א הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּשְׁלֹ֨חַ אֵלָ֜יו הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ אֶת־פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־מַלְכִּיָּ֔ה וְאֶת־צְפַנְיָ֧ה בֶן־מַעֲשֵׂיָ֛ה הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב דְּרָשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכָל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃ ג וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֲלֵיהֶ֑ם כֹּ֥ה תֹאמְרֻ֖ן אֶל־צִדְקִיָּֽהוּ׃ ד כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֣י מֵסֵב֮ אֶת־כְּלֵ֣י הַמִּלְחָמָה֮ אֲשֶׁ֣ר בְּיֶדְכֶם֒ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם נִלְחָמִ֣ים בָּ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַצָּרִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם מִח֖וּץ לַֽחוֹמָ֑ה וְאָסַפְתִּ֣י אוֹתָ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ הָעִ֥יר הַזֹּֽאת׃ ה וְנִלְחַמְתִּ֤י אֲנִי֙ אִתְּכֶ֔ם בְּיָ֥ד נְטוּיָ֖ה וּבִזְר֣וֹעַ חֲזָקָ֑ה וּבְאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֥צֶף גָּדֽוֹל׃ ו וְהִכֵּיתִ֗י אֶת־יֽוֹשְׁבֵי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָדָ֖ם וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה בְּדֶ֥בֶר גָּד֖וֹל יָמֻֽתוּ׃ ז וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹֽא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃ ח וְאֶל־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֤י נֹתֵן֙ לִפְנֵיכֶ֔ם אֶת־דֶּ֥רֶךְ הַחַיִּ֖ים וְאֶת־דֶּ֥רֶךְ הַמָּֽוֶת׃ ט הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיּוֹצֵא֩ וְנָפַ֨ל עַל־הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עֲלֵיכֶם֙ יחיה (וְחָיָ֔ה) וְהָֽיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֖וֹ לְשָׁלָֽל׃ י כִּ֣י שַׂ֣מְתִּי פָ֠נַי בָּעִ֨יר הַזֹּ֧את לְרָעָ֛ה וְלֹ֥א לְטוֹבָ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה בְּיַד־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ תִּנָּתֵ֔ן וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ יא וּלְבֵית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃ יב בֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מעלליהם (מַעַלְלֵיכֶֽם׃) יג הִנְנִ֨י אֵלַ֜יִךְ יֹשֶׁ֧בֶת הָעֵ֛מֶק צ֥וּר הַמִּישֹׁ֖ר נְאֻם־יְהוָ֑ה הָאֹֽמְרִים֙ מִֽי־יֵחַ֣ת עָלֵ֔ינוּ וּמִ֥י יָב֖וֹא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃ יד וּפָקַדְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם כִּפְרִ֥י מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּיַעְרָ֔הּ וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֶֽיהָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הנבואה השמינית תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו צדקיהו עד הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהוקים. ויש בנבואה הזאת כ"א פרשיות. הראשונה, הדבר אשר היה. השנית, ויאמר ירמיהו אליהם. השלישית, ולבית מלך יהודה. הרביעית, כה אמר ה' רד בית המלך. החמישית, כי כה אמר ה' על בית מלך יהודה. השישית, אל תבכו למת. השביעית, הוי בונה ביתו בלא צדק. הח', לכן כה אמר ה' אל יהויקים. הט', עלי הלבנון צעקי. הי', העצב נבזה נפוץ. הי"א, הוי רועים מאבדים ומפצים. הי"ב, הנה ימים באים נאם ה' והקמותי לדוד צמח צדיק. הי"ג, לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה'. הי"ד, לנביאים נשבר לבי. הט"ו, כה אמר ה' צבאות אל תשמעו אל דברי הנביאים. הט"ז, הנה סערת ה' חמה יוצאה. הי"ז, לכן הנני על הנביאים. הי"ח, הראני ה' והנה שני דודאי תאנים. הי"ט, ויאמר ה' אלי מה אתה רואה. הכ', ויהי דבר ה' אלי לאמ' כה אמ' ה' כתאנים הטובות. הכ"א, וכתאנים הרעות. ושאלתי בדברי הנבואה הזאת ששה שאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה באומרו הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם וגומר את מלך בבל ואת הכשדים, כי איך יתכן שכלי מלחמה שהיו בירושלם סוללות וכל מיני משחית שבהם היו נלחמים מן העיר עם אויביהם שמחוץ שהם ישובו ויהיו בעד מלך בבל והכשדים כי זה דבר אי אפשר שיהיה ולא נזכר שנעשה נס כזה, והמפרשים פירשו כאילו כלי מלחמה אשר בידכם יהיו בידם שלא יהיה בכם כח להלחם לנגדם, ואינו נכון כי אם היה ענין זה יעוד שלא היה בהם כח להלחם באויביהם מה לו לזכור כלי מלחמה:
פסוק א:
השאלה השנית באומרו שלא יספדו על יהויקים הוי אחי והוי אחות הוי אדון והוי הודו, כי הנה הוי אדון והוי הודו יפול בענין המלך אבל הוי אחי והוי אחות לא שייך ביה כי יהויקים היה זכר ואיך יאמר עליו אחות גם לא היה לא אח שיקונן עליו, ויש מפרשים הוי אחות על אשת יהויקים, או שזכר הנביא המספד הנהוג בין האנשים עד היות שלא היה נופל ביהויקים וכל זה בלתי מתישב:
פסוק א:
השאלה השלישית באומרו ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וביד נבוכד נצר מלך בבל וביד הכשדים, וידוע שכל אלה שזכר אחד הם כי הנה המבקשים את נפשו הם עצמם אשר הוא היה ירא מפניהם והם היו נבוכד נצר והכשדים אשר אתו ולמה אם כן עשה זכרונם בארבעה חילוקים וזכר בכל אחד מהם וביד וביד:
פסוק א:
השאלה הרביעית באומרו וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו, שאמר זה על המשיח שימלוך בישראל כי איך יקרא אותו ה' בשם המיוחד המפורש אליו יתברך שלא ישתתף בקריאתו דבר מנבראיו, והמפרשים אמרו שכן קרא יעקב אבינו אל המזבח אל אלהי ישראל (בראשית לג, ב) ומשה רבינו קרא אל המזבח ה' נסי (שמות יז, טו) ויחזקאל קרא לירושלם ה' שמה (יחזקאל מח, לה), אבל אין זה היתר ראוי כי הדבר יקשה בכולם גם כן:
פסוק א:
השאלה החמישית באמרו שמעתי את אשר אמרו הנביאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי, כי מהו הפשע שבהם לספר חלומותי' והם לא אמרו שהיו דברי נבואה אלא חלום והוא יתברך אמר הנביא אשר איתו חלום יספר חלום וכן היו הם עושים שמספרים החלום, ואם נאמר כדברי המפרשים שהיה להם לספרו כחלום אנושיי פשוט לא כחלום נבואיי אלהי יקשה מאד במה יכיר וידע החולם חלום אם הוא נבואיי אם לא, ובפירוש הפסוק ארחיב הדבור בזה:
פסוק א:
השאלה השישית במראת התאנים, כי מה ראה להמשיל יהויכין ושריו ויועציו לתאנים הטובות הברורות וצדקיהו לתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרוע והנה אלו ואלו היו רשעים גמורים, ולמעלה אמר העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו וגומר ואמר עליו גם כן קראו לאיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, ולמה א"כ עתה ניבא עליו ועל אנשיו טובות כל כך ועל צדקיהו ועמו כל כך מהרעות וגם על היושבים במצרים כי מהו הטוב אשר מצא בבבל יותר מבמצרים כל שכן שצדקיהו ושריו ועמו לבבל הלכו: והנני מפרש פסוקי הנבואה באופן יותרו השאלות האלה כלם:
פסוק א:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שהיה מסכלות צדקיהו מלך יהודה ששלח לומר לירמיהו הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיעלה מעליהם נבוכדנצר שהיה כבר לוחם בהם מבלי שיעשה תשובה לא הוא ולא עמו כאלו היה הדבר כולו תלוי ביד הנביא, ולכן באתהו התשובה מאת השם יתברך שיסוב את כל כלי מלחמה אשר בירושלם בידי הכשדים וילכדו העיר ויתן בתוכה דבר ויתן את המלך ושריו ועבדיו ביד מלך בבל, ולכן יעצם שינתנו ביד הכשדים וימלטו את נפשם אבל היותר טוב להם הוא שישובו בתשובה ויעשו משפט וצדקה כי בזה ינצלו מכף אויביהם ויתמידו לשבת מלכי בית דוד בשערי ירושלם, ואם לא יעשו כן יבואו למות ולגלות עכ"פ ויהיו צרות החיים הגולים כל כך עד שלא יבכו למת אלא להולך בגלות, ויקונן הנביא על כל בני יאשיהו ודיבר מרשעתם אם יהויקים שהיה כל השתדלותו בבנין ביתו ולא לעשות צדק ומשפט בעם, ואם יהויכין כי היה אחריתו להכרית, וזכר אחר זה שעם היות עתה מלכי יהודה רעים וחטאים הנה יבואו ימים שישב בכסא דוד מלך צדיק שבימיו תושע יהודה וישראל עד שלא ישבעו בני אדם חי ה' אשר הוציא אותם ממצרים כי אם שהוציאם והביאם מאשור ויתר הארצות, ולפי שנביאי השקר היו לועגים מירמיהו ומנבואותיו התרעם הנביא ויעד עליהם רעות, וכדי להקהות את שיניהם זכר נבואת התאנים, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:
הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקיהו וגומר עד ולבית מלך יהודה שמעו וכו'. סיפר הכתוב בכאן הנבואה שבאה אל ירמיהו הנביא כאשר שלח אליו צדקיהו מלך יהודה בידי הכהנים שזכר לאמר (ב) דרש נא בעדנו את ה' כי נבוכד נצר מלך בבל נלחם עלינו והיתה אם כן הנבואה הזאת אחרי היות ירושלם במצור נבוכדנצר כי אז שלח המלך לומר לירמיהו שידרוש מהשם שיעשה עמהם ככל נפלאותיו שהיה עושה מקדם באופן שיעלה נבוכדנצר מעליהם, והנה צדקיהו לא שב בתשובה ולא עמו גם כן אבל לבד היה מבקש מירמיהו שיתפלל על זה כאלו הכל תלוי בו ומבלי תשובה ישוב השם מחרון אפו, (ג) ולכן השיבו הנביא בדבר השם (ד) שהם לא יבטחו בכלי המלחמה אשר בידיהם בירושלם כי הנה הוא יתברך מסב את כלי המלחמה ההם שהם היו נלחמים בם יסב אותם הכלים את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליהם שהם מחוץ לחומה, ואמנם איך התאמת היעוד הזה כתב הרד"ק שענינו דמיון יאמר הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם כאילו אותם כלי המלחמה יהיו עם מלך בבל והכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה באופן שהם ילחמו בכם בחזקה, ואספתי אותם רוצה לומר הכשדים ההם אאסוף אותם אל תוך העיר הזאת כי יכבשוה ויכנסו בה והנה אין בפסוק דבר שיורה על הדמיון הזה.
פסוק א:
וראיתי בפירוש רש"י פירוש נאה ומתקבל בענין הזה והוא שכלי המלחמה הנזכר כאן היו ההשבעות והטלסמות שהיו בירושלם להורדת רוחניות הככבים שבהם היו חושבים בני יהודה להנצל מאויביהם, ושעל זה אמר הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמי' בם והם הצלחות המערכות השמימיות אני מסב אותם את מלך בבל ואת הכשדים שאסדר כל המערכות העליונות שיהיו בעזרתם באופן שכליכם אשר תבטחו בם יהיו לצריכם ולא לכם וזהו גם כן ואספתי אותם אל תוך העיר שכינוי אותם חוזר אל כלי המלחמה אשר זכר שאותם ההשבעות שהיו לכם להלחם בשונאיכם אותם אאסוף על תוך העיר הזאת להלחם בה, ויהי' זה מלאך המות שיבוא הדבר בעיר להמית אתכם כי הוא מהשרים העליונים, (ה) והוא אומרו מיד ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה וכו', (ו) והכתי את יושבי העיר הזאת ואת האדם ואת הבהמה בדבר גדול כי זה היה מקדם הכלים שהייתם נלחמים בשונאיכם והיא יד ה' ההויה בהם להגן בעדכם ועתה תהפך וילחם בכם. אמנם כפי הפשט נראה לי לפרש עוד בזה שהיה יעוד הנביא הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם לא שכלי מלחמה יעופו מירושלם וילכו ליד אויביהם אלא שיבאו לידי האויבים לפי שהש"י יאסוף אותם רוצה לומר את הכשדים אל תוך עיר ירושלם וכאשר יכבשו העיר יבאו בידיהם כל כלי המלחמה אשר היו ביניהם, וביאר איך יאסוף אותם תוך העיר והוא כשיתן בתוכה ובעם היושב בה דבר גדול באדם ובבהמה, (ז) ואתן את צדקיהו המלך ואת עבדיו וכל העם הנשארים מן הדבר והרעב והחרב בידי הכשדים ומתוך כך ילכד העיר וכאשר יאספו שמה הכשדים יסבו כלי המלחמה אשר בעיר לידיהם, (ח) וכיון שהדבר כן אמור על העם הנה נתתי לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ט) אם תשבו בעיר הזאת תמותו ברעב ובדבר ובחרב האויבים ואם תצאו ותפלו ביד הכשדיים תהיה נפשכם למלטה ותחיו ולא תמותו, (י) כי כבר נגזרה גזרה לפני לשום פני וחמתי על העיר הזאת לרעה ושעכ"פ תנתן ותשרף ע"י מלך בבל. והותרה כפי כל אחד משני הדרכים האלה השאלה הראשונה:
פסוק יא:
ולבית מלך יהודה וגומר עד עלי הלבנון וצעקי. כתבו המפרשים שבפסוק ולבית מלך יהודה חסר מלת תאמר שהוא כמו שאמר למעלה ואל העם הזה תאמר ופירשו לבני יהודה לבניו ולשריו שהם משפחתו, וכבר הודעתיך שדעתי אינו סובל החסרון בפסוקים בכל מה שאפשר לפרשו בלתו אבל הפסוק הזה מסורס כאומר ולבית יהודה בית דוד, (יב) כה אמר ה' שמעו דבר ה' דינו לבקר משפט כי לבית יהודה ובפרט לבית דוד שהם המלכים יושבים על כסאו אמר הנביא כה אמר ה' הדברים האלה, ראשונה, שמעו דבר ה' כי כאשר תשמעו תורתו כראוי תקיימו מצותיו, ושנית, שתדינו לבקר משפט רוצה לומר לא תהיו כמשכימים לבקר ושכר ירדופו אבל קודם המאכל והמשתה דינו לבקר משפט והצילו האיש הגזול מיד עושק שהוא הגוזל אותו, כי גזל ועושק שמות נרדפים הם, ועשו כל זה כדי שלא תצא חמתי כאש השורף ובערה בכם ואין מכבה כי אין מי שימחה בידי, ואמר מפני רוע מעלליהם בלשון נסתר כי כן דרך המקרא לדבר פעם לנוכח ופעם לנסתר וכל שכן בדברי ירמיהו וכמו שזכרתי פעמים רבות, (יג) ולפי שהיה בית דוד בירושלם אמר הנני אליך יושבת העמק צור המשור שקרא את ירושלם יושבת העמק לפי שהיא גבוהה וסביבותיה מישור, וזה בקרוב אבל ברחוק בסביבותיה הרים סביב לה, ולפי שיושבי ירושלם היו מתגאים בעצמם ואומרים מי יחת עלינו רוצה לומר מי ירד ויחנה עלינו למשול בנו ומי יבא במעונותינו, (יד) לכן אמר שיפקוד עליהם כפרי מעלליהם ויבער אש ביערה שהוא רמז לערי יהודה ואכלה כל סביבותיה: