פסוק ב:דרש נא. עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה׳:
פסוק ב:ככל נפלאותיו. כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז:
פסוק ב:ויעלה. ויסתלק מעלינו (ד) הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו׳ ר״ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם:
פסוק ב:ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:
פסוק ה:ונלחמתי. ר״ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם:
פסוק ה:ביד נטויה. אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב:
פסוק ו:את יושבי העיר. וחוזר ומפרש ואת האדם ואת הבהמה:
פסוק ו:בדבר. ר״ל ההכאה תהיה שימותו בדבר גדול:
פסוק ח:נותן לפניכם. ר״ל מפרש אני לפניכם באיזה ענין תמצאו חיים ובאיזה ענין תשיג אתכם המיתה:
פסוק ט:בחרב וכו׳. ר״ל באחד מאלה:
פסוק ט:ונפל. ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם:
פסוק ט:והיה. ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים:
פסוק י:שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו׳:
פסוק יא:ולבית מלך יהודה. מוסב על מלת תאמר האמור בתחילת הענין וכאומר ולבית וכו׳ תאמר שמעו וכו׳:
פסוק יב:דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז:
פסוק יב:עושק. הגזלן העושק את הזולת:
פסוק יב:כאש חמתי. ר״ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר״ל אין מי ימחה בידי:
פסוק יב:מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה:
פסוק יג:הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל:
פסוק יג:צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור:
פסוק יג:מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו׳ כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה:
פסוק יד:ופקדתי. אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם:
פסוק יד:ביערה. הם ערי יהודה: