פסוק א:הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', בִּשְׁלֹחַ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ את שני שריו – אֶת־פַּשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה, שכנראה אינו פשחור נגיד הבית, וְאֶת־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, שאולי הוא מי שייזכר בהמשך כמשנה לכהן הגדול, לֵאמֹר׃
פסוק ב:דְּרָשׁ־נָא, התפלל בַעֲדֵנוּ אֶת, אל ה', שהרי אתה הוא הנביא, ואולי בכוחך לעורר רחמים, כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר, נבוכדנאצר מֶלֶךְ־בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ. אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' אוֹתָנוּ, אִתנו כְּכָל־נִפְלְאֹתָיו שעשה, שהרי בעבר התפלל עלינו הנביא ישעיהו, ומלך אשור הגדול חזר לארצו ולא כבש את העיר. אנו מבקשים שיקרה כך שוב, ונבוכדנאצר יַעֲלֶה, יסתלק מֵעָלֵינוּ.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם: כֹּה תֹאמְרֻן אֶל־צִדְקִיָּהוּ׃
פסוק ד:כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לא נבוכדנאצר הוא שייסוב על עקביו; הִנְנִי מֵסֵב, מסובב אֶת־כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם עכשיו אֶת, עם מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת־הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה, כלי המלחמה הללו לא יפעלו כנגד האויבים אלא יופנו נגדכם. וְאָסַפְתִּי, אכניס אוֹתָם – את הכשדים, או: את כלי המלחמה אֶל־תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת.
פסוק ה:וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם, נגדכם בְּיָד נְטוּיָה וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף, בכעס גָּדוֹל,
פסוק ו:וְהִכֵּיתִי אֶת־יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־הָאָדָם וְאֶת־הַבְּהֵמָה, בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ.
פסוק ז:וְאַחֲרֵי־כֵן, נְאֻם־ה', אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־הָעָם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת, השרידים מִן־הַדֶּבֶר מִן־הַחֶרֶב, אולי גם מחרב המלחמות הפנימיות שבין קבוצות שונות בתוך העם וּמִן־הָרָעָב – בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהִכָּם נבוכדנאצר לְפִי־חֶרֶב, לֹא־יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם. השרים ביקשו ממנו שיתפלל עבורם, והוא מסביר שצפויים להם רק מפלה, חורבן ומוות.
פסוק ח:וְאֶל־הָעָם הַזֶּה שבעיר תֹּאמַר: כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת־דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת־דֶּרֶךְ הַמָּוֶת. בידכם הבחירה –
פסוק ט:הַיֹּשֵׁב, מי שיתעכב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיּוֹצֵא מהעיר וְנָפַל עַל, ויתמסר ביד הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם – וְחָיָה, וְהָיְתָה־לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל. הוא ירוויח את קיום נפשו.
פסוק י:כִּי־שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר, נתתי דעתי על העיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, נְאֻם־ה'. בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל היא תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ.
פסוק יא:וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה תאמר: שִׁמְעוּ דְּבַר־ה':
פסוק יב:בֵּית דָּוִד, כֹּה אָמַר ה': דִּינוּ לַבֹּקֶר, לפני כל דבר אחֵר מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק המשתמש בכוחו או במעמדו למנוע מאחרים את המגיע להם. פֶּן־תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי, וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה, מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם. אין זה עונש כללי או עונש הבא על מעשים שנעשו בעבר בלבד; גם כעת אתם עושים את הרע.
פסוק יג:הִנְנִי אֵלַיִךְ, ירושלים יֹשֶׁבֶת הָעֵמֶק, הסמוכה לעמקים, יושבת צוּר הַמִּישֹׁר, על סלע הבולט מסביבותיו, נְאֻם־ה'. אל תבטחי ביתרונותייך הטופוגרפיים, כאנשייך הָאֹמְרִים: "מִי־יֵחַת, יֵרד עָלֵינוּ, וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ לפגוע בנו?!"
פסוק יד:וּפָקַדְתִּי, אגמול את רעתכם עֲלֵיכֶם כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם־ה', וְהִצַּתִּי, אדליק אֵשׁ בְּיַעְרָהּ, ביער הסמוך לעיר הזו, וְאָכְלָה האש את כָּל־סְבִיבֶיהָ.
