פסוק ד:הנני מסב את כלי המלחמה. יש בכם היודעי' להשביע את השרים של מעלה הממונים על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחי' הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו על מי תשביעו:
פסוק ד:ואספתי אותם. כלי מלחמה אל תוך העיר הזאת שאשחית אתכם בדבר ע"י מלאך המות שהוא מן השרים העליונים וכן מפורש בענין בדבר גדול ימותו:
פסוק ט:והיתה לו נפשו לשלל. כאדם השולל שלל וחוטפו והולך לו כן תהיה לי נפשו שלולה מן המיתה מן ההורגים:
פסוק י:פני. כתרגומו רוגזי:
פסוק יב:מיד עושק. טעמו למטה שאינו שם דבר אלא שם הגזלן העושק את אחרים:
פסוק יב:ואין מכבה. שלא ימלט לכם שריד:
פסוק יג:יושבת העמק. ירושלים היא בתוך עמק, ד"א שהעמיק הקב"ה עצה עליך להחריבך:
פסוק יג:צור המישור הר שכל. סביביו מישור:
פסוק יג:מי יחת עלינו. מי יחנה עלינו כמו כי שם ארם נחיתים (מלכים ב ו׳:ט׳):