פסוק ד:הנני מסב, ר"ל שע"י הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם:
פסוק ה:ונלחמתי, ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבא אני להלחם עמהם, ביד נטויה זו הדבר, ובזרוע חזקה זו החרב, והמלחמה תהיה באף ובחמה ובקצף גדול, ומפרש נגד יד נטויה והכיתי וכו' בדבר גדול ימותו, (ומה שכתוב ואת האדם היינו אף אלה שאינם מיושבי העיר):
פסוק ז:ואחרי כן ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומ"ש ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים:
פסוק ט:ונפל על הכשדים, כי לא הניחו לצאת שום אדם מן העיר רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם, אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר לכן אמר על הכשדים, ואז השלל שישלול מן המלחמה יהיה נפשו שיציל:
פסוק י:כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה כי למעלה אמר הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית מה שגזר עליהם רעה היה כדי שישובו ויתן להם טובה, זה היה על ישראל עצמם, אבל על העיר כבר נגזר חורבן, ומה ששם פניו בה לרעה ולא לטובה לא היה ע"מ להיטיב, כי ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש בכל אופן:
פסוק יא:ולבית מלך יהודה, באה לו נבואה שיהיה פלטה לזרע בית דוד:
פסוק יב:דינו לבקר משפט, ר"ל בעוד שהוא בקר, ר"ל טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמ"ש ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמ"ש ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה:
פסוק יב:הנני אליך יושבת העמק, בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו ר"ל מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק:
פסוק יד:ופקדתי, אבל הנני עליך ואני אפקוד על רוע מעשיכם והצתי אש ביערה שהיה בצד הנגב שמצד זה כבש את העיר כמ"ש והטף על יער השדה נגב (יחזקאל כ"א ב'):
