים שגלה אותו פרעה נכה ובמצרים מת ושני שמות היו לו יהואחז ושלום, ואחר שנבא על יהואחז הבן הראשון ליאשיהו נבא אחריו על יהויקים שהיה הבן השני לו ועליו אמ' (יג) הוי בונה ביתו בלא צדק כי הנה יהויקים כשהמליכו מלך מצרים תחת יהואחז אחיו בנה בתים גדולים ויפים בנויים לתלפיות ולא היה משלם שכר הפועלים שהיו עמלים בבנין, וזהו הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ואין ענינו הבנין והבית שהיה כנגד הצדק ובעוול אלא שעם היותו מלך לא היה משתדל לעשות משפט וצדקה לכל עמו כדוד אביו אבל היה כל השתדלותו לבנות בתים, ובני יהודה שהיו עובדים בבנין לא היה משלם שכרם והפועל שהיה פועל בבית היה גם כן חנם כי לא היה נותן לשום שכיר שכרו, (יד) והיה מתפאר עצמו באמרו אבנה לי בית מדות רוצה לומר מדות גדולות כמו אנשי מדות (במדבר יג, לב), ועליות מרווחים כלומר שיהיה ריוח ביניהם לגדלם ויכנס בהם הרוח בימי הקיץ וקרע לו חלוני רוצה לומר וקרע לו לעצמו כדי להתענג ברוח היום בזמן החום קרע בבתים הנז' חלוני והוא כמו חלונים וכן חלוני שקופים אטומים (מלכים א' ו, ד), ואמר וספון בארז שהי' מצפה הבתים כולם בארזי לבנון שהיה מכסה הקורות מהם, ומלבד שעשה זה בכתלים עשה עוד משוח בששר והם הצבעים שהיו עושים על כותלי הבית, (טו) ולכן הוכיחו עליו באומרו התמלוך כי אתה מתחרה בארז רוצה לומר התחשוב שתמלוך תמיד בעבור שאתה מתחרה ומתערב בארז רוצה לומר שכל ביתך מכוסה בלוחות ארזים בבית אשר אתה בונה בחמס. ורש"י פירש וספון בארז שהיה מסכך הגג בארזים ומשוח בששר ומצוייר הגג במיני ציורים וששר צבע הוא:
פסוק א:אביך הלא אכל ושתה רוצה לומר הנה יאשיהו אביך מלך נכבד היה והי' מתענג במלכותו ה"ה אכל ושתה כמוך אבל היה עניו ועושה משפט וצדקה לכל עמו גם כן אז טוב לו שהיה בטוב כל ימיו, (טז) והיה אביך דן דין עני ואביון אז היה טוב המאכל והמשתה, הלא היא הדעת אותי כי במקום שיש משפט וצדקה יש תורה ולמה אינך עושה כן אלא שאתה מהנה עצמך ומבלי עשות משפט וצדקה בארץ אבל עם חמס ועוול השכירים אשר אתך, (יז) לפי שאין עיניך ולבך כ"א על בצעך וחמדתך בממון לגזול ועל דם הנקי לשפוך ועל העושק ועל המרוצה לעשות שכל אלה העבירות היה עושה יהויקים, ועל זה נאמר בד"ה (דברי הימים ב' לו, ח) ותועבותיו אשר עשה, ומרוצה היא מלשון את מי עשקתי ואת מי רצותי (ש"א יב, ג), וי"א כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי בתעניות היו מתכפרים לו מעשיו הרעים ולכן היה הנביא מוכיח אותו שאביו היה אוכל ושותה והיה עושה משפט וצדקה וזהו אז טוב לו יותר מהתעניות שאתה מתענה, (יח) ולכן אמר השם על יהויקים שלא יספדו לו הוי אחי והוי אחות ולא יספדו לו הוי אדון והוי הודו וכבר שאלתי מה ענין על יהויקים הוי אחי והוי אחות כי לא היה הוא אשה לשיספדו עליו הוי אחות, אבל ענין הכתוב הוא שעל המלך כשיספדו קרוביו יאמר האיש הוי אחי להגיד שהיה אחיו והאשה בהספדה יאמר עליו הוי אחות שפי' הוי כי אני אחותו, ולא אמר א"כ הוי אחות על יהויקים כי ההספד היה בלבד אוי והשאר הוא ביאור הקורבה שהיה למקונן עם המת, אמנם כאשר יספדו על המלך עבדיו יאמרו הוי אדון והוי הודו ר"ל מלכותו והוא כבודו הוי והויה עליו, ונתן הטעם למה לא יספדו לו לא קרוביו ולא עבדיו לפי (יט) שקבורת חמור יקבר ר"ל שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אבל יעזבוהו שם כן יהיה ענין יהיוקים שיוליכוהו גולה בדרך בבל וימות בדרך ויתנו לו הקבורה שנותנים אל החמור לפי שלא יקברו אותו, וכן היה שלא הניחהו הכשדים להקבר אבל היה ענינו סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם כפגר מובס. והותרה בזה השאלה הב':
פסוק כ:עלי הלבנון וצעקי וכו' עד הוי רועים מאבדי' את צאני. אחרי שניבא ירמיהו על יהואחז בן יאשיהו ועל יהויקים אחיו ניבא על יכניהו הוא יהויכין שהיה בן ליהויקים ומלך תחתיו והתחיל לומר כנגד בית יהודה עלי הלבנון וצעקי כי היה הלבנון הר גבוה ומשם תשמע יותר הצעקה, כי בעבור שאשור ומצרים שהיו ישראל בוטחים בהם נשברו ע"י נבוכדנצר אם מלך אשור שקם עליו נבוכדנצר כמו שניבא נחום האלקושי ואם מצרים שנשבר ג"כ ע"י כמ"ש (מ"ב כד, ז) ולא תוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היתה למלך מצרים, לכן היה אומר כנגד ישראל ראי אם יש לך עזר מכל אויביך עלי בהרים הרמים הר הלבנון והר הבשן שהיו ידועים אצלם בגבהותם וצעקי משם לקרוא כל מאהביך אם יבוא לעזרתך, ואמר וצעקי מעברים לומר שתצעק מכל העברים אולי תשמע קולה כי הם נשברו, (כא) בשלותיך שזמני שוה הרבה עברו עליהם והיו מוכיחים אותם הנביאים על בטחונם באשור ובמצרים ותמיד אמרת לא אשמע, וזה היה תמיד דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקולי, (כב) ועתה תראה בעיניך שכל רועיך והם אשור ומצרים הרועים אותך ירעה אותם הרוח כי יהיו נשברים וכאלו הרוח נשף בהם וייבשו, והרוח כבר ידעת שפעם אמר בל' זכר ופעם בל' נקבה, וביאר עוד הענין באמרו ומאהביך בשבי הלכו ואז בראותך זה תבושי ותכלמי מכל רעתך אשר עשית לבטוח בהם ולהסיר הבטחון מעל אלקיך, (כג) ואומרו ישבתי בלבנון מקננתי בארזים מה וגו', היו"ד בישבתי ובמקננתי הם יתרות כמו מלאתי משפט אהבתי לדוש, וענין הפסוק הזה כאומר ישבת בלבנון אתה ירושלם קננת ר"ל עשית הקן שלך בתוך ארזים שכל בתי השרים שבירושלם היו ספונים בארזים כמ"ש למעלה בבית יהויקים, וקננת הוא מגזרת כי יקרה קן צפור לפניך (דברים כב, ו), יאמר היית יושב בירושלם ובבתי ארזים ועתה מה נחנת ר"ל מה החן שישאר לך מהבתים ההם בבוא לך חבלים וחיל כיולדה והם בביאת האויבים, ומלת נחנת היא מגזרת חן, ולפי שכוון בזה לדבר על הבתים אשר בנה יהויקים והיה יהויכין בנו יושב ומתפאר בהם (כד) לכן סמך לזה בשבועה חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו והוא יהויכין וכדי להפחית ענינו ולהשפילו קראו כניהו, ואמר שהיה יהויכין זה חותם על יד ימיני והוא הטבעת שישא האדם בידו לחתום בה יסירנה מעל ידיו עכ"פ משם אתקנך כלו' משם אסירך ואעתיק אותך כי אתקנך שרשו נתק והנו"ן האחרונה נוספת. ופרש"י חותם על יד ימיני חתום וסתום בתוך בשר זרועו, אמנם במדרש דרשו אתקנך כפשוטו מגזרת תיקון אמרו במקום שנתק שם נתקן כי יהויכין בבית האסורים עשה תשובה וקבלו הקב"ה ונולד לו שם בן שממנו יצא זרובבל שמשל בירושלם וישב על כסא דוד ונאמר לו ושמתיך כחותם כנגד מה שנאמר על אביו אם יהיה חותם ע"י ימיני כי משם אתקנך.
פסוק כה:וניבא ירמיהו על ענין יהויכין באמרו ונתתיך ביד מבקשי נפשך וגו', והנה אמר ד' פעמים ביד שהם הא', ביד מבקשי נפשך. והב', וביד אשר אתה יגור מפניהם. והג', וביד נבוכדנצר מלך בבל. והד', וביד הכשדים. וידוע שהכל א' כי מבקשי נפשו הוא נבוכדנצר והכשדים והם אשר היה ירא מפניהם, אבל אמר זה לרשום ד' רעות שיתחברו לו בזה, הא', שהם אויביו ולא ירחמו עליו וזהו ונתתיך ביד מבקשי נפשך. והב', שהיה לו יראה ופחד רב מהם ולכן לא יעצר כח להלחם בם וזהו וביד אשר אתה יגור מפניהם. והג', שיהיה האויב נבוכדנצר שמזלו גובר לכבוש ולהחריב מלכיות וזהו וביד נבוכדנצר מלך בבל. והד', שיפול ביד הכשדים שהם גוי עז פנים כמו שקראו הגוי המר והנמהר וזהו וביד הכשדים, ולהעיר על הבחינות הד' אלה אמר כן. והותרה בזה השאלה הג':
פסוק כו:ואמר עוד שילכו בגולה יהויכין ואמו לבבל ושם ימותו ואמר אמך אשר ילדתך להגיד שנתדמה אליה בעבודת הפסילים, ואמר על הארץ אשר לא ילדתם שם להגיד שתהיה טבע הארץ ההיא מנגדת לטבעם ולכן ימותו במהרה שמה, (כז) ועיקר הקללה היתה שימותו בארץ טמאה ולא ישובו על הארץ אשר הם היו מבטיחים ומנשאים את נפשם לשוב אליה, (כח) ואומרו העצב נבזה וכו' פי' המפ' שעצב הוא מל' פסל ושעשה ביהויכין בהיותו נשלך מהארץ כמו העצב הפסל שכאשר יכיר אדם שהוא הבל יפיצהו וישליכהו מביתו, ול"נ שהוא מל' עצבון ודאגה כי האיש אשר הוא פחות יאמר לו עצב ובלע"ז טרישט"י והוא מל' ולא עצבו אביו מימיו (מ"א א, ו) ועצובת רוח וממנו, אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם (תהלים קלט, כד) יאמר העצב פחות, ובזה נפוץ בארץ מעיר אל עיר ומממלכה אל עם אחר האיש הזה כניהו או אם הוא כלי אשר אין חפץ בו ולכן השליכו ה' מארצו כדבר שאין תועלת בו מדוע הוטלו והשלכו הוא וזרעו על ארץ אשר לא ידעו ולא אמרו זרעו על הבנים כי אם על אמו שהוא היה זרעה והיא מזרעו, (כט) ואמרו אח"ז ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' ענינו שתשמע הארץ הדבר הזה כי היא לקדושתה יסחו רשעים ממנה וצריך ליושבים עליה שישמעו דבר ה' כדי שיתקיימו בה, ואמר ג"פ ארץ ארץ ארץ לפי שהארץ הנבחרת ראשונה היתה בידי הכנעניים ובחטאותיהם קאה אותם הארץ ואח"כ בהיות ישראל בארץ ושומעים דבר ה' נתקיימה הארץ בידיהם ועתה שהרשיעו לעשות תקיא אותם הארץ הרי לה ג' הפוכים בארץ ואליהם רמז, (ל) ועליו אמר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי ר"ל יחידי כי הוא גבר לא יצלח בימיו וא"ת שיצלח זרעו ג"ז לא יהי' כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה, ואין להקשות ע"ז היעוד מענין זרובבל שחזר לירושלם ומשל ביהודה כי הוא לא נקרא מלך ולא מלך שם אבל בהפך שאחרי בנין הבית חזר לבבל לעבודתו ושם מת, אמנם אח"ז שעשה תשובה יהויכין ושחזר ה' ממה שגזר עליו והאמת יורה דרכו:
